"עלייתה של ג'ופיטר": נפילתה של הפקת ענק
למרות הכשלונות הקופתיים האחרונים של יוצרי "המטריקס", אנדי ולאנה וואצ'ובסקי, הופקדו בידם 175 מיליון דולר לצורך הפקת "עלייתה של ג'ופיטר". עכשיו אולפני וורנר ברוס נכנסים לכוננות ספיגה: האפקטים מרשימים מאוד, האקשן סביר, אבל העלילה מטופשת. כך לא עושים סרט מדע בדיוני מוצלח
אי אפשר להאשים את האח והאקס-אח/אחות לבית וואצ'ובסקי במחסור בשאפתנות. הבעיה היא הפער בין האטרקציות הטכנולוגית שבהן מצטיינים סרטיהם, ובין המימדים הרעיוניים והדרמטיים שלא אחת לוקים בחסר. סרטם החדש "עלייתה של ג'ופיטר" ("Jupiter Ascending") הוא סרטם הירוד ביותר מאז החלק השלישי בטרילוגיית "המטריקס" (2003).
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
עוד ביקורות סרטים ב-ynet:
ב"מטריקס" (1999) הם הצליחו האחים ליצור סרט מדע מכונן לעידן של סוף המילניום. זו היתה הפעם הראשונה - והיחידה - שבה כל המרכיבים הסתדרו באופן מושלם. מאז סוף הטרילוגיה הם יצרו עוד שני סרטים: "ספיד רייסר" (2008) - עיבוד צבעוני ושטוח במתכוון לסדרת אנימה לילדים, ו"ענן אטלס" (2012) - עיבוד שאפתני ולא-נטול-עניין לספרו של דיוויד מיטשל. שני הפרויקטים היו אכזבות קופתיות, שלא לומר כישלונות.
לאחר רצף בעייתי זה, הוואצ'ובסקים זקוקים באופן נואש ללהיט. אולי זו הסיבה שבגללה "עלייתה של ג'ופיטר" ממחזר אלמנטים מסרטיהם הקודמים ומגיש אותם בעטיפה צבעונית שאמורה לקסום לצופים בתחילת גילאי העשרה.
אי אפשר לפספס את ההשקעה בעיצוב התלבושות והתפאורות, ואת האפקטים המרשימים של תנועות ריחוף ומרדף שצולמו בתלת ממד. אבל כל זה לא עוזר כשהסרט מטופש ומייגע. ב"המטריקס" האקשן נבע באופן אורגני מהתהליך שעוברת הדמות, כאן הוא תוסף "נדרש" שתפקידו להחיות את העלילה המבולבלת, ולחפות על הדמויות הלא מפותחות.
יש כמובן מיתולוגיה: המין האנושי על כדור הארץ הוא סוג של בקר בחוות גידול ענקית של תאגיד קוסמי. זוהי הגרסה המעודכנת לבני האדם כסוללות עבור המחשבים ב"המטריקס". כמו כדור הארץ, כך גם בעולמות אחרים יש גזעים דמויי אדם, שנקצרים (מומתים) בעבור חומר זרחני שמאריך את חיי בני המעמד השליט עד לכמעט אלמוות. שושלת האצולה הגלקטית אברסקס שולטת באופרציה הקפיטליסטית-קוסמית זו מאות אלפי שנים.
המטריארכית של משפחת אברסקס מתה, ושלושת ילדיה נמצאים במאבק ירושה. באלם המרושע (אדי רדמיין בהופעה שעלולה לסכל את זכייתו באוסקר), קאליק (טופנס מידלטון) וטיטוס (דאגלס בות'). שלוש הדמויות שטוחות והדינמיקה ביניהן רחוקה מלהיות מפותחת. כדמויות של שליטים שחיים אלפי שנים, הן שטוחות ורדודות במחשבתן, התנהגותן ומזימותיהן. בלי רע מוצלח, פנטזיית מדע בדיוני טובה לא יכולה לעבוד.
לתוך פרשת הירושה של התאגיד הערפדי הזה נקלעת ג'ופיטר ג'ונס (מילה קוניס). אביה ואמה היו מדעני חלל רוסיים, אך האב נרצח בילדותה. ג'ופיטר ואמה היגרו לארצות הברית שם הן מתפרנסות מניקוי בתים. אבל ג'ופיטר היא ה... תזרקו מספר - "האחת". כמו ניו מהמטריקס (Neo = One) גם לג'ופיטר יש פוטנציאל מיסטי לערער את המערכת. מתברר שהקוד הגנטי שלה זהה לזה של המטריארכית המתה (רעיון המהדהד את הגלגולים של הדמויות ב"ענן אטלס") ולכן היא זכאית לכל נכסיה, למורת רוחם המובנת של צאצאיה.
חייה של ג'ופיטר כמצחצחת אסלות עוברים תפנית מדהימה כאשר חייזרים (באותה מראה קלאסי של חייזרי Grays חובבי הבדיקות האנליות) מבצעים עליה בדיקה כפויה המוכיחה את ההתאמה הגנטית. רגע לפני הוצאתה להורג היא ניצלת על ידי קיין ווייז (צ'אנינג טייטום), לוחם קוסמי, שגופו הוא תוצר של הנדסה גנטית שחיברה בין DNA של אדם וזאב. יש לו מגפי רחף שמהווים את הבסיס לסצנת האקשן הגדולה הראשונה של הסרט.
כמו דמותו של קיין, כך יש עוד דמויות רבות בסרט שהם חיבורים בין בני אדם, הבסיס לגזעים ביקום, ובין חיות שונות - נחש, דבורה, ינשוף. חלקם מבליחים לשניות ספורות. כמו במטריקס, זהו שעטנז של מרכיבים ממיתולוגיות שונות מעובד ומעורבב במסגרת טכנולוגיית של מדע בדיוני. באופן דומה, גם העיצוב של החלל מערבב אלמנטים על הרצף הנע מעבודותיו של אמן הקומיקס הצרפתי המנוח מוביוס, הפרויקט הלא ממומש של אלחנדרו חודרובסקי "חולית", "פלאש גורדון" (1980), ו"האלמנט החמישי" (1997) של לוק בסון. בקיצור, לא משהו שלא ראינו, אבל יש להודות כי רמת הביצוע החזותי מרשימה.
קוניס לא מתאימה לתפקיד, טייטום נראה מגוחך, והכימיה ביניהם קלושה, למרות שהרומנטיקה מספקת כמה רגעים של צחוק לא מכוון. הסרט גונב מפה ומשם, ובין השאר אף יוצא לסיקוונס סאטירי על המערכת הבירוקרטית קוסמית (סיקוונס שהורם מ"איקירו" של אקירה קורוסאווה, דרך הפילטר של "ברזיל" של טרי גיליאם). ערבוב זה מעיד על הרבה מקורות השפעה, ויכולת דלה במיוחד במיזוגם לדבר שיש לו תוקף משל עצמו.
"עלייתה של ג'ופיטר" היה מיועד לעלות בסוף יולי 2014. עלייתו נדחתה בשישה חודשים והנימוק הרשמי
היה השלמת האפקטים המיוחדים. התוצאה מצדיקה את הדחייה, אבל ניתן לחשוד כי זו לא היתה הסיבה העיקרית. ההחלטה להוציא את הסרט בתחילת פברואר, אחת התקופות החלשות בשנה, רומזת כי באולפני וורנר ברוס נמצאים בכוננות ספיגה להפסד של חלק ניכר מההשקעה של 175 מליון דולר.
הוואצ'ובסקים כבר סיימו לצלם את הפרויקט הבא שלהם -סדרת טלוויזיה לנטפליקס שנכתבה על ידי ג'יי מייקל סטרצ'ינסקי שנקראת "Sense8". הסדרה צולמה בכל רחבי העולם. גם שם יהיה תאגיד, ואלמנט מסתורי שמחבר בין אנשים שחוו מוות טרגי. יש לקוות שבמסגרת האפשרויות לעשייה בוגרת יותר בטלוויזיה, גם הוואצ'ובסקים יחזרו ליצור דבר בעל ערך.
