חוה אלברשטיין: "אני עדיין זמרת עם"
המוזיקאית חוה אלברשטיין מוציאה שיר ראשון מתוך אלבום חדש, בו היא חוזרת אל נקודת ההתחלה שלה - רק היא והגיטרה. בראיון היא מספרת על תהליך העבודה ומסבירה מדוע בחרה לפתוח דווקא בשיר על מלחמה ודם: "מילים יכולות להשפיע כמו שקריקטורות יכולות להשפיע". האזינו
חוה אלברשטיין חוזרת להתחלה שלה, כזמרת עם צעירה שמקליטה ועולה על הבמה - רק היא והגיטרה. זה לא שאי פעם נטשה אותה או יצאה לסיבוב הופעות ביג בנד אימתני, אבל כעת היא מוציאה אלבום שלם (אלברשטיין עדיין קוראת לזה "תקליט") תחת הכותרת "סרנדה", ובו שירים שהקליטה באולפן הקטן של יואב שדמה, "כמו שעשיתי פעם תקליטים - היה לי מין צורך לחזור לשקט הזה", היא אומרת בראיון.
למה בעצם? זה לא שעשית עד עכשיו דברים מאוד רחוקים מזה.
"זה נכון, ובכל זאת - מאפס עד אחת זה כנראה המרחק הכי גדול. הייתי צריכה את ההתנתקות המוחלטת הזאת. צורך שנולד מכל מיני חומרים שאני שרה בבית ולא הייתי בטוחה שאוציא אותם. זה היה מה שאנשים קוראים 'סקיצות', אני נורא אוהבת את הכאילו סקיצות האלה, שהן הגרעין, הלב של השיר לפני שמתחילים לעשות לו קוסמטיקה. הקלטתי כמה שירים שהתגלגלו אצלי בבית - ולפני כחודש היתה לי הרגשה שזה לא נורא אם אוציא את זה", היא צוחקת. "אולי יש בזה אפילו איזו אמירה של לחזור לשקט תעשייתי בלב, בראש".
ולא רק אמירה על שקט נמצאת שם. בשיר "הארץ המובטחת", הראשון שבחרה אלברשטיין להוציא הבוקר (ד') מתוך האלבום, אי אפשר לפספס את האמירה האקטואלית והכמעט פוליטית, בעיקר בעיתוי הזה של בחירות שנולדו לאחר מלחמה. את המילים כתבה סבינה מסג על פי מקור אנגלי: "ראה זה מקומה של המלחמה הניצחת/ כאן הפיל אדם את אחיו אל בור שחת/ הדם עוד שותת, הדמעה עוד קולחת/ כל ארץ היא הארץ המובטחת".
השיר הזה מתחיל כמו שיר טבע - ופתאום הוא מתחיל לדמם.
"נכון, זה בדיוק כך. זה השיר הראשון שנראה היה לי נכון להוציא אותו עכשיו בגלל ההמולה הזאת שאנחנו חיים בה. אף אחד לא ידע שיפלו עלינו בחירות בעיתוי כזה - אבל שום דבר הוא לא חדש, אנחנו כבר המון זמן מרחפים בין אותן תהיות ושאלות וכאבים, וציפיות שאין לדעת אם יתממשו אי פעם. נראה לי נכון להוציא אותו עכשיו, למרות שכל התקליט הוא לא ממש ברוח כזאת. יש שם דברים יותר אינטימיים, יותר רכים - אין הרבה דם, אבל זה ניחוח ראשוני כזה שהרגיש לי נכון בבטן".
את חושבת לפעמים על האם השירים מצליחים לייצר איזו הבנה חדשה או שינוי?
"אני חושבת שכן. למרות שיש לנו צד אירוני וציני שכאילו כבר לא מזיז לנו. אז אולי זה לא מזיז הרים, אבל אני מאמינה שכן זה מזיז משהו. ראית מה שכמה קריקטורות מסכנות של 'שארלי הבדו', לא הכי אסתטיות בעולם לדעתי, הפכו את העולם פתאום וגרמו לאנשים לתגובות כאלה ותגובות נגד - אז גם מילים כמובן, יכולות משהו לעשות".
בסוף שנות ה-60 החשבת את עצמך לזמרת עם - את עדיין כזו?
"כן. מדי פעם אני עושה גיחות לג'אז, לקברט, לפופ, לרוק אפילו, אבל בבסיס אני זמרת עם - לפחות מבחינת הראייה שלי את הנושאים עליהם אני שרה, מתוך התבוננות על העולם - להקשיב לאנשים, להסתכל על אנשים. אני מתבוננת על הכל, על הנכדים שלי, על אנשים שעומדים ברחוב, על פועלים זרים עליהם עשיתי תקליט שלם, על מהגרים, על הדור של ההורים שלי הצנוע. זה הלב של זמרי עם, להבדיל מזמרי רוק למשל שאצלם זה תמיד 'אני'. או בלוזים אצלם זה 'מצב הרוח האישי שלי'. פעם היו שרים על זה שבנו רכבות, על חיים במכרות, או על ים, על פיראטים. אני חוזרת לשם".
באלבום "סרנדה" אלברשטיין חוזרת לא רק לעצמה של פעם, אלא גם למקורות ההשראה שלה. "לאורך סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 הופיעו לא מעט זמרים שליוו את עצמם רק עם גיטרה, בלי שום טכנולוגיה - ולעתים גם מבלי שהיתה מחוברת להגברה. זה מחייב גם סוג של שירה, סוג של אריזה - יותר נקייה, יותר מדויקת, הקשבה אחרת, ככה התחלתי. זאת השפה שלי בעצם".
מה הדבר הראשון שאת רוצה אחרי שיוצא שיר חדש שלך - לשמוע אותו ברדיו, או לנגן אותו על הבמה?
"אחת המוטיבציות שלי להקליט שירים היא כדי לגוון את ההופעות. תמיד אנחנו מוסיפים שיר ישן ואיזשהו שיר חדש בשביל הבלאנס. הרבה פעמים אני שרה את השירים בהופעות לפני שאני מקליטה אותם אפילו. השירים שלי הם לא כאלה שצריך לשמוע קודם 10 פעמים ברדיו בשביל להתחבר אליהם - אבל אני אשמח גם לזה וגם לזה. אחרי כל כך הרבה דברים שהקלטתי, אני עדיין נורא סקרנית ונרגשת לשמוע שיר חדש ברדיו, זה משהו שכנראה לא מתגברים עליו".
ואת כזו שמתעדכנת, יודעת על דברים חדשים שיוצאים.
"זה העולם שלי, כמו שמדען כל הזמן קורא עיתונים וספרות מקצועית על מה חדש בעולם המדע, ורוצה להיות מעודכן בעבודות שלו - גם אני סקרנית. אפילו מדברים שאני לא אוהבת, אני יכולה ללמוד משהו. כבר אמר מישהו שלעשות את ההיפך זה גם סוג של חיקוי. אז אני אוהבת להקשיב, אני באמת אוהבת את זה - ואם יש משהו שמדבר אל לבי אני ממש שמחה ומאושרת כמו מישהו שגילה אוצר. הרבה פעמים אני גם מתקשרת לאנשים - אומרת 'תשמע כבשת אותי, ריגשת אותי, שימחת אותי' - זה נורא כיף".
הופעותיה הקרובות של חוה אלברשטיין תתקיימנה ב-14 בפברואר בקיבוץ יפעת, ב-19 בפברואר בתיאטרון ירושלים, וב-27 בפברואר במרכז הבמה גני תקווה.
הארץ המובטחת
מילים: סבינה מסג (על פי מקור אנגלי)
לחן : חוה אלברשטיין
ראה איך הערבה ענפיה שולחת
ראה איך הנחל שוטף לו בנחת
ליד שקע של קבר גומה שנפתחת...
כל ארץ היא הארץ המובטחת.
ראה זה מקומה של המלחמה הניצחת,
כאן הפיל אדם את אחיו אל בור שחת,
הדם עוד שותת, הדמעה עוד קולחת
כל ארץ היא הארץ המובטחת.
ראה איך הערבה ענפיה שולחת
מתכופפת ברוח ושוב מתמתחת.
הקשב שם בת-קול מסריה שולחת:
אל תאבדו בחולות בם השמש קופחת,
יש מים מסלע לקחת! לקחת!
כל ארץ היא הארץ המובטחת.
