האקדוחן איבד את הכוונת: הבצורת של סוארס
הוא מבשל בלי סוף (11 מתחילת העונה) ומפרגן למסי וניימאר, אבל ברצלונה שילמה עבורו 81 מיליון יורו כדי שישים את הכדור ברשת, ועד עכשיו הוא בעיקר מחמיץ בכמויות. עם 5 שערים בלבד, ממוצע ההבקעות הנמוך בקריירה (0.27 למשחק) וקושי להשתלב לסגנון ולהיותו הכינור השלישי, גם הסקורר האורוגוואי יודע שהוא בבעיה. נדב יעקבי על החלוץ שאיבד את ה"קילר אינסטינקט"
כשנותרה דקה אחת לסיום משחק הליגה של ברצלונה מול אתלטיקו מדריד, לפני ארבעה שבועות, הונף השלט מספר 9. לואיס סוארס ירד מהדשא של קאמפ נואו והודה לקהל, שנעמד על רגליו, הריע לעברו ומחא כפיים בהתלהבות.
זה היה ממש "סטנדינג אוביישן" לכבודו של החלוץ האורוגוואי, שירד מהמגרש עם חיוך גדול על הפנים. נראה היה שסוף סוף זה קורה. שסוף סוף התחברה לה השלישייה – ליונל מסי, ניימאר וסוארס. כמו שמנהלי ברצלונה חלמו, כמו שהאוהדים פינטזו מהרגע שנודע ש"אל פיסטולרו" (האקדוחן) חתם בקבוצה.
בארסה ניצחה את אתלטיקו 1:3 בתצוגת כדורגל סוחפת, מחשמלת ואנרגטית. זה היה ללא ספק המשחק הטוב ביותר של ברצלונה העונה. ניימאר כבש את השער הראשון ולואיס סוארס הבקיע את השני. וכאשר ליאו מסי הבקיע את השלישי, זה שהבטיח את הניצחון, השלישייה יצאה לריצת ניצחון. מסי, ניימאר וסוארס רצו לעבר המצלמות כשהם חובקים זה את זה ומחייכים מאוזן אל אוזן.
לא הייתה יכולה להיות תמונה סמלית יותר. לרגע נדמה היה שהריצה הזו הייתה מתוכננת מראש, לטובת הצלמים. ואכן למחרת לא היה עיתון ספורט אחד בעולם שלא פרסם את התמונה הזו, של השלישייה המנצחת.
מבחינת מסי וניימאר לא היה שום דבר מיוחד בכך שהם הבקיעו. הם הרי מבקיעים את מרבית השערים של ברצלונה מאז תחילת העונה ועושים זאת באופן כמעט קבוע. אולם עבור סוארס זה היה רגע מכונן. זה אמור היה להיות הרגע שבו הוא מתחבר באופן סופי לקבוצה, ובעיקר לשני הסופרסטארים האחרים. זו אמורה הייתה להיות נקודת המפנה מבחינתו.
אם עד אז לואיס סוארס התקשה מאוד להבקיע, המשחק הזה, ובמיוחד השער שכבש, אמורים היו לסיים עבורו את תקופת הבצורת. הפרשנים היו משוכנעים כי מעכשיו הוא יתחיל להבקיע בצרורות, כמו שעשה בליברפול. שהרי כולם מסכימים שמדובר באחד הסקוררים המחוננים בעולם.
השער מול אתלטיקו היה בסך הכל השני של סוארס בליגה הספרדית. את שערו הראשון הוא הבקיע רק במשחק הליגה השמיני שלו במדי האסולגראנה, נגד קורדובה, במשחק האחרון של 2014. סוארס דיבר אחרי המשחק ההוא מול קורדובה ואמר: "הייתי רגוע כל הזמן. לא הייתי אובססיבי לגבי השערים שלא הגיעו. אבל אני חלוץ והגעתי לברצלונה כדי להבקיע שערים".
מעצור בנשק
כן, בשלב הזה של העונה, כשאנחנו כבר בתוך חודש פברואר, תקופת ההתאקלמות של סוארס הייתה צריכה להיות כבר מזמן מאחוריו. נכון שהוא לא התחיל את העונה, בשל עונש ההשעייה שספג במהלך המונדיאל אחרי נשיכתו המפורסמת את ג'ורג'יו קייליני. אבל סוארס כבר משחק למעלה משלושה חודשים באופן קבוע.
על פי כל התכניות וכל התחזיות, בשלב הזה של העונה הוא כבר היה צריך לחזור ולקרוע רשתות באופן סדיר וקבוע. רק שלהפתעת כולם – ובעיקר סוארס עצמו – זה לא קרה.
מאז המשחק ההוא מול אתלטיקו, סוארס לא כבש. עברו מאז חמישה משחקים בהם שותף, והוא לא מצא את הרשת ולו פעם אחת. ההערכות המקצועיות שטענו כי בסך הכל מדובר בחוסר מזל, וכאשר השער הראשון יגיעו, יבואו גם השערים הבאים, לא התממשו.
עד עתה מאזן ההבקעות של לואיס סוארס בברצלונה מאכזב. אפשר לומר, אפילו מאכזב מאוד. ב-12 משחקי ליגה הוא כבש 2 שערים בלבד. יש לו עוד 2 שערים בליגת האלופות ושער אחד בגביע, ובסך הכל 5 שערים ב-18 משחקים. ממוצע של 0.27 שערים למשחק. מביך.
מעולם, בשום קבוצה בה שיחק בעבר, לא היה לו ממוצע כיבושים דל כל כך. בכרונינגן, הקבוצה הראשונה שלו באירופה, סוארס כבש 15 שערים ב-37 משחקים (0.4 שערים למשחק). באיאקס הוא הבקיע 111 שערים ב-159 משחקים (0.69 שערים למשחק) ובליברפול הממוצע שלו עמד על 0.61 שערים למשחק (כבש 82 שערים ב-133 משחקים).
בעונה האחרונה שלו בליברפול הבקיע סוארס 31 שערים ב-33 משחקי ליגה וזכה בתואר מלך השערים לא רק של הליגה האנגלית אלא של אירופה כולה. בשל ההישג הזה הוא זכה ב"נעל הזהב" בצוותא עם כריסטיאנו רונאלדו, שהבקיע מספר זהה של שערים במדי ריאל מדריד.
העונה האדירה שלו בליברפול הייתה זו ששיכנעה את ראשי ברצלונה להחתים אותו. ובבארסה ציפו לקבל תפוקה דומה. וזה לא שלואיס סוארס לא מנסה להבקיע, זה לא שהוא לא מגיע למצבים. הוא מגיע - אבל מחמיץ. שוב ושוב ושוב.
במשחק הליגה האחרון מול ויאריאל, סוארס הגיע לארבעה מצבים במהלך המחצית הראשונה, והחמיץ את כולם. כשניימאר בעט בפעם הראשונה לשער, הוא כבש. וכך גם מסי. עושה רושם שעבור השניים הללו מלאכת ההבקעה נראית פשוט וקלה הרבה יותר.
מסי הבקיע העונה 32 שערים ב-30 משחקים. ניימאר, בעונתו השנייה בברצלונה, כבר עם 22 שערים ב-26 משחקיו בקבוצה בכל המסגרות. ברצלונה כבשה העונה 57 שערים ב-21 משחקי ליגה. מסי תרם 22 שערים, ניימאר 15 ולואיס סוארס – 2 בלבד. מדהים, אבל אפילו הבלם ג'רארד פיקה כבש יותר שערי ליגה מלואיס סוארס!
אפילו פדרו, מי שבעצם איבד את המקום בהרכב כאשר לואיס סוארס התחיל לשחק, כבש הרבה יותר ממנו. לפדרו יש 9 שערים העונה, 4 מהם בליגה. ואם סוארס מבקיע שער בכל 296 דקות על המגרש, פדרו כובש בכל 166 דקות.
"זה רק חוסר מזל"
שלא יהיו אי הבנות, בברצלונה מרוצים מהתרומה של לואיס סוארס למשחק הקבוצתי, אוהבים מאוד את הלחימה שלו ואת העזרה שלו לחבריו בהתקפה. ולראייה יש לו כבר 11 בישולים העונה. רק מסי, עם 14 "אסיסטים", מקדים אותו מהבחינה הזו בקבוצה.
חוליו סלינאס, כוכב העבר של בארסה וכיום פרשן בכיר, אמר: "סוארס עושה הכל בסדר גמור. הוא הגיע לקבוצה חדשה, לא שיחק ארבעה חודשים אבל ההתאקלמות שלו לקבוצה מושלמת. מדוע הוא לא מבקיע? זה רק חוסר מזל ודבר שקורה לכל חלוץ. בינתיים הוא נלחם עם בלמי היריב ולומד לשתף פעולה עם הכוכבים של הקבוצה. והוא מבשל הרבה".
אבל עם כל הכבוד וכל החשיבות של הבישולים, את סוארס הביאו לברצלונה ושילמו עבורו סכום עתק של 81 מיליון יורו, כדי שיבקיע שערים.
בשמונה השנים האחרונות, מאז שליאו מסי הפך לסקורר הגדול של ברצלונה, הגיעו לא מעט חלוצים כדי לשתף איתו פעולה בהתקפה. תיירי הנרי ב-2007, זלאטן איברהימוביץ ב-2009, דויד וייה ב-2010, אלכסיס סאנצ'ס ב-2011 וניימאר ב-2013. עד כמה שזה ישמע מדהים, ללואיס סוארס יש הכי מעט שערים ב-12 משחקי הליגה הראשונים שלו בקבוצה לעומת כל השמות שהוזכרו כאן.
סוארס מתוסכל, אין שום ספק בכך. הוא משקיע מאמצים אדירים בכל משחק, אבל לא מצליח לעשות את מה שפעם היה עניין כל כך פשוט עבורו. כשהוחלף במשחק מול ויאריאל הוא ירד לספסל ואחרי שהתיישב הטיח בזעם את הנעל שלו אל הארץ.
אחרי שער הליגה הראשון שלו מול קורדובה, אמר אנדוני זוביזארטה, המנהל המקצועי של ברצלונה (שפוטר בינתיים): "סוארס נותן המון לקבוצה בכל מה שקשור למשחק הקבוצתי. המיקום שלו והדרך בה הוא יוצר שטחים לשחקנים האחרים, מסייעים לקבוצה. אבל חלוצים נמדדים תמיד במספר השערים שהם מבקיעים ולכן חשוב מאוד שהוא הבקיע".
מה בעצם הבעיה של סוארס?
אז איך אפשר להסביר את הירידה החדה באפקטיביות של סוארס מאז ההגעה שלו לברצלונה? האם מדובר עדיין בקשיי התאקלמות, או שאולי ארבעת החודשים בהם שבת מכדורגל בשל עונש ההשעייה פגעו בו כל כך? ואולי מדובר בכלל בבעיה מנטאלית-פסיכולוגית?
סוארס עצמו ניסה להסביר כבר בחודש דצמבר את התופעה, כשאמר: "מה שקורה לי זה שבמקום לפעול באופן אינסטינקטיבי, מה שגורם לי להיות בטוח בעצמי, עכשיו אני מהסס לפני שאני בועט ולכן אני מחמיץ ממצבים טובים. אני צריך להחזיר לעצמי את האינסטינקט הזה".
כשמנתחים את 31 השערים שסוארס הבקיע בעונה שעברה במדי ליברפול מגלים כי 19 מהם נכבשו בנגיעה אחת. כלומר שערים של אינסטינקט. שערים שאותם סוארס כבש כי ידע להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון ולפעול באופן המהיר ביותר. בעיטה חדה, או נגיחה, ובום! הכדור ברשת.
השער שסוארס הבקיע מול אתלטיקו מדריד הוא בדיוק שער כזה: הוא הגיח לתוך הרחבה ונעץ את הכדור שמסר לו מסי לתוך הרשת בבעיטה חדה ומדוייקת.
אלא שזה היה מהלך שלא מאפיין את ברצלונה. הסגנון של בארסה שונה מאוד מזה של ליברפול. נכון שלעומת שנים עברו העונה ברצלונה מנסה לשחק מהר יותר, ועם כדורים ארוכים, אבל זו עדיין קבוצה שבסיס המשחק שלה הוא הנעת כדור סבלנית.
סוארס צריך להתאים את עצמו לסגנון הזה, וזה לא פשוט עבורו. חילופי המקומות עם מסי וניימאר לא תמיד ברורים לו. במילים אחרות: הוא צריך לחשוב על כל מה שהוא עושה, וכשהוא חושב יותר מדי, הוא מאבד את המשחק האינסטינקטיבי ואת ה"קילר אינסטינקט" שהיה הסמל המסחרי שלו.
ויש גם את עניין ההיררכיה. גם באייאקס וגם בליברפול סוארס ידע שהוא הכוכב הגדול של הקבוצה. סטיבן ג'רארד היה כמובן הקפטן ו"המבוגר האחראי" בליברפול, אבל סוארס היה הסופרסטאר האמיתי. גם באייאקס וגם בליברפול כל השחקנים ידעו שצריך למסור לסוארס, כדי שיבקיע. כולם ידעו שהוא האיש שאליו צריכים ללכת הכדורים בהתקפה, כי אין מי שיודע להבקיע טוב יותר ממנו.
בברצלונה המצב שונה. ובאופן דרמטי. לברצלונה יש סופרסטאר אחד, שאין מי שיערער על מעמדו, וקוראים לו ליאו מסי. ולמסי יש סגן, שאין מי שיערער על המעמד שלו. קוראים לו ניימאר. כשסוארס הגיע לבארסה, היה ברור לו שהוא מגיע למציאות שונה, שהוא יהיה רק הכינור השלישי בהתקפה. מצד אחד הוא לא היה רגיל למצב שכזה, אבל מצד שני לא הייתה לו ברירה אלא לקבל את המצב כפי שהוא.
סוארס לא התנגד ולא התלונן, הוא קיבל שזה המצב ואין שום סיכוי שהוא ישתנה בעתיד הנראה לעין. מצד שני המצב הזה גרם לו לאבד חדות על המגרש. במשחקים הראשונים שלו בברצלונה היה ברור שהוא מחפש קודם כל למסור למסי ורק אחר כך לנסות ולהבקיע בעצמו.
ברמה הקבוצתית זה היה הדבר הנכון לעשות, אבל ברמה האישית זה פגע באיכויות שלו כחלוץ, כמבקיע שערים.
אגב, תופעה דומה ראינו בעונה שעברה כשניימאר הגיע לברצלונה. הוא חיפש למסור כל הזמן למסי. העונה הוא משחק אחרת. שיתוף הפעולה שלו עם מסי הולך ומתהדק, ההבנה ביניהם הופכת לכמעט עיוורת, ובמקביל ממוצע השערים שלו כמעט והכפיל את עצמו לעומת העונה שעברה. יכול להיות שהזמן יעשה את שלו ותהליך דומה יעבור גם על סוארס. רק שבינתיים זה עדיין לא קורה.
חייבים לומר שלפחות על המגרש לא נראה שיש מתיחות בין השלושה. סוארס לא מנסה לגנוב את ההצגה לארגנטיני ולברזילאי, להיפך, הוא מרבה למסור להם. והם לא מקפחים אותו ולא מתעלמים ממנו. וכשסוארס הבקיע, גם אם זה לא קרה הרבה, הם חגגו יחד איתו ונראו שמחים בשמחתו.
בניגוד למאבקי האגו שהיו בעבר עם זלאטן ובמידה מסויימת גם עם דויד וייה, לפחות כרגע נראה שהמצב החברתי בין השחקנים לבין עצמם מצויין. זה נובע כמובן מהעובדה שכל אחד מודע מצויין למעמד שלו בהיררכיה ולמעמד של שני החברים האחרים.
ובכל זאת, העובדה שלואיס סוארס ממעט להבקיע מרחפת כמו עננה מעל כל משחק של ברצלונה. כולם שואלים את אותה שאלה: האם הפעם הוא יבקיע? האם היום הוא לא יחמיץ?
אחרי המשחק מול ויאריאל המאמן לואיס אנריקה התייחס לנושא וחזר על המנטרה: "לואיס חשוב מאוד עבור ברצלונה. הוא מגיע למצבים אבל אין לו מזל. אבל הוא מתקרב יותר ויותר להבקעות.
אני לא מודאג. אני משוכנע שלואיס סוארס יבקיע שערים ברגעים המשמעותיים של העונה. אין לי ספק בכך".
ביום ראשון יוצאת ברצלונה למשחק חוץ לא פשוט מול אתלטיק בילבאו. לואיס סוארס צפוי כמובן להיות בהרכב. שוב יבחנו אותו בזכוכית מגדלת, יספרו לו מצבים ובעיטות לשער ויחשבו סטטיסטיקות.
ללואיס אנריקה, כך נראה, יש סבלנות. הוא גם לא רוצה להלחיץ את סוארס יתר על המידה. לכולם ברור שסוארס צריך עכשיו שקט נפשי, כדי שיוכל לנסות ולהחזיר לעצמו את הביטחון העצמי מול השער, כדי שיוכל לחזור ולהיות קטלני ברחבה.
ומי יודע, אולי מי שתחזיר לו את ה"קילר אינסטינקט" שאבד היא דווקא היריבה הקרובה בשמינית גמר ליגת האלופות, מנצ'סטר סיטי, הקבוצה ש"גנבה" ללואיס סוארס ולליברפול את האליפות באנגליה בעונה שעברה.
לפנייה לכתב/ת 
