דרמה בג'ונגל: אלכסה והחבל
את וובה אולי נשך דביבון, אבל מה זו פציעה מחיה אקזוטית לעומת מערכת היחסים הפתלתלה של אלכסה עם החבל? וגם: שני מרחיבה את אוצר המילים, ותקווה מפציעה בלב בכל הקשור לתאומים. המירוץ למיליון - הטור השבועי
ברוכים הבאים למדינת העולם הכמעט שלישי קוסטה ריקה, אליה התוודענו בפרק שהדבר הכי מסעיר שקרה בו היתה מערכת היחסים החד-סיטרית של וובה עם דביבון.
אחרי הכל, ההתקף שחטף גל במשימת "האוויר שלי ברשותי" בפרק הקודם, הציב רף גבוה בתחרות הפציעות של העונה. חבל שהנשיכה הזאת הגיעה רק למקום השני במצעד הפציעות בפרק הזה, כי את המקום הראשון תפסה הדרמה (!) המטורפת (!!) ועוצרת הנשימה (!!!) תרתי משמע, של מערכת היחסים המפותלת, ההדוקה והנוגעת ללב של אלכסה עם חֶבֶל.
בפרקים הקודמים:
שונאים: סיפור האהבה של שי ושני
באמת. וובה אולי ננשך על ידי חיה אקזוטית, ואני מקווה שהוא הקפיד על כל החיסונים שלו לפני שיצא למירוץ, אבל אלכסה - בכל זאת, הבחורה כמעט כמעט לא הצליחה לנשום כי החבל כמעט כמעט לא היה כרוך בכלל סביב הבטן שלה באמצע המשימה! אין לי ספק שהאנשים הטובים שאחראים על חלוקת זמן המסך במירוץ יכולים ללמד את כולנו דבר או שניים על פרופורציות.
הפרק הזה התמקד ברובו במשימת ה- איך את לא יודעת מה זה, ליאל, רדי לשלושים - אומגה בג'ונגל. אני בטוחה שלפסיכולוג של ליאל יהיה הרבה מה לטעון בעניין היַלדוּת עשוקת-האומגה שלה, אבל אותי מטרידה השאלה האם מדובר במשימה שנערכה במקביל או בטור. או במילים אחרות, האם כל זוג שהגיע למשימה היה צריך לחכות שהזוג שלפניו יסיים אותה (למשל כמו במשימת בולי העץ הזכורה לטוב, שבה וובה ואלה מצאו זמן להתאמן על יבש לפני המשימה. איך? כי הם חיכו לתורם), ורק אז לבצע אותה בעצמו?
כי אם כן, אני אקח את הפיצוי שלי עכשיו, בבקשה. נדמה שיש לא מעט משימות-טור במירוץ, שכמובן נערכות בפרק כאילו הן מתבצעות במקביל. איכשהו זה עוד נסבל כשכל צוות מקבל ניסיון אחד ואם הוא לא מצליח הוא זז ונותן לאחרים לנסות, אבל מה עושים במשימה כמו משימת האומגה, כשברור שאף זוג לא יורד ממנה לפני שהוא מצליח לפרום את הקשרים בחבל/ להתגבר על פחד הגבהים שלו/ לתפוס עם הקרס את הכלוב של ציפורה, יקח כמה זמן שיקח.
הפרוצדורה הזאת בעצם לא מאפשרת לזוגות אחרים, שאולי היו מבצעים את המשימה באופן זריז יותר, לעקוף. זה אומר שסדר הצוותים במירוץ נשאר פחות או יותר קבוע, אלא אם כן אתם קצת דבילים ונתקעתם בלי כסף למונית באיזה פינסטרלוך, וכל מה שיש לכם זה הספרדית שלמדתם מטלנובלות.
משימות הדו-קרב (שאגב, עד עכשיו לפחות שתיים מהן נפלו בגלל הפסדים טכניים, מסקנות, מאץ'?) סובלות מאותו הגיון לקוי. זה נכון שהגרסה הישראלית של המירוץ לא מתיימרת להדביק אתכם לקצה של הכורסא מרוב מתח כמו אחותה האמריקנית, אלא יותר בעניין של לשעשע ולבדר, והעריכה בהתאם, אבל היי, מישהו פה עדיין זוכר מה ההגדרה של תחרות?
בפרק הבא, יש לקוות, נזכה סוף סוף להיפרד מאחד הצוותים, ועם קצת מזל אלה יהיו התאומים שכבר היו אמורים להתפייד בסיבוב ה"פעם אחרונה בלי הדחה, נשבעים" הקודם וכרגע הם על זמן חסד. זה ממש לא יהיה נורא אם הם יופרשו בקוסטה ריקה, כי אז אחד מהם -
זה שאין לו חברה - יוכל סוף סוף להתפנן על הלטינוס צ'יקיטוס על החוף וגם יתפנה עוד קצת זמן מסך לאלכסה ורז. כי די, לכל דבר טוב יש סוף והשמן בפך שמונת הצוותים של המירוץ הזה כבר היה אמור לאזול מזמן.
אם העריכה לא סתם עושה לנו טיזינג, יכול להיות שהזוגות סוף סוף מתעשתים ומבינים שהבַּאבּוּ-גייט מהווים את הסיכון האמיתי, ואולי סוף סוף הם יאכלו את ה'עצור' במקום וובה ואלה. הקאטפייט אלכסה VS יוכי ולינור יכניס קצת ג'וס למירוץ הרדום, ותעשו מקום גם ל"בוא, בוא" החדש - מבית היוצר של שני (שאני מתחילה לחבב ממש), קבלו את ה"מה מה מה מה מה מה". ותהיו חזקים, זה ג'ונגל שם בחוץ.
