עיריית בית שמש: בת 18 חייבת כסף לגן
ב-2010, כשבתה היתה בת 13, הגיעה לרינה דרישה לתשלום חוב על גן טרום חובה. היא פנתה לעירייה בטענה שאין לה חוב אך לא נענתה. לאחרונה קיבלה התראה מעו"ד כשבתה חגגה 18. החוב תפח ל-5,000 שקל ובעירייה סירבו לספק לנו הסברים לגביו. מסתבר שמדובר במסע גבייה ורינה לא לבד. המועצה לצרכנות: "חובות שלא ננקטו בגינם הליכי גביה במהלך תקופת ההתיישנות - דינם להימחק"
האם מותר לעירייה לשלוח מכתב דרישת תשלום חוב אחרי 10 שנים? האם החוב קיים בכלל? ואם קיים חוב, האם לא התיישן? ואם כך, האם העירייה נוהגת בתום לב כשהיא שולחת מכתב כזה לתושבים, במטרה לגבות חובות (שכן חוב יש לשלם ואת הכסף שתגבה בכוונתה הרי להקדיש לציבור), או שמא היא מנסה למלא את קופתה בדרך מפוקפקת? תושבי בית שמש תוהים לאחרונה האם הם חייבים כסף לעירייה, או שהם חלק ממסע גבייה בסגנון שיטת מצליח.
הילדה קיבלה מתנת יום הולדת - דרישת תשלום חוב
לרינה (שם בדוי. הפרטים שמורים במערכת) קרה סיפור לא ייאמן ממש. היא קיבלה מכתב מעו"ד, לפיו יש לה חוב בגין תשלום על גן טרום חובה של בתה. רק שהבת שלה כבר לא בת 4-3, אלא בת 18. א' כבר קיבלה מכתב דומה ב-2010, אז בתה היתה בת 13, ומכתב נוסף ב-2013. סך הכל 3 מכתבים לטענתה, כולם נשלחו אחרי שבתה כבר נכנסה לגיל ההתבגרות.
"קיבלתי בדואר דרישה לשלם לעירייה סכום של 5,225.22 שקל, בגין חוב שהם טוענים שיש לנו עבור אגרות חינוך של הבת, בעת שהיתה בגן טרום חובה. אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. מה שבטוח, אני לא יודעת איך להתחיל להוכיח ששילמתי כל סכום שנדרשתי לשלם עבור הגן לפני כ-15 שנה. בדיוק בשבת מלאו לה 18. והנה, קיבלה מתנת יום הולדת.
"זו לא הפעם הראשונה שאני מקבלת דרישות כאלה. פעם ראשונה פנו אלי בסוף 2010. כתבתי להם אז מכתב תגובה, שבתי בת 13 ולמיטב ידיעתי אין לי חוב לגן שלה, אך הם לא הגיבו".
איך פנית אליהם בתגובה למכתב?
"בדרישה הראשונה, לא צויין תאריך על גבי המכתב. מאחור, היה טופס ערעור מודפס. מילאתי את הטופס ושלחתי בפקס וכתבתי לעצמי 'נשלח בפקס ב-12 באוקטובר 2010. לכן אני יודעת שזה נשלח אז. אחרי זה הגיע עוד מכתב, שאין עליו תאריך מ-2013. כיום הסכום עומד על 5,225. המכתב הראשון מ-2010 היה על 3,300 שקל. הילדה ילידת 1997. היא היתה אז בת 14-13".
"ב-2010 הם כתבו שזו 'התראת חינוך', הם ציינו את הסכום ואת שמה של בתי ורק כך ידעתי שזה מתייחס אליה, כי מה זה 'התראת חינוך'"?
למה לדעתך הם נזכרו עכשיו?
"ההשערה שלי לגבייה הזאת, גם מפרסומים בעיתונים, היא שבית שמש היתה בעבר עיירת פיתוח. חינוך חובה זה מגן חובה, אך בערים מסוימות, חינוך חובה היה מגיל 3. אני באמת לא זוכרת מה היה אז, או שזה היה בהשתתפות מסיבית של המדינה או שהיינו צריכים לשלם סכום קטן מהרגיל בשל כך.
"אולי בעירייה מנסים לגבות את ההפרש עכשיו? אולי זו שיטת מצליח? ובמילא מן הסתם אני לא זוכרת מה היה לפני 15 שנה והיא היתה הילדה הכי קטנה שלי, אבל בטח היתה הוראת קבע ממנה גבו את התשלום לגן, לא הגיוני שלא שילמנו את כל הסכום ושלא פנו אלינו באותה שנה, או שנה אחרי זה, או שנתיים אחרי זה, בדרישה לתשלום חוב".
רינה לא לבד
רינה סיפרה ל-ynet שהמקומון של בית שמש העלה מספר כתבות בנושא. לטענתה היא לא לבד. הורים נוספים קיבלו דרישה כזאת. כיוון שכך נראה שרינה היא לא "העבריינית" היחידה, משמע גובר הסיכוי שיתכן שהיא לא עבריינית כלל, כיוון שאם לכאורה הורים נוספים קיבלו דרישות תשלום כאלה, סביר להניח שלפחות חלקם אנשים נורמטיביים שמשלמים על שירותים ועל כן מתעורר החשד לשיטת מצליח. יתכן שיש הורים שלא שילמו, אבל נראה שלכאורה, מישהו נזכר דווקא בשנים האחרונות ב"חובות" העתיקים האלה. האם אכן מדובר בחובות? האם ההורים אכן התרשלו בתשלום? ואם כן האם לא חלה התיישנות על הגבייה? אין לדעת. בעיריה לא סיפקו הסברים למהות החובות, כפי שתראו בהמשך.
"יש לי כתבה מהמקומון, לפיה אחראי החינוך בעיריה אומר להורים אל תשלמו. לדעתי יש התיישנות אחרי 15 שנה, הרי איך אני יכולה להוכיח מה שילמתי או לא שילמתי לפני 15 שנה. שלחתי מייל גם ליועמ"ש שלהם", טוענת רינה.
עיריית בית-שמש מסרבת לפרט בפנינו את סיבת החוב של רינה
בעקבות התלונה של רינה, פנינו לעיריית בית-שמש ב-3 בפברואר. למחרת ניתנה התגובה הקצרה: "הנושא בבדיקה וניתנה הנחייה להפסיק את הליכי הגבייה, עד לסיומה של הבדיקה".
לטעמנו, התשובה הזאת לא מספקת בעליל. מהי מהות החוב של רינה? איזה תשלום בדיוק היא לא שילמה? למה גובים אותו ממנה כל כך מאוחר? על שאלות לגיטימיות אלה לא קיבלנו תשובות. ביקשנו את התוצאות של "הבדיקה".
"אין עדיין תוצאות", כתב לנו הדובר.
אמרנו שנחכה למחר. הרי ברור שעירייה שרודפת אחר חוב ספציפי שחבה אישה ספציפית, תדע על מה ולמה החוב הספציפי הזה.
מאז – לא קיבלנו דבר מעיריית בית שמש.
ב-8 בפברואר פנינו שוב לדובר. פניות בכתב לא נענו. שיחת טלפון בטונים גבוהים (בשל דרישה לתגובה גלויה ומפורטת ולא עמומה) שכללה רמיזות לא נעימות ("מה הקשר שלך למתלוננת"? גילוי נאות: אין שום קשר. לא חברות, לא קרובות, לא מכירות), הסתיימה בתגובה הבאה שהגיעה בכתב:
"העירייה פועלת באופן שוטף לגביית חובות. משכך נשלחים מעת לעת דרישות תשלום לעיתים ממחלקת הגבייה עצמה ולעיתים ממשרד עורך-דין הפועל מטעם העירייה.
"אנו מצפים מאנשים שקיבלו שירותים מהעירייה ושלא שילמו את חובותיהם להגיע ולהסדיר את החוב. כל פונה זכאי לקבל את כל המידע בנוגע לחובותיו ובמקרים מתאימים אנו יודעים להגיע להסדרים מתאימים. יצויין כי לא כל החובות הם מתקופה שלפני 7 שנים ומכל מקום גם חוב מתקופה כאמור אינו נמחק באופן אוטומטי והוא נותר כחוב".
ומה לגבי החוב הספציפי של רינה? ביקשנו שוב, אך לא קיבלנו תשובה אלא סירוב לתשובה. כלומר סביר להניח שעיריית בית שמש תמשיך לרדוף אחרי רינה למרות פנייתנו. ואם כך נמשיך לכתוב על זה. ועל אחרים שקיבלו מכתב דומה, עד שתתברר עילת מסע הגבייה הזה.
מקומון בית שמש: העירייה יצאה למסע גבייה
כיוון שרינה הזכירה שכנראה יש "חייבים" נוספים והדבר פורסם במקומון, חיפשנו ומצאנו באתר חדשות בית שמש ומטה יהודה, כתבות של ציון סולטן ומשה ספיבק על מסע הגבייה המוזר. בתחילה נראה היה שהוא על שכר לימוד מדורג שלא שולם במלואו. אחר כך התשובות השתנו קמעא.
בין היתר, נכתב כי גזבר העירייה החליט לבקש חוות דעת משפטית בנושא. עוד נכתב כי הנושא עבר לבדיקה משפטית של עו"ד, אחד מתושבי רמת בית שמש ואב לילדים במערכת החינוך.
"כפי שפורסם, רוב ההורים טוענים כי מדובר בחיוב על תקופה בה נמסר להורים כי הם פטורים מתשלומי שכר לימוד לגנים. זה המקום להזכיר כי אין זו הפעם הראשונה שהעירייה מתעוררת לגבות חוב זה ובמהלך סיקור הפרשה התברר כי נציב פניות הציבור במשרד מבקר המדינה כבר קבע כי מדובר בחוב שחל עליו התיישנות", נכתב בידיעה שפורסמה באתר ובמקומון.
בעדכון אחר שעלה באתר האינטרנט של המקומון, מצוטט היועץ המשפטי לעיריית בית שמש, שלכאורה אמר לכתב: 'החובות שמגיעים בימים אלה לתושבים אינם בגין שכר לימוד מדורג - שכל"מ - לשנים 1988-1999. את השנה הזו מחקנו מספר החובות באישור משרד הפנים. כל תושב מוזמן לעו"ד או למחלקת הגבייה לקבל פירוט על החוב ומקורו. להגיע להסדר, והאמן לי ילכו לקראתו'. יוצא מדברי היועץ המשפטי שהחובות עליהם מתלוננים התושבים אינן בגין שכל"מ לשנים 98-99 אלא על שנה מאוחרת יותר".
כלומר היועץ המשפטי של העיריה בעצם אומר לתושבים: תבררו אתם את מהות החוב שלכם, במקום שתבוא העיריה ותפרט בפני כל תושב שקיבל מכתב איום, מדוע היא שולחת מכתבי דרישת חוב.
גזבר העירייה אמר לכאורה למקומון כי: "העירייה לא התעכבה בדרישות לתשלום שנשלחו לבתי התושבים. "יצאו הודעות מספר פעמים, גבינו מה שגבינו במשך השנים. יש את הקומץ שזועקים מרה, אך הרוב הדומם מגיע בודק מקבל הסבר ובסוף מגיע להסדר סופר הגון", כך פורסם.
אחד הפונים למקומון אמר למקומון כי לטענתו, מעולם לא קיבל שום התראה כזו מהעירייה. "שיוכיחו לי שאכן היו פניות כאלה. לי מוזר שהם פונים אלי היום כשהבן שלי כבר שנה בצבא".
בידיעה אחרת נטען שכבר ב-2012 נתקבלה חוות דעת מנציב תלונות הציבור כי החוב כולו התיישן.
המועצה לצרכנות: חובת תום הלב
פנינו למועצה לצרכנות – מה דינו של חוב שנגבה כל כך מאוחר לכאורה, אחרי שנוצר?
מהמועצה לצרכנות מסרו בתגובה: "אין למועצה את מלוא הנתונים על מנת לקבוע עמדה חד משמעית. בהתאם, תינתן העמדה העקרונית המתייחסת לגביית חובות לאחר זמן רב ממועד הווצרותם והתיישנותם. הסוגיה העולה כאן היא שאלת התיישנותם של חובות הנדרשים ע"י רשות מקומית (או כל גוף ציבורי).
"הכלל החשוב ביותר לבחינת הסוגיה הוא כי רשות הפועלת לראשונה לגביית חובות שהתיישנו זה מכבר 'פועלת בחוסר תום לב ובחוסר מידתיות. זאת גם כאשר היא פועלת מכח ... עדיין הרשות כפופה לכללי המשפט הציבורי על כל המשתמע מכך'.
בתי-המשפט אמרו לא פעם, בהתייחס לגבייה פסיבית של חובות בחלוף שנים רבות (אי מתן שירות מסויים בשל קיומו של חוב) כי 'מקום בו העירייה לא עשתה מאום שנים רבות כדי לגבות את החוב, לא העמידה את האזרח על חובו ואפשרה לו לסמוך על התנהגותה ולהניח כי זנחה את תביעתה, היא לא תוכל להמנע ממתן התעודה. ... המנעות ממתן התעודה מהווה הפרת חובת תום הלב של הרשות והתנהגות בלתי סבירה ובלתי מידתית' (כב' השופט סוקול בתע"מ 476-07-10 יצחק סולומון בע"מ נ' עיריית חיפה).
"על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגבייה אקטיבית של חובות. רשות מקומית הנוקטת הליכי גבייה לראשונה וללא נימוק לאחר למעלה כ- 10 שנים ממועד החוב פועלת – לעמדת המועצה הישראלית לצרכנות – באופן בלתי סביר שאינו עומד בקנה אחד עם הוראות החוק ותכליתו. התנהלות זו מקשה על הצרכנים להתמודד עם הטענות לעצם קיום החוב בשל הזמן הרב שחלף ובשל אי שמירת הראיות התומכות בטענותיהם, לרבות הטענה כי החוב הושב או שולם בעבר.
"חשוב לציין כי ביהמ"ש חזר על הלכה זו בפס"ד נסייר ובפס"ד המצוי בביהמ"ש העליון בהליכי ערעור עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' סולומון.
"לא למותר לציין כי גם היועמ"ש לממשלה הנחה (בהמשך לפסקי הדין שניתנו בעניין) את הגופים הציבוריים שלא לפעול לגבייתם של חובות אשר התיישנו.
"נוכח האמור נראה כי רשות מקומית הנוקטת הליכי גבייה לראשונה וללא נימוק לאחר למעלה מ - 10 שניםה ממועד החוב פועלת – לעמדת המועצה הישראלית לצרכנות – באופן בלתי סביר שאינו עומד בקנה אחד עם הוראות החוק ותכליתו. התנהלות זו מקשה על הצרכנים להתמודד עם הטענות לעצם קיום החוב בשל הזמן הרב שחלף ובשל אי שמירת הראיות התומכות בטענותיהם.
"תקופת ההתיישנות במשפט האזרחי הנה 7 שנים ומצופה מרשות מקומית שלא תשתהה בפתיחת הליכי גביה נגד הצרכנים ותנהל אותם תוך פרק זמן סביר מיום היווצרות החוב.
"לכן, על אף שמדובר בכספי מיסים המיועדים להגשמת מטרות חברתיות וציבוריות, ראוי שהרשות המקומית תמחק את חובותיהם של אותם צרכנים שלא ננקטו נגדם הליכי גביה במהלך תקופת ההתיישנות ללא סיבה מוצדקת".
לפנייה לכתב/ת 
