נערים עוזרים בפרנסה: "התחלתי לעבוד בגיל 14, אמא שלי מבקשת שאשלם חשבון מים"
62% מבני הנוער העידו שעבדו או חיפשו עבודה במהלך 2014. משמרות רבות עלולות לפגוע בלימודים ובחיי החברה, אבל כשההורים מתקשים לממן דברים בסיסיים - אין להם ברירה. "כל יום אני חוזר מבית הספר, נח שעה והולך לעבוד במסעדה", מספר יוסי (17) שעמותת עלם מסייעת לו ולחבריו. מה ההשלכות על הדימוי העצמי?
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
הוריה גרושים והמצב הכלכלי בבית, שאותו היא מכנה "לא מזהיר", הביא אותה לצאת לעבוד בניקיון כבר בגיל 14. כיום היא מחזיקה בשתי עבודות: "אימא עובדת מאוד קשה ומרוויחה מעט. לפעמים זה מספיק והרבה פעמים זה לא מספיק. אני עובדת בשביל לעזור לה וגם לעצמי כי יש דברים שאני רוצה לקנות כמו כל נערה בת גילי, כמו בגדים".
סקר של תנועת הנער "דרור ישראל" שנערך בשנה שעברה העלה ש-220 אלף בני נוער עבדו. 62% מכלל בני הנוער לקחו חלק בשוק העבודה (עבדו או חיפשו עבודה). מדובר בנתון הגבוה משמעותית מנתוני סקרים קודמים. 9% מבני הנוער ציינו את המצב הכלכלי והצורך לעזור להורים כסיבה המרכזית ליציאה לעבודה. מהסקר עלה ש-8% מבני הנוער העובדים, עושים זאת בהיקף של יותר מחצי משרה. היקפים כאלה מרמזים על עבודה לצורכי פרנסה.
יעל היא תלמידת י"ב עובדת כבר כמה שנים. "התחלתי לעבוד כבר בגיל 14.5 כשאימא סידרה לי לנקות חנות יחד איתה", היא אומרת. "היינו באות כל ערב במשך שנתיים. זו עבודה פיזית קשה ואני הייתי ילדה. משלמים על זה מחיר אישי. כשהתחלתי הייתי מאוד מתוסכלת ועצובה. בשלב מסוים פיטרו אתנו מהעבודה אז המצב הכלכלי קצת הידרדר. כרגע אני עובדת בשתי רשתות של מזון מהיר. אני עובדת כמעט כל יום. זה לחץ מטורף וכמעט שאין לי חיים חברתיים. אבל מתרגלים לזה, וכשיש מבחנים אני מקבלת חופש. עבדתי קשה כדי לממן את הנסיעה לפולין. אני מקנאה בילדים שההורים יכולים לפרנס אותם, לעזור להם להוציא רישיון".
עוני מעצב השפלה בקרב בני נוער
מיכל, תלמידת כיתה י"א באחד התיכונים בירושלים, עובדת מאז גיל 14. היא הספיקה לעבוד כמלצרית וכמוכרת בחנות בגדים עד ארבע פעמים בשבוע. "אני לא אוהבת לבקש כסף מההורים שלי. הם לא במצב טוב והם צריכים לפרנס ארבעה ילדים קטנים. לפעמים אין להם מאיפה להביא את הכסף".
מיכל פנתה ליועצת בבית הספר ואמרה לה שהיא מחפשת עבודה וביקשה ממנה עזרה כי אף אחד לא קיבל אותה בגלל גילה הצעיר. "מגיל קטן רציתי לעבוד כדי שאוכל לדאוג לעצמי", היא הסבירה. "אבי עובד כנהג ואמי לא עובדת בשנה האחרונה ויש אצלנו קשיים כלכליים. יש הרבה הוצאות: לקנות אוכל, לשלם חשבונות חשמל ומים ולהורים שלי יש חובות והלוואות שצריך להחזיר, אז אני לא רוצה להעמיס עליהם עוד".
"המצב הזה גורם להרבה תסכול בבית", היא מוסיפה. "אני לא רוצה לבקש מהם ושלא יהיה להם לתת לי".
בעוד כשנה וחצי מיכל תתגייס לצבא והיא מלאת ציפייה לרגע הזה. "אני רוצה לתרום איפה שאוכל, אבל בינתיים אנחנו צריכים לשלם כסף לבית ספר ולהורים לפעמים אין דרך אז אני עוזרת. יש פעמים שאמא שלי נתקעת בלי כסף ואני עוזרת לה במה שחסר בבית. אני משתדלת שהעבודה לא תשפיע על הלימודים. לפעמים זה מייאש כי אני רואה שיש ילדים אחרים שההורים נותנים להם הכול".
ענבל דור קרבל, סמנכ"לית עלם מסבירה כי בני נוער שמגיעים ממצבי עוני קשה, לעיתים ינשרו מבתי הספר או אפילו ידרשו לעשות זאת על ידי משפחתם כדי לעזור בכלכלת המשפחה. "תוכנית 'דרך המלך' מספקת הכשרה תעסוקתית לנוער מנותק ועובר חוק, מסייעת לאלו שהתנתקו ממסגרות ולעיתים אף הידרדרו לפשיעה על ידי שילובם כעובדים בעסק או חברה מסחרית. שילוב של בני נוער בתעסוקה נורמטיבית מאפשרת להם לחוות חוויה של הצלחה והעצמה אישית, אשר מחזירה להם את האמון בעצמם", היא אומרת.
ב-24 בפברואר תקיים עמותת עלם בשיתוף המכללה האקדמית בית ברל כנס מקצועי תחת הכותרת "הילד הזה הוא עני" בנושא התבגרות בצל העוני. במסגרת הכנס של יתקיימו דיונים בנושא ובין המושבים יישאו דברים בני נוער וצעירים מרקע סוציו-אקונומי קשה.
אורית לרר-כנפו, ראש המסלול לקידום נוער במכללה האקדמית בית ברל, מסבירה כי "אנחנו חברה שמאוד מעריכה את הכסף שהפך להיות ערך. מי שאין לו כסף לא שווה. בני נוער עניים מדווחים על תחושה של השפלה, כאילו לא רואים אותם. זה משפיע על הדימוי העצמי בתקופה שאתה בונה את הזהות העצמית שלך. החוויה של העוני תמיד נשארת ותשפיע הלאה. יש כאלה שהעוני ממריץ אותם, מניע אבל הרבה פעמים זה מעין מעגל קסמים. ילדים עניים לא לומדים או לא פנויים רגשית ללמידה, ומפתחים שוליות בחברה, הם כל הזמן במרדף לשרוד. זה מעין מעגל קסמים: הנער העני מודר והסיכוי שלו להגיע לאקדמיה נמוך".
לדבריה מתבגרים נמדדים על איזה טלפון או נעליים יש להם: "הרבה פעמים קל לדרדר אותם לפשע כי הם רוצים להשיג כסף קל. במקרים אחרים המעסיקים מנצלים אותם ואת הנזקקות שלהם לכסף. הרבה פעמים הם עובדים בלי תלושי שכר או שהשכר נמוך מידי".
- מה זה עושה לתא המשפחתי?
"יש ילדים עובדים שרואים את ההורים עובדים מסביב לשעון ולא מצליחים להתרומם כלכלית וזה גורם לייאוש, תסכול וקיפוח. זה גורם גם לכעס כלפי ההורים. יש מריבות על כך שההורים לא מסוגלים לתת לנער מה שהוא צריך ועל סדרי העדיפויות של ההורים ששונים מאלה של הנער. במקרים אחרים זה הפוך, זה מקרב כי הנער מאוד מתבגר, הוא הופך להיות שותף. ילדים עובדים נכנסים לעולם המבוגרים מהר מדי".
יוסי (17) עוזר באופן קבוע לפרנסת הבית: "המצב הכלכלי לא טוב ואני צריך לעזור. כל יום אחרי הלימודים אני הולך הביתה, נח שעה ויוצא לעבודה במסעדה. אני עובד כל יום 7-6 שעות. הכסף שאני מרוויח עוזר. אני עוזר גם עם אחותי בת ה-16 שסובלת ממוגבלות ומנקה את הבית כשצריך. צריך גם לדעת לתת להורים. יש לי טלפון, אני לומד נהיגה, קונה לעצמי את הבגדים וגם מממן לעצמי את הבילויים. אני לא נותן לעבודה לפגוע בלימודים. הציונים של גבוהים ועשיתי כבר שתי בגרויות".
לפנייה לכתב/ת 
