"700 אלף כבדי שמיעה כמהים להשתלב"

היום, יום רביעי ,ה- 11 בפברואר, יצאו עשרות אלפי תלמידים ובני נוער למבצע התרמה מדלת לדלת לארגוני החרשים בישראל וניצן.

ארגוני החרשים מטפלים במגוון נושאים, בהם: קידום איכות חייהם ורווחתם של החירשים וכבדי השמיעה, קידום זכויותיהם והנגשה של שירותים קהילתיים וממשלתיים, לימוד השפה העברית, הנגשה של מוסדות התרבות והאקדמיה לציבור החירשים וכבדי השמיעה, טיפול ייחודי בחירשים וכבדי שמיעה

בגיל הרך ובילדות, כדי לאפשר השתלבות מוצלחת בבית הספר והנגשת עולם החרשים וכבדי השמיעה לכלל האוכלוסייה (למשל קורסים בהם אנשים שומעים לומדים את שפת הסימנים).

הארגונים עצמם מעסיקים עובדים שחלקם הגדול חרשים וכבדי שמיעה במגוון תפקידים, בהם בכירים ביותר (כולל יו"ר).

"700 אלף חירשים וכבדי שמיעה מגיל 0 ומעלה כמהים לאיכות חיים והשתלבות מלאה בחברה, אך החסר בתקציב הממשלתי מונע זאת מהם", אומרת יעל קקון, יו"ר פורום ארגוני החרשים. "בעזרת התרומות נוכל להרחיב את מגוון הפעילויות והמאמצים לקידום איכות חייהם של האנשים החרשים ולהפיכתם לאזרחים שווים בחברה".

מטרתו של יום ההתרמה, הוא גיוס תקציבים לתוכניות קהילתיות חברתיות, שדרוג בנק מכשירי שמיעה בכדי להקל על חייהם של החרשים וכבדי השמיעה. בין המכשירים נמצאים: מכשירי שמיעה מסוגים שונים, מכשירי הגברה לסטודנטים ולתלמידים, אוזניות, טלפונים ייחודים ועוד'.

מטרה נוספת היא המשך הפעילות לשדרוג הנגשת שרותי הבריאות, התרבות, השירותים המוניציפליים והממסד בכלל לציבור החירשים וכבדי השמיעה וכן הפעילויות השונות לרווחת ציבור זה.

• יום ההתרמה השנתי של ארגוני החירשים בישראל ואגודת ניצן (לקידום לקויי למידה, קשיי תפקוד ו/או הפרעות קשב וריכוז), יתקיים היום (ד') ניתן לתרום גם באמצעות מסרון ל- 3656.
  

דובי קורדונסקי, חייל חרש משתף:

שלום. שמי דובי קורדונסקי, אני בן 21, ואני כבד שמיעה ומרכיב מכשירי שמיעה בשתי האוזניים. התגייסתי לצבא בתור מתנדב ושירתתי בתפקיד מורה חייל ומנהל מרכז מידע לקראת שירות צבאי, שירות לאומי, שנת שירות ומכינה של עמותת "שמע". השתחררתי ממש עכשיו, בינואר האחרון, עם תום תקופת השירות שלי.

כשחיפשתי בתקופת התיכון תפקידים להגיע אליהם ידעתי שאני רוצה להתגייס לתפקיד של הדרכה מכיוון שהדרכתי גם במהלך התיכון. לאחר חיפושים באינטרנט באתר של "חיל החינוך והנוער" מצאתי את התפקיד המושלם עבורי – תפקיד מורה חייל במסלול "שמע" בעמותת "שמע" הפועלת לחינוך ושיקום ילדים ובני נוער חרשים וכבדי שמיעה.

התפקיד במסלול זה כלל הדרכה וסיוע לילדים ובני נוער שלהם בעצמם יש ירידה בשמיעה. מאוד התלהבתי מהתפקיד וישר כשראיתי אותו פניתי לצבא וביקשתי אותו, אך מהצבא נמסר לי שזה בלתי אפשרי להיכנס לתפקיד הזה. הציעו לי מלא תפקידים אחרים אבל אני ידעתי שאם אני אתגייס - אני אתגייס אך ורק לתפקיד מורה חייל במסלול "שמע".

מספר ימים לאחר שקיבלתי את הדחייה יצרתי קשר עם המורה המרכזת שלי מתקופת התיכון, תמי גבעון, והיא הפנתה אותי למנהל מרכז המידע שמטפל במקרים מהסוג הזה – כבדי שמיעה וחרשים שמתקשים בהתמודדות מול המערכת הצבאית. פניתי למנהל מרכז המידע של עמותת "שמע" דאז, יואב שמעוני, וביחד שנינו ניהלנו מאבקים מול המערכת הצבאית במשך למעלה משנה.

בתום מאבק ארוך זה שובצתי בתפקיד שכה ייחלתי לו - מורה חייל במסלול "שמע". התפקיד שלי כלל הדרכה בשעות אחר הצהריים במועדון החברתי של העמותה ושותפות בניהול מרכז המידע של העמותה. למעשה, הפכתי להיות חלק מהגוף שנאבק בשבילי.

"המטרה העיקרית שלי הייתה למנוע מאחרים את מסכת הייסורים והקשיים מול המערכת הצבאית"

המטרה העיקרית שלי עם גיוסי לתפקיד הייתה למנוע מאחרים את מסכת הייסורים והקשיים מול המערכת הצבאית. מאוחר יותר הפכתי להיות מנהל מרכז המידע בעצמי ונדהמתי למצוא מאות נערים ונערות כאלה – כל אחד ואחד בעל פוטנציאל ומוטיבציה אינסופית. הם רק היו צריכים להאמין בעצמם ולהאמין שהתוצאה הזאת שווה את כל הדרך הארוכה הזאת.

ההצלחה היא משהו אינדיבידואלי ומשתנה מאחד לאחד – ההצלחה עבור כל אחד ואחת מהנערים והנערות הללו הוא הרגע בו הם מצטלמים עם המשפחה בבקו"ם, משרתים את התקופה עליה חתמו ולאחר מכן משתחררים בבקו"ם. וכשיסתכלו במבט לאחור על התקופה הזאת הם ידעו שהם נתנו את ה150%

שהם יכולים לתת. עבורי, אחד הרגעים הכי מרגשים שיכולים להיות זה כשחייל אומר לי שהוא נהנה בתפקיד אליו שובץ ושהתפקיד מאתגר ומעניין אותו.

אני מאמין שכל אחד ואחת בעלי כישורים יותר גבוהים ממה שהם יודעים על עצמם. יש אנשים הממעיטים בערכם ונוטים להסחף עם הזרם – עם החברים שלהם, עם מה שהחברה מכתיבה להם. כל אחד צריך למצוא את הנישה האמיתית שלו שבה הוא טוב ועם זאת גם לאתגר את עצמו ולהחשף לעולמות חדשים.

ההצלחה האישית שלי היא למעשה ההצלחה של האוכלוסיה הייחודית הזאת בשילוב במסגרות השונות. אם הצלחתי לחסוך מהם את החוויות השליליות אותן אני חוויתי והחדרתי בהם את המוטיבציה שלי אז הצלחתי!.

אני אישית, נהניתי מכל רגע בתקופת השירות שלי וההוכחה לכך היא עצם העובדה שאני ממשיך באותו תפקיד בתור מנהל מרכז מידע גם עכשיו, אחרי שהשתחררתי. התקופה הזאת לימדה אותי המון על עצמי, הדבר הכי חשוב שלמדתי מכל התקופה הזאת הוא שאסור לוותר או להתייאש.