עתירה: להורות ל"ישראל היום" להפסיק לפרסם תעמולת בחירות
עו"ד שחר בן מאיר טוען בעתירה שהגיש ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית: "מדובר בפלטפורמת תעמולה המתחזה לעיתון. זו סכנה מיידית ומוחשית לדמוקרטיה, המבוססת על עקרון השוויון"
העותר, עו"ד שחר בן מאיר, מכנה את "ישראל היום" "פלטפורמת תעמולה לטובת המועמד, המתחפשת לעיתון." הוא טוען בעתירתו כי "התופעה המתוארת בבקשה כאן, שלפיה בעל הון (שאינו אזרח או תושב ישראל) מקים עבור מועמד לבחירות עיתון יומי, המופץ בחינם, ואשר משתלט על חלק נכבד של תחום העיתונות היומית (גם בשל חינמיותו וגם בשל זמינותו הבלתי מוגבלת) ו'תורם' לשם כך עשרות מיליוני דולרים, היא סכנה מהותית, מוחשית ומיידית לקיומה של דמוקרטיה המבוססת על עקרון השוויון." העותר מוסיף וכותב כי בכך נוצר "משטר של בעל המאה... משטר שבו לבעלי ממון יש זכויות לפרסם תעמולה כאוות נפשם."
העותר, עו"ד בן מאיר, שמצהיר כי הוא אינו חבר בשום מפלגה, הגיש את העתירה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, הליכוד, "ישראל היום," עורכו הראשי עמוס רגב ובעליו שלדון אדלסון. לפי העתירה, "ישראל היום" "מוסיף חטא על פשע ומפיץ את פלטפורמת התעמולה המתחזה לעיתון בחינם, בניגוד לכל מודל עסקי, בניגוד לשאר העיתונות הכתובה בישראל, והכל על מנת לשרת מטרה אחת ויחידה - תעמולת בחירות קבועה ומתמשכת לאורך כל השנה וכל שנה עבור המועמד."
העותר כותב כי "אינו נאיבי ואינו טוען כי כל העיתונות במדינת ישראל היא טהורה, זכה ונטולת אינטרסים מסחריים או אחרים, אבל התחליף לעולם שאינו מושלם אינו עולם הפוך שבו שחור הוא לבן ולבן הוא שחור. התופעה הנקראת 'ישראל היום' אינה עוד מהסוג של 'עיתון שאינו מושלם' או 'עיתון בעל אינטרסים מסוימים'. 'ישראל היום' כלל לא נמצא על הסקאלה של עיתונות חופשית ואחראית מחד ושל עיתונות שיש בה אינטרסים מאידך. 'ישראל היום' יצר לעצמו סקאלה משל עצמו של פלטפורמת תעמולה המתחזה להיות עיתון. לומר על 'ישראל היום' שהוא עיתון הרי זו גרסת 1984 של אורוול בגרסת ישראל ."2015
העתירה מזכירה פסיקות של נשיאי העליון בדימוס השופטים לנדוי וברק, שקבעו בכמה הזדמנויות כי יש לאפשר שוויון הזדמנויות מהותי בין כל הרשימות המתחרות בבחירות לכנסת. העותר מצרף לבקשתו חוות דעת של ענת באלינט, מומחית לתחום התקשורת, אשר קובעת כי "סיקור נתניהו ב'ישראל היום' מכוון ורתום כולו להאדרת נתניהו האיש והפוליטיקאי, להאדרת משפחתו וסביבתו הקרובה ולהעלמה ולטשטוש של כל דבר ביקורת עליו." על פי העתירה, נתניהו ורעייתו נועדו עם צוות ההקמה של "ישראל היום" בטרם יצא לאור ואף לקחו חלק בעיצוב שדרת הניהול הבכירה שלו. באשר לעמוס רגב, העורך הראשי, נטען כי לפני הקמת החינמון היה רגב חבר בצוות הייעוץ האינטימי של נתניהו. על פי העתירה, נתניהו עצמו נפגש עם אדלסון שש פעמים במהלך חודשיים בתקופה שבה הוקם החינמון.
בעתירה מוזכרת גם העובדה כי מי שהיה סמנכ"ל החינמון, נתן אשל, הוא ממקורביהם הקרובים ביותר של הזוג נתניהו. חוד - שיים לאחר הקמת החינמון מונה אשל לתפקיד ראש לשכת ראש הממשלה, אולם גם לאחר המינוי נהג אשל להגיע באופן קבוע למערכת החינמון ונועד שם עם העורך הראשי רגב.
העתירה קובעת כי האג'נדה של החינמון אינה אידיאולוגית, אלא אישית: "האג'נדה אינה מבוססת על השקפת עולם, כי אם על האינטרסים האישיים של פוליטיקאי ספציפי, בנימין נתניהו." לפי העתירה קיימת בחינמון מדיניות של מחיקה והדרה של ביקורת ישירה ושל מידע לא נוח: "ב'ישראל היום' לעתים קרובות נמנעים מסיקור של התפתחויות שאינן נוחות לנתניהו ולמקורביו, גם כשיש בהן עניין לציבור והן זוכות לסיקור בכלי תקשורת אחרים."
בעתירה מובאות דוגמאות לכך, כמו למשל תחקיר "ביביטורס," ששודר בערוץ 10 וחשף את הנסיעות של בני משפחת נתניהו ללונדון במהלך מלחמת לבנון השנייה. דוגמה נוספת עוסקת במותו של מפגין נגד יוקר המחיה שהצית את עצמו. המפגין השאיר מכתב שבו האשים סדרה של אישים וגופים במצבו. לפי העתירה, "מהעתק המכתב שפורסם למחרת ב'ישראל היום' הוסרו במתכוון שמותיהם של נתניהו ושל יובל שטייניץ." העותר מציין כי "מועצת העיתונות קבעה כי במעשה זה 'חטא' 'ישראל היום' לתפקידו כעיתון."
לעתירה מצורפת כאמור חוות דעת נרחבת של חוקרת התקשורת ענת באלינט, הכותבת:
"אם בודקים הלכה למעשה את הסיקור שלו זוכה נתניהו ב'ישראל היום' מוצאים בו סממנים של הטיה ברורה, כאלו המרחיקים אותו מעקרונות הפעולה של דיווח עיתונאי ומקרבים אותו לדבר תעמולה."
באלינט כותבת עוד בחוות דעתה: "נוכחותו של 'ישראל היום' בזירת התקשורת מקשה על יידוע האזרחים על אודות ראש ממשלתם ועל קיומו של פיקוח שוטף מצידם על התנה - לותו של המנהיג הנבחר באמצעות העיתונות. על אחת כמה וכמה מקשה עליהם 'ישראל היום' לשפוט אותו לקראת הבחירות הקרבות, באופן שנשען על עובדות, על ידע ועל ויכוח שכלתני. פעולתו של כלי תעמולה במסווה של עיתון יש בה זיהום של השיח הציבורי, פגיעה קשה בהליך הבחירות ובכך - איום ממשי על ניקיונו ועל הוגנותו של ההליך שנמצא בלב המשטר הדמוקרטי ועל היכולת להמשיך ולקיים משטר דמוקרטי בישראל".
לפנייה לכתב/ת 
