לידה מחדש: מה השתנה אצל קליבלנד ובלאט?
לברון ג'יימס נראה כמו לברון ג'יימס, קיירי ארווינג נראה כמו סופרסטאר, ההגנה השתפרה פלאים והטריידים הפכו לבינגו. בינתיים. הקאבס הפכו מקבוצה במשבר ענק, לזו עם הרצף הארוך בליגה של 11 ניצחונות. ואפילו למאמן הישראלי יש חלק בזה. חלק גדול. שרון דוידוביץ' מנתח
זה קרה ב-16 בינואר, בשיא השפל אליו הגיעה הקבוצה עם 6 הפסדים רצופים ו-9 ב-10 משחקים. בשיא סערת "הדחיפה" והדיווחים על שחקנים שלא מקשיבים למאמן. במקום לנסוע לאימון הבוקר, האוטובוס של הקבוצה ביצע תפנית לא צפויה ולקח את השחקנים לאולם הבאולינג. להשתחרר. לשכוח מכדורסל. באותו ערב קליבלנד ניצחה 102:109 את הלייקרס. מאז היא לא הפסידה.
שובו של המלך
ספק אם היה אי פעם מקום מתאים יותר להניח את המושג "בלשון המעטה" לצד משפטים כמו "מעמדו של בלאט היה מעורער באמצע ינואר". אבל מאז קרו כמה דברים. מספר אלמנטים קריטיים השתנו.
הראשון מתייחס לחזרה של לברון ג'יימס. לא, אנחנו לא מתכוונים לחזרה מהפציעה שהשביתה אותו לתקופה הארוכה ביותר בקריירה שלו (שבועיים וקצת), אלא לחזרה של לברון לשחק, ובכן, כמו לברון. אחרי פתיחת עונה בינונית במונחים שהרגיל אותנו, הוא פתאום נראה רעב, מאושר יותר, מחובר לקבוצה.
ב-10 המשחקים הראשונים מאז חזר, הוא העמיד 29.9 נק' בממוצע עם 50.7 אחוז מהשדה, 6.3 אס' ו-6.3 ריב'. הוא דומיננטי יותר, מנהל את משחק ההתקפה (מה שמפנה את קיירי ארווינג למצבים נוחים ו-26 נק' בממוצע בשבועיים האחרונים) ומשקיע הרבה יותר אנרגיות בשני צדי המגרש. בניגוד למה שראינו לא מזמן.
גם בלאט למד כיצד להשתמש בשחקן הכי חשוב שלו, שבמקרה הוא גם הטוב בעולם. כמות הדקות שלו ירדה מעט ובמקום להעניק לו מנוחה בפתיחת הרבע השני, הרבע החלש של הקבוצה עד לא מזמן, הוא כרגע מספסל אותו בסוף הרבע הראשון. התוצאה? קליבלנד קולעת בממוצע 32 נק' ומנצחת את היריבות שלה ביתרון ממוצע של 6 נק' ברבע השני.
המאזן של הקאבס עם ג'יימס עומד על 12-28, בלעדיו צונח ל-8-2. אין זה נכון לתאר את המצב כשחור ולבן. כשמצליחים זה רק לברון, כשמפסידים זהו בלאט. אבל כעת נוצרה סיטואציה, יחד עם שימוש נכון של המאמן ומערכת יחסים בריאה, אשר יוצרת אטמוספירה נכונה לכל הצדדים לחיות בשלום ולהתפתח. זה שיעור ראשון בטיפול בכוכבי על. תשאלו את פיל ג'קסון.
כל טרייד מלמיליאן
לפני כחודש התרחשו שני טריידים ששינו לקליבלנד את העונה. לאחר ניכוי כל הפרטים הקטנים, השורה התחתונה פשוטה – הקאבס קיבלו שלושה שחקנים טובים (ג'יי. אר. סמית', טימופיי מוזגוב ואימן שאמפרט), בתמורה לשחקן אחד טוב אך בעייתי (דיון ווייטרס). עסקה לא פחות מגאונית.
סמית' הוא גארד מוכשר שיכול להתפוצץ אם כל הברגים מחוברים. כרגע הם כן. רק לפני עונה וחצי הוא נבחר לשחקן השישי של השנה ובקליבלנד הוא מקבל מספיק מבטים חופשיים, כשההגנות מתמקדות בלברון-קייר-לאב.
שאמפרט הוא גארד הגנתי יעיל שמעניק לבלאט אפשרות ל-"סטופר" מהספסל. משהו שלא היה לו לפני. הוא רק חזר לא מזמן מפציעה והדקות שלו מצומצמות, אבל איתו על המגרש הקאבס סופגים ממוצע של 97.4 נק' על כל 100 התקפות – שווה ערך להגנה הטובה בליגה.
אבל עם כל הכבוד לשני הגארדים, קליבלנד הייתה צריכה מישהו עם נוכחות בצבע. עוד מהקיץ, ובמיוחד לאחר הפציעה של אנדרסון ורז'או, הקבוצה נותרה עם סנטר טבעי אחד בסגל. הרוסי שמתנשא לגובה של 2.16 מ' וזכה עם בלאט בארד באליפות אירופה ובאולימפיאדה, הפך לפתרון המושלם.
במפגש מול אוקלהומה סיטי, מוזגוב חסם את שתי הזריקות הראשונות של ראסל ווסטברוק, אחד משחקני ההתקפה המפחידים בליגה. הרכז פחד לזרוק וסיים את המשחק עם 1 מ-10 בצבע! מוזגוב משנה זריקות באופן מרשים לגארדים שחדרו לפני כן בקלות. כריס פול למשל נתקע על 4 ב-15, קמבה ווקר הסתפק ב-3 מ-14 ורשימת המתוסכלים נמשכת.
החזרתו של לברון הביתה והבאתו של קווין לאב, היו רק קומת הפנטהאוז בבניין שניסה לבנות הג'נרל מנג'ר, דייויד גריפין. עבודות התשתית והקומות התחתונות, החלו למרבה האירוניה רק בטריידים האחרונים.
מגן דייויד
ויש את החלק של דייויד בלאט. האיש שגם מאות טוקבקים בעברית או צרחות רדיופוניות ב-6 בערב אחרי הפסד לנס ציונה, לא הכינו אותו ללחץ ולכאוס שהשתולל סביבו בארה"ב.
אז נכון, יש לו כלים רבים ונוחים יותר, אבל אלה גם ההתאמות הטקטיות שביצע. את הדקות של לברון הוא מנהל טוב יותר שהפך ליותר עושה משחק ונתן יותר מרחב נשימה ליכולת ההתקפית של קיירי ארווינג לבוא לידי ביטוי. כל זה הופך את ההתקפה של קליבלנד ברצף האחרון לשני בטיבו בליגה, עם ממוצע של 114.7 נק' על כל 100 התקפות.
הוא גם שינה את התפיסה הפילוסופית של ההגנה, במיוחד מול הפיק אנד רול. במקום חילופים בלתי פוסקים, כעת מכוונים את המכדרר להגיע לקו הבסיס ומשם מגיעה עזרה שתוקפת את ההתקפות. התוצאה של כל זה, יחד עם האינטנסיביות שעלתה, בלתי הגיונית כמעט.
מאז הניצחון על הלייקרס, קליבלנד שומרת את יריבותיה על 93.3 נק' בממוצע בלבד (מקום 5 בליגה) ו-40 אחוז מהשדה (מקום 1). לפני כן, הקבוצה ספגה 100.7 נק' (מקום 17) ואפשרה לקלוע עליה באחוזים של 47.2 – מקום 29 בליגה!
ניהול משברים
יש כמובן עדיין דברים לשפר. קווין לאב עוד לא מוצא לגמרי את עצמו מבחינה התקפית, התפוקה של הספסל לא עקבית ורצפי משחקים קשים בהמשך כמו מיאמי-שיקגו-וושינגטון או פיניקס-דאלאס-סן אנטוניו שיגיעו בהמשך, יציגו מדד משקף יותר.
כעת המטרה היא להתקדם במעלה המזרח, כשהם במרחק חצי משחק מהמקום הרביע ומשחק וחצי מהמקום השלישי. יתרון הביתיות הוא הכרחי לפלייאוף מתיש והימנעות מיריבה קשה כמו שיקגו בסיבוב הראשון, יקל על הדרך לשלבים הגבוהים.
אולי זה בגלל לברון ג'יימס, אולי בגלל הג'נרל מנג'ר או סתם בגלל התפילות שמגיעות מארץ הקודש למלך הרייטינג החדש של הספורט הישראלי. כך או כך, דייויד בלאט שרד בגבורה משבר אמיתי ראשון בליגה הטובה בעולם. הוא עשה את זה עם לא מעט ביקורות, אך עם הרבה כבוד, מבלי להתלכלך ומבלי להילחץ.
בסופו של דבר, את העונה הזו יקבע בעיקר דבר אחד – מה קרה במשחק האחרון של הקבוצה בפלייאוף.
אוהבים NBA? עקבו אחר הטוויטר של שרון דוידוביץ' או הצטרפו לעמוד הפייסבוק .
