האשראם של גאנה
פאב מאולתר שבסוף לא היה קיים ושיחה עם כומר ניגרי שסידרה מפגש עם משפחה גנאית גדולה בשכונת התקווה. ברק חקלאי יצא לחפש אוהדים של נבחרת גאנה ומצא מעריצים של אברם גרנט. חבל שהפעם התחת לא עזר למאמן הישראלי
19:30, יום ראשון, רחוב לבנדה בדרום תל אביב. לפי אתר האינטרנט של קהילת גאנה בישראל, באחד הבניינים כאן נמצא פאב מאולתר בו צופים בדרך כלל באירועי ספורט הקשורים למדינה. לא דובים ולא יער. רגע לפני שאני פורש לראות את המשחק בבית, ראיתי ביציאה מאחד הבניינים שני אנשים ופניתי לקבלת עזרה במציאת ה"פאב הנעלם". למזלי היה מדובר באחד הכמרים של הקהילה הניגרית בישראל, נתנאל. "יש לי חבר בשם דניס מגאנה, אשאל אותו".
תוך חמש דקות דניס ארגן צפייה משותפת של קרוב ל-20 אנשים בביתו בשכונת התקווה. "אנחנו מחכים מאוד למשחק, אברם גרנט הוא המושיע שלנו", פתח את דבריו דניס (41) כשנכנסנו לביתו.
"אברם הוא המושיע שלנו". או שלא?(צילום: עוז מועלם)
הסיבה לאהדה הגדולה למאמן הישראלי נעוצה בכך שבגאנה באמת מאמינים שאחרי 33 שנים נבחרתם תוכל לזכות שוב באליפות אפריקה בזכות גרנט. "רואים שהוא מאמן מנוסה", ממשיכה ג'סטינה (45), אחותו הגדולה של דניס שמדברת עברית שוטפת. "אני יותר מ-20 שנה בישראל", היא מוסיפה וממשיכה לפרגן לגרנט. "השחקנים שלנו לא פראיירים, הם מתאמנים ברמות הכי גבוהות באירופה וכשהם רואים מאמן שמבין כדורגל הם מעריכים".
לפתע נכנסו לבית שני ילדיו של דניס, פוקסאי בן ה-13 וג'ואל (11). שניהם חזרו מאימון כדורגל, פוקסאי משחק בבני יהודה, וג'ואל בגדנ"ע. "פוקסאי יהיה שחקן מצוין, הוא חלוץ", מפרגן האב הגאה. גיא שרעבי, אחד מהסמלים של הכדורגל בשכונה שזכה ב-1990 עם בני יהודה באליפות, הוא מאמנו. "גיא מאמן טוב, הוא היה בלם טוב", מציין פוקסאי.
טירוף בסלון. הטירוף הסתיים במפח נפש(צילום: עוז מועלם)
הסיפור הגדול שרץ בבית בשכונת התקווה הוא סביב שני שחקני גאנה, האחים אנדריי וג'ורדן אייוו, שאביהם אבאדי פלה שימש כקפטן הנבחרת בגמר ב-1992 בו פגשה גאנה את חוף השנהב. "אז הוא (פלה, ב.ח) הפסיד את המשחק בפנדלים, כולם מקווים שהילדים שלו שהיו ממש קטנים יניפו את הגביע", אומר דניס.
את העברית דרך אגב פחות מרגישים בבית. השפה השולטת היא אקאן על שם השבט הגדול במדינה, אבל גם האנגלית משתלבת פה מצוין. "אנחנו פחות מדברים בעברית, אבל הילדים לומדים בבתי ספר בתל אביב אז זה משתלב מדי פעם", אומר דניס.
למשחק עצמו. בכל פעם שמסך הטלוויזיה מראה את פרצופו של גרנט כולם נעמדים על הרגלים וצועקים את שמו: "אברם, אברם". הגנאים קמים גם אחרי כל חילוץ כדור של ג'ון מנסה בלם הנבחרת, ובטח אחרי כל חצי הזדמנות של אסמואה ג'יאן או כריסטיאן אטסו, ומוכיחים שהגוף אולי נמצא כאן בישראל אבל הלב רחוק רחוק באפריקה.
"זה למעלה, ברור שננצח". רגעים לפני הסיום...(צילום: עוז מועלם)
שתי הנבחרות נראו לא מפוקסות, או אולי שזו הייתה תוכנית המשחק של גרנט הטקטיקן. את הנוכחים בבית זה לא מעניין. "אנחנו שולטים לחלוטין במשחק אומר דניס בצורה לא ממש אובייקטיבית" . גאנה אולי הגיע לקצת יותר הזדמנויות מחוף השנהב אבל הייתה פזיזה מול השער ולא הצליחה לכבוש גם ממצבים יחסית נוחים. "הם מתרגשים אבל זה יבוא", מוסיפה ג'סטינה.
פוקסאיי וג'ואל יחד עם שאר הילדים בבית לא הלכו למיטה למרות שכבר מזמן עברה השעה בה הם היו צריכים לישון. אי אפשר להאשים אותם, המשחק היה מותח עד הרגע האחרון. החילוף המוזר של ג'יאן רגע לפני הפנדלים מתקבל בהבנה. "אימא שלו ביקשה ממנו לא לבעוט יותר פנדלים בחיים אחרי ההחמצה במונדיאל בדרום אפריקה", מספר דניס.
הפתיחה של בעיטות ההכרעה הלכה לטובת גאנה שנהנתה משתי החמצות של מובארק וטאיו והייתה צריכה לכבוש עוד פעם אחת כדי להניף את הגביע החמישי בתולדותיה. "זה מלמעלה. ברור שננצח", אמר עמה, חברו הטוב של דניס. לצערו דווקא אז הגנאים החלו להחמיץ ושחקני חוף השנהב כבשו.
אברם גרנט. לא שימח את האוהדים בארץ(צילום: רויטרס)
במהלך הבעיטות נשות המשפחה החלו להתפלל בקול. "אל תתרגש, הן מאמינות, אולי זה יעזור לנו", המשיך עמה. מי שגנב את ההצגה הוא שוערה של חוף השנהב, בובקאר בארי שפעמיים בפנדלים התחזה וטען שהוא פצוע. "הוא מנסה להיכנס לשחקנים שלנו לראש, נקווה שזה לא יעבוד לו", התלונן דניס.
לצערו זה עבד לשוער שהצליח לעצור את הבעיטה של הקולגה שלו מגאנה, ברימאה ראזק, לא עמד בלחץ והחמיץ. כששוער חוף השנהב כבש את שער הניצחון (8:9) היה זה אקורד הסיום של דניס ומשפחת ניאקו. "השחקנים שלנו עשו את הכול, אין לנו תלונות אליהם", סיכם דניס.
לפנייה לכתב/ת 
גאנה בישראל. החזיקו לגרנט אצבעות - והתאכזבו
צילום: עוז מועלם
מומלצים
