לא משחק ילדים: חינוך מיני - כבר בגיל הגן
הם משחקים ברופא וחולה ומחליטים לבדוק אחד את השני מתחת לבגדים, מכניסים ידיים למכנסיים באמצע המפגש ומנסים לנשק את הילדה שאותה הם אוהבים. והגננות? במקרה הטוב לא מגיבות מרוב הלם - ובמקרה הרע כועסות. התוצאה: השפעה על דימוי הגוף של הילדים. מומחיות מסבירות מה צריך להשתנות
איך אתם מגיבים כשילד בן שלוש או ארבע שואל אתכם מה זה פין או כיצד באים ילדים לעולם? רוב הסיכויים שאתם מובכים, אולי אפילו מגמגמים קצת ומנסים להתחמק מהנושא. מסתבר שזה כך לא רק אצל ההורים. מחקר חדש ומדאיג מגלה כי גם בשנת 2015 אנשי החינוך עדיין נבוכים כשהם נתקלים בהתנהגויות מיניות של ילדים בגן, ואינם יודעים כיצד להתמודד עימן.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
המחקר שעוסק בנושא "עמדות של גננות ביחס לחינוך למיניות בגני הילדים", נערך על ידי ד"ר מיכל שרייבר-דיבון, ראש החוג לגיל הרך במכללת תלפיות, וד"ר אסנת רובין, מרצה במכללה, והוצג השבוע לראשונה בכנס הגיל הרך השישי "הדברים שלא מדברים עליהם בגן הילדים", שהתקיים במכון מופ"ת.
מטרת המחקר הייתה לבדוק את תפיסותיהן של הגננות באשר לסוגיית החינוך החברתי-מיני, ולבחון האם יימצאו הבדלים בין אלה העובדות בחינוך הרגיל לבין אלה העובדות בחינוך המיוחד. לשם כך הועברו שאלונים ל-111 גננות העובדות בגני ילדים בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד, גנים בהם לומדים ילדים בגילאי שלוש עד שש.
תוצאות המחקר מציגות תמונת מצב עגומה ואף מדאיגה. רק 36% מהגננות שהשתתפו במחקר העידו כי הן למדו נושא זה בהכשרתן, מתוכן 88% למדו את הנושא בתואר והשאר בהשתלמויות שונות. אם נדייק, הרי שהממצא המדאיג הינו כי רק שמונה מתוך 111 הגננות ענו בחיוב על השאלה הכללית "האם את עוסקת בחינוך מיני בגן שלך". לעומתן, 18% מהגננות סברו כי האחריות ללימוד נושא זה היא של ההורים, אחוז דומה ייחס את האחריות למומחה בתחום ו-90% מהגננות סברו כי האחריות ללמד תחום זה הוא שלהן, הגננות, אך הן העידו על עצמן כי חסרה להן הכשרה בתחום.
אוננות במפגש? לא בגן שלנו
"קיים פער בין הכשרת הגננות בנושא של חינוך למיניות בגיל הרך לבין מה שהגננות נתקלות בו באופן יומיומי בגן", אומרת ד"ר שרייבר-דיבון. "גננות רבות, ותיקות כחדשות, עומדות נבוכות נוכח אירועים חברתיים מיניים בגן. הן אינן יודעות כיצד להגיב במקרה של אוננות במפגש, מה לעשות כאשר ילד בודק ילד אחר בפינת הרופא בגן, כיצד יש לנהוג כאשר שני ילדים נכנסים יחד לתא השירותים, כאשר ילדה מפשיטה ילדה אחרת, כאשר ילד שואל כיצד באים ילדים לעולם ועוד".
-מדוע הן אינן יודעות כיצד להגיב?
"רוב הגננות לא קיבלו הכשרה בנושא, ואלו שכן קיבלו הכשרה מדווחות שהיא הייתה מינימלית, כזאת שהועברה במסגרת השתלמות. ברוב המקרים הגננות מקבלות הכשרות רק בנושאים קרובים. באלו מדברים עימן בעיקר על נושאים, כגון 'אני וגופי', מרחב אישי ועל החשש מפגיעות מיניות. כיום אין אף תוכנית מסודרת שמלמדת אותן על זהות מינית, ועל הפן החיובי שבנושא או תוכנית שמכשירה גננות להסביר לילדים על סוגי משפחות: משפחה חד הורית, משפחה עם שתי אמהות ומשפחה עם שני אבות".
לטענת ד"ר שרייבר-דיבון, דווקא בתקופה שבה אנו מצויים קיימת חשיבות רבה למקם נושא זה במרכז השיח המקצועי בגיל הרך. "הילדים היום חשופים, מגיל צעיר, לתכנים מיניים באמצעי המדיה השונים", היא מסבירה, "כאשר חינוך חברתי מיני הינו חלק מהמידע הקיים בעולם. העיסוק בהתפתחות הנורמלית של מיניות בקרב ילדים מהווה תשתית להתפתחות דימוי עצמי ודימוי גוף חיוביים, להתפתחות זהות מינית וליכולת לפתח אינטימיות ויחסי משפחה. כמו כן, חינוך זה יכול לעזור בצמצום סיכונים להטרדות ופגיעות מיניות. לעניות דעתי החינוך החברתי המיני הוא בגדר זכות וחובה לכל מי שרואה עצמו מחנך".
הסכנה: פגיעה בדימוי הגוף של הילדים
-מה קורה כיום כאשר הגננות נתקלות בסיטואציה מינית בגן? כיצד הן מתמודדות עימה?
"הן כל כך חוששות עד שלעיתים הן לא מגיבות על התופעה כלל או שהן מגיבות באופן אינטואיטיבי, לפי מה שנראה להן נכון באותו רגע",טוענת ד"ר שרייבר-דיבון. "באופן כללי ניתן לומר כי קיימים כללים מסויימים בגן, לדוגמה: אסור ששני ילדים יכנסו יחד לתא השירותים, ובפינת רופא וחולה ברור לגננות שאין לאפשר לילדים לבדוק זה את זה מתחת לבגדים. אבל העניין אינו פשוט עבורן. בעבודתי פגשתי גננות שהחליטו להתמודד עם הנושא על ידי הוצאת פינת הרופא והחולה מהגן או שהן גילו יצירתיות והפכו אותה לפינת ווטרינר".
-מדוע תגובה ספונטנית שכזו היא בעייתית?
"ישנן השלכות להעדר הכשרה מתאימה בתחום. כאשר הגננות מגיבות באופן אינטואיטיבי, ולעתים באופן לא מקצועי, הן עלולות לפגוע בילדים עצמם. הן עלולות ליצור פגיעה בדימוי הגוף של הילדים, בביטחון העצמי שלהם, או ביכולתם ליצור קשרים משמעותיים בהווה ובעתיד".
חלק מהבעייתיות עליה דיווחו הגננות בהתמודדותן עם הנושא, הייתה חשש מתגובות ההורים ומהביקורת שלהם. "רוב הגננות סברו כי אמנם האחריות לעסוק בנושא מוטלת עליהן, אך עם זאת ציינו כי הן חוששות מתגובות ההורים. הן חשות שהן לא מספיק מקצועיות בתחום, דבר שמקשה עליהן לשוחח על כך עם ההורים בביטחון, ולכן הן מעדיפות שלא להציף נושאים אלו בגן".
הפתרון לדעת ד"ר שרייבר-דיבון הוא לספק לגננות הכשרה מקצועית בנושא.
"לדעתי, כמכשירי הדור הבא של הגננות עלינו לספק להן הכשרה מתאימה על מנת שהן יוכלו להתמודד בצורה נכונה עם סוגיות אלו. כיום אין בידי הגננות כלים כדי לעזור להן להתמודד עם הנושא של חינוך חברתי מיני בגן. חשוב לציין שאין הכוונה לפיתוח תוכנית לחינוך מיני, אלא הכוונה היא כי לגננות תינתן הכשרה מספקת על מנת שהן יוכלו להתמודד בצורה מיטבית עם אירועים חברתיים מיניים בגן, כמובן בהלימה לגיל הילדים ולהתפתחות שלהם".
לתהליך הזה כדאי ואף מומלץ שההורים יהיו שותפים. "אין ספק כי שיתוף פעולה עם ההורים הוא דבר חשוב", אומרת ד"ר שרייבר-דיבון, "שיתוף פעולה שיכלול שפה משותפת, ותגובות אחידות על אירועים מיניים בגן, ללא ספק יניב את התוצאות הטובות ביותר. כך הילדים יקבלו תיווך מותאם לכל הידע המציף אותם".
