היא בת זוג יקרה אך מפנקת, המובטלות שלי

אנחנו חיים ביחד, המובטלות ואני, כבר קרוב לחודשיים ומתוודעים זה לזו מיום ליום יותר ויותר. ככל שהימים חולפים אני מגלה בה בת זוג מקסימה יותר משציפיתי כשנכנסתי לקשר הזה. היא באה אליי תמיד בבקרים כשהבית ריק, כולה שקטה ומשרה רוגע נטול מחויבויות.

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר

היא הכי מפרגנת שגבר יכול לבקש לעצמו. נגיד, היא מצטרפת אליי לסיבוב אצל הירקן בשכונה, מה שהג'ינג'ית בחיים לא מסכימה לעשות. וכלל לא מפריע לה שמתחשק לי שנ״צ כבר בתשע וחצי בבוקר, מיד אחרי שאני לוקח את הילדה לגן. נכון שיש מידי פעם נקיפות מצפון אל מול הג'ינג'ית שלי, אבל שלא יהיה ספק, אין ולא יהיו ביני לבין הג'ינג'ית שקרים או סודות. היא מודעת לצלע השלישית שנכנסה לחיינו ולרגשות שפיתחתי כלפיה, אבל היא מכירה אותי וסומכת עליי (״כמו שלא התמדת בשום דבר מעולם, אין לי ספק שגם פה זה עניין של עוד חודש גג״).

עכשיו בערוץ יחסים:

אשתי באמת משתדלת. אבל היא לא אמא שלה

התפטרתי באמצע החיים. אשתי פחות מרוצה

עכשיו אני מקווה שהג'ינג'ית צודקת, כי הנישואים שלנו כמו גם חשבון הבנק, לא ישרדו את העלות של מערכת היחסים החדשה הזו לאורך זמן, וזה כנראה כמו השיקול שיכריע בסוף ויגרום לנו להיפרד. אם הצלחתי לפרנס בדוחק בורגני ארבע נפשות כמעט לבד לפני שהכרנו, הרי שמרגע שהיא נכנסה לחיי, המאזן הכלכלי שלנו הורע לבלי היכר. במילים אחרות, הקשר הזה איתה יקר מנשוא, מפנקת ככל שתהיה.

לבד על הספה, כאילו לא קמתי מעולם(צילום: shutterstock)

הבניין המתנדנד של חיי

"נו מילא", אמרתי לעצמי השבוע, איהנה לי מיחסנו המחשבים את קיצם לאחור ואיעזר בה בזמן שנותר לנו ביחד. כעת, אחרי שמוטטתי את עמוד התווך המרכזי עליו נשענו חיי בעשור האחרון, נקרא לו לצורך העניין - 'עמוד העבדות מרצון' - החלטתי להסתייע במובטלות ובנחת שהיא משרה עליי כדי לבצע פרויקט מקיף של תמ״א 38 לחיזוק העמודים האחרים עליהם ניצב הבניין המתנדנד שהוא חיי.

לפי התכנית, אתחיל מחיזוק 'עמוד הזוגיות והאבהות' שצבעו דהה מעט בשנתיים האחרונות, משם אעבור לשיקום העמוד הסדוק זה לא מכבר שנקרא 'הורים ואחים', מיד אחר כך אקים מחדש את העמוד 'חברים מחוץ למסגרת העבודה' שקרס לגמרי לפני יותר משמונה שנים, ובסוף, אתן עיבוי רציני לעמוד הקדוש (גם אם תופס נפח קטן יחסית בלוח הזמנים לאור אילוצים זוגיים ולא הוגנים שאינם תלויים בי) - 'עמוד ערבי הפוקר בחמישי לא משנה מה'.

העמוד הקודש. פוקר בחמישי לא משנה מה(צילום: AP)

אחזק לי כך את יסודות חיי, ורק כשהכל ירגיש יציב אבנה מעלית קטנה כמקובל, שתיקח אותי דרך חברת השמה מיותרת כלשהי אל קומה חדשה לגמרי של עבדות מבחירה, הפעם לפחות עם מרפסת שמש מזערית וממ"ד. התחלתי, אם כן, בעמוד הראשון - זוגיות ואבהות. תכננתי להזמין קופונים רק לנו ולילדים לקרקס פלורנטין בשבת. אין כמו מלחמה על כיסאות לא מסומנים עם אבא חביב שעל הגורמט שלו תליון של "לה פמיליה" כדי לגבש אותנו כמשפחה גרעינית. אבל בסוף ויתרתי. שבת שלמה של כולנו בבית תהיה לבטח זולה יותר, מאתגרת במידה דומה ומשעשעת לא פחות מקרקס.

   <<< כל העדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים >>>

חשבתי לקבוע עם אמא ארוחת צהריים מקרבת בבית קפה. אני אבוא מלא חיוניות מעושה שלא תחשוף ולו רמז למשבר האישי/ תעסוקתי/ משפחתי/ חברתי/ כלכלי/ זוגי/ קולוסאלי שאני שרוי בו, ואמא תבוא עם פאוץ' מעור מסביב למותניים מלא ברגשות אשמה עבורי, שיביאו לי ת'סעיף בשניה שניפגש. גם הפעם ויתרתי. חבל לשפוך סתם 60 שקל על סלט קיסר כשבמקרר בבית יש שאריות של גונדי מארוחת שישי. נשלים פערים כבר בטלפון או בסמס או משהו.

אחר כך התכוונתי להתקשר לאודי, חבר טוב מתקופת הצבא, ולהציע לו שנעשה איזה ערב בירה ביחד, נריץ דאחקות של פעם ונשטוף קצת את העיניים. יהיה כיף אמיתי - אני אלבש את שכפ"ץ ההומור העצמי ואספר בעליצות על הריקנות שממלאת את חיי. אפילו אשלח לו לינק לטור הזה ממש כדי להוכיח עד כמה פתטי הפכתי להיות. הוא יספר ברצינות תהומית על הקידום שקיבל בבנק שבו הוא עובד ועל חופשת הסקי באלפים שהוא יוצא אליה עם אשתו ועם עוד שני זוגות חברים בתחילת פברואר, ויהיה ממש אסון. ויתרתי. כוס שליש עולה כבר 30 שקלים, ואם אני כבר יוצא אני הרי לא גומר בפחות משלושה חצאים. חוץ מזה שהג'ינג'ית היא גם חברה אמיתית, והרי יש לנו עכשיו שבת שלמה להעביר ביחד בבית, בלי בירה אמנם ובלי שום אלמנט של כיף, אבל זה בטח עדיף על לשמוע את אודי מתלונן על מחירי הסקי פס.

החבר יספר על חופשת הסקי שלו(צילום: רותי קינן)

כך נשאר לי להשקיע בעיקר ב'ערבי הפוקר בחמישי לא משנה מה'. ה'לא משנה מה' אגב, בא להמחיש שגם אם תפרוץ מלחמה גרעינית אני אעמוד בתוקף אל מול הג'ינג'ית שלי על זכותי המולדת להפסיד 200 שקלים מידי חמישי בערב ולספר לה שהרווחתי 50 כדי לא להשחיר לכולנו את הסופ"ש. ולא, זה הכי לא נחשב שקר אם שיחקתי טוב והכסף הלך רק בגלל מנחוס שאין לו שום קשר אליי.

אז סימסתי, קבעתי, התלבשתי ונסעתי לחולון לשחק. הלכו כמעט 400 שקל. אפילו בפרופורציות המעוותות שלי זה הרגיש מוגזם לאור הנסיבות. כשחזרתי הביתה היא שאלה מתוך שינה "כמה?". השתהיתי שנייה, מה שהספיק לה כדי להמשיך "אני מבינה שזה יותר מהמאתיים הרגילים שאתה מפסיד תמיד כשאתה מספר לי שהרווחת חמישים. הסלון קפוא, אז כדאי שתיקח איתך שמיכה מצמר".

אני שונא לישון על הספה. השקע של המטען רחוק מידי, והיא צרה לי, וקר שם, ולבד כזה, ושמיכת הצמר זאת קללה אמיתית שעושה לי תמיד גירודים בצוואר. נראה שבאמת הגזמתי הפעם ושמגיע לי להיות מבואס ונזוף. אבל היי, עוד מעט בוקר, האהבה החדשה שלי תבוא אליי בתשע בדיוק, פתיינית וסוחפת, ואמצא בה נחמה. אני כבר יכול לדמיין אותנו מעבירים ביחד חצי יום במיטה חבוקים ומנתחים שוב ושוב איך נפלנו בפרויקט של התמ"א.