מכבי חיפה, יצור כלאיים / "הכל מקצועי"
הבעיות של הירוקים לא התחילו אצל בלבול, אבל גם אחרי צירופם של עטר ושכטר הוא נאלץ לשלב בין שני המערכים הפופולריים בעולם. הבעיה: חיפה לא תמצה את המקסימום מהרכש הנוצץ
המצלמה התמקדה באלירן עטר. שריקות הבוז, שנשמעו היטב עם שריקת הסיום שלשום בעכו, לא כוונו לכוכב החדש בירוק. הוא הרי רק הגיע לא מזמן, אבל הפוקוס היה עליו. עטר ירד מהמגרש, ומולו, עושה את הדרך מהספסל אל הדשא, הגיע יוסי בניון. השניים החליפו מבטים, ותנועת הראש של בניון כאילו שאלה: "נו, מה אתה אומר?". עטר פשוט חזר על אותה מילה פעמיים: "קשה, קשה".
אפשר להיזכר בלובה ובעונות שבהן "ארץ נהדרת" עוד עשתה סאטירה איכותית, ואפשר לנסות לנתח לעומק למה לעטר היה "קשה, קשה". זה קרה, כמובן, כי מכבי חיפה חלשה. כי לשחקנים אין ביטחון. והעובדה שעטר עצמו לא בכושר משחק טוב בוודאי מוסיפה. אבל זה לא הכל. לעטר היה קשה, ויש להניח שהמצב יישאר כך בינתיים, גם כי מכבי חיפה לא משחקת בדרך שיכולה להוציא את המקסימום מהרכש הכי נוצץ שלה בחלון ההעברות.
יש מי שירים גבה וישאל "איך זה יכול להיות?". הרי עטר עלה לגדולה כששיחק בצד שמאל של התקפת מכבי ת"א. בעמדה הזאת הוא היה מלך השערים, וכעת מרקו בלבול מציב אותו באותו מקום. זה לא מדויק. בכדורגל של היום היחס לעמדה של שחקן, ולפעולות הנדרשות ממנו, אינו דומה לכדורגל של פעם. לא סתם לוקחים שחקן, זורקים אותו במקום מסוים ומקווים לטוב. "אני אף פעם לא ארכוש שחקן בלי לארגן אותו טקטית מראש אצלי במוח", אמר בעבר ז'וזה מוריניו. "החוכמה היא לקחת מישהו שיתאים לשיטה הקיימת, או שלפני ההחתמה אתה כבר יודע מה תשנה בקבוצה כדי לשדרג אותה".
אז מכבי חיפה החתימה בחודש האחרון שחקנים חדשים, ושיחררה אחרים, אבל האם כולם מתאימים לשיטת המשחק שיש לבלבול בראש? מה האפשרויות השונות שיש למאמן ואילו יתרונות וחסרונות יש לכל אחת מהן? התשובות לשאלות האלו חשובות מאוד לירוקים לא רק במשחקים בהמשך העונה (שלמעשה כבר נגמרה), אלא בעיקר במבט קדימה לקראת בניית העונה הבאה.
קטעי קישור
ההבדל בין שתי שיטות המשחק המובילות היום בעולם הוא המפתח להבנת אפשרויות המשחק של חיפה עם עטר, איתי שכטר ושות'. השיטות דומות, אבל ההבדלים ביניהן רבי משמעות. נתמקד בחלק ההתקפי יותר שלהן.
במערך הראשון, 1-3-2-4, הקישור וההתקפה מורכבים משלוש שורות: שני קשרים מרכזיים, חלוץ אחד, וביניהם שלושה שחקנים יצירתיים. במערך השני,3-3-4, יש שתי קבוצות שחקנים שההבדל ביניהן ברור: שלושה קשרים מרכזיים שנמצאים קרוב אחד לשני, ושלושה שחקני התקפה קרובים זה לזה.
על הנייר, בין המערכים יש שני הבדלים בולטים, כפי שאפשר לראות בתרשים המצורף: 1. במערך 3-3-4 שני שחקני ההתקפה בצדדים קרובים יותר לשער, הם בדרך כלל מקבלים את הכדור בעמדה התקפית יותר, ונדרשת מהם פחות עזרה להגנה. 2. במערך 1-3-2-4 קשר מרכזי אחד הופך לקשר התקפי לכל דבר (בניון במקרה הזה). הוא צריך לעזור פחות להגנה, ולפעמים הוא משחק ממש כמו חלוץ שני, מתחת לחלוץ המרכזי. אופי השחקן והאיכויות שלו שונות לגמרי במקרה הזה.
הקבוצות הספרדיות הבולטות משחקות כיום יותר 3-3-4. קחו לדוגמה את ברצלונה עם לואיס סוארס, לאו מסי וניימאר כשלושת השחקנים ההתקפיים, או את ריאל מדריד (לא בכל משחק) עם גארת' בייל, כריסטיאנו רונאלדו וקרים בנזמה. באנגליה, לעומת זאת, המועמדות לאליפות מציבות בדרך כלל שני קשרים מרכזיים ומשחקות 1-3-2-4. צ'לסי עם וויליאן, אוסקר ואדן הזאר מאחורי חלוץ, מנצ'סטר סיטי עם חסוס נבאס, דויד סילבה וג'יימס מילנר מאחורי חלוץ. ההבדל באופי השחקנים ובסגנון שלהם ברור. שחקני התקפה שאוהבים לשחק קרוב לשער מצד אחד מול קשרים התקפיים שיכולים לעזור יותר בהגנה ובבניית התקפות מאחור מצד שני.
הבעיה של בלבול
מאמן מכבי ת"א, פאקו, דוגל באותה שיטה ספרדית של שלושה קשרים מרכזיים ושלושה שחקני התקפה ברורים, וכך עשה המאמן הספרדי הקודם של מכבי, אוסקר, בעונה שבה עטר סיים כמלך השערים. וכאן נכנסת דילמת המשחק של מכבי חיפה.
עטר הוא שחקן שחייב לשחק קרוב לשער ולקבל את הכדור בעמדה נוחה. אם זה לא קורה, הוא מתבלבל בכדרור מיותר. כשאוסקר שיחק עם שלושה קשרים מרכזיים, הם עשו בשביל עטר את העבודה. הנעת הכדור במרכז המגרש הזמינה לחץ, האזור סביב עטר היה דליל יותר, וכדור ארוך מצא אותו בעמדה מצוינת לאחד־על־אחד בצד שמאל. מכבי ת"א חזרה על המהלך שוב ושוב, וחלק גדול מהשערים של עטר הגיעו בדרך הזו.
בשני המשחקים הראשונים של עטר בירוק, בלבול לא שיחק בדרך הזו, אלא דווקא בשיטה השנייה, 1-3-2-4, כשבניון מאחורי החלוץ, עם עטר ועזרא מצדדיו. כך, והיה אפשר לראות זאת בבירור שלשום, עטר מקבל כדור רחוק מהשער, הרחק מהעמדה הנוחה לו. זה מוביל לכדרורים מיותרים ולאיבודי כדור. בדרך הזו הוא לעולם לא יהיה אפקטיבי כמו במכבי ת"א. ככל שחולפים המשחקים, ברור שגם לעזרא עדיף לשחק קרוב יותר לשער ולא לכדרר את עצמו למוות מאחור.
מצד שני, אם בלבול יבחר ב־3-3-4, הוא נתקל בצרה אחרת. השלישייה ההתקפית תהיה מורכבת מעזרא־שכטר־עטר, ולבניון לא נותר מקום. האמת, לפי היכולת של בניון העונה, זה כנראה עדיף, אבל חיפה נשארת במצב הזה בלי שום יצירתיות מאחור, כי אין לה קשר מרכזי שיכול לתרום מספיק בהתקפה. בוקולי נוראי, קמארה עדיין סימן שאלה, מיצ'ל לא פוגע, ידין יוצא מהקפאה ארוכה, ועטאא, שהיה יכול לתרום בעמדה, שוחרר לסכנין. מערך של שלושה קשרים מרכזיים יעזור לעטר, ויש להניח שגם לעזרא, אבל (בהנחה שלא מנסים את ראיוס כקשר מרכזי) משאיר את הקבוצה בלי מספיק שחקנים יצירתיים.
אם כן, מדובר בדילמה. חיפה של היום היא יצור כלאיים. הדרך שבה בלבול שיחק בעכו מתאימה פחות לשחקנים כמו עזרא ובטח עטר, שאינם מצטיינים בעזרה בהנעת הכדור. שלושה קשרים במרכז היו יכולים לחפות על כך. למעשה, נוצר כאן ערבוב של שני רעיונות משחק עם כלים התקפיים שמתאימים ל־3-3-4, אבל מוצבים ב-1-3-2-4.
הדבר החשוב ביותר שנותר לחיפה העונה הוא להפיק את המקסימום לקראת העונה הבאה. בהנחה שעטר, שכטר, וככל הנראה גם עזרא, ימשיכו להיות השחקנים הבולטים, חובה להבין כבר עכשיו לאיזה מערך הם מתאימים, מי השחקנים שמתחברים אליהם מקצועית, ובעיקר אילו איכויות נדרשות מחיזוק עתידי. אם זה לא יקרה, לא נתפלא אם המצב, כדברי עטר, ימשיך להיות קשה־קשה.
לפנייה לכתב/ת 
