ג'מבלאיה: ניו אורלינס בצלחת

 היום, אמרתי לעצמי, אהיה ממוקד מטרה. היום אוכל רק אוכל רזה. קמתי החלטי מהמיטה, התלבשתי ויצאתי לכיוון המוסך.

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

• אמריקנה: עוגת אלסקה, שורטקייק תות ועוד
• בריא וצבעוני: סושי טבעוני  
• זו העונה: 6 מתכוני כרוב ניצנים
  

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר

איך שהפקדתי את האוטו במקום, החל להתמלא האוויר בניחוחות האוכל שהכינו במסעדות הפועלים הסמוכות: שקשוקות פיקנטיות שכרגע ירדו מהמחבת, חביתות ירק מטוגנות, פיתות ריחניות ועוד. לא פשוט. אני לא נשבר (למרות שלרגע עלתה בראש המחשבה שאם היו בסביבה פריכות אורז, הייתי מנגב עם כמה מהן את השקשוקה), לקחתי אוויר, גאה בעצמי, והזמנתי בבית קפה סמוך סלט ירקות.

חברים, הסלט הזה עזר לי כמו כוסות רוח למת או ליתר דיוק - כמו עגבנייה למכור לפחמימות. התקשרתי לתמיכה, כלומר לגברת: "שתית שני כוסות מים לפני הסלט?", שאלה. "כן!", עניתי. "לעסת כל ביס 24 פעמים?". "בהחלט, ואת המלפפונים אפילו 36!". "יופי", החמיאה: "עכשיו תזכור שזה הכל בראש. חכה מעט והשובע יגיע". אז חיכיתי. עברה שעה והוא משום מה עדיין לא הגיע. אולי הכל בראש אבל אני - אני רעב בבטן.

את ארוחת הערב המוקדמת אכלנו בבית. ספרנו לעיסות, שתינו מים למכביר ויצאנו לסיבוב. הסיבוב, בדיעבד, היה קצר מתמיד כי עצרנו אחרי עשר דקות בבית הקפה "נולה". המקום ניחן באוריינטציה אמריקאית ובעיצוב מדליק והכי חשוב: בוויטרינות עמוסות בעוגיות וקינוחים לא שגרתיים.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

הנטייה כאן היא לכיוון ניו אורלינס - למטבח הקריאולי של לואיזיאנה. בניו אורלינס, חוץ מג'אז, מתקיים אחד השילובים הכי טובים בין אוכל צרפתי לאוכל נשמה. זהו מטבח מעולה ששווה להכיר. בקיצור - התיישבנו מלאי ציפיות ושמחים.

"תרצו לשתות משהו לפני האוכל?", שאלה המלצרית. "סודה!", עניתי ברוח היום הרזה והדיאטטי. "סודה?", שאלה שוב. נשברתי. "מה יש חוץ מסודה?", התעניינתי.

המלצרית סיפרה שיש "מונשיין", וויסקי בייצור עצמי שלא מיושן בחביות, משקה שאותו הכרתי עד עכשיו רק מסרטים. הבקבוק שהיה פה מיוצר משעורה ולא מתירס. אם ניו אורלינס אז עד הסוף, אמרתי לעצמי, והזמנתי כוסית שהיוותה כרטיס כניסה מעולה לאווירה של לואיזיאנה.

כמנה ראשונה לקחנו קציצות בשר סרטנים שהיו טובות ופריכות. תערובתם כללה, מלבד הסרטנים, תפוח אדמה מבושל ובצל ירוק והן ניחנו במרקם של קניש. טבלנו ברוטב המיונז הפיקנטי שהגיע עמן והחמיא להן והמשכנו למנת שרימפס מתובלים בקייג'ון שנחו בשלווה על דייסת קמח תירס, מהסוג הגס והעבה. סחטנו לימון מעל וכל הטעמים התערבבו. עסק לא מסובך אבל טעים מאד.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

עוד אכלנו פאי איכרים, קלתית בצק פריכה, חמאתית ושזופה היטב שמולאה בירקות ופטריות. בצד הגיע סלט ירוק ורענן - אופציה טובה לצמחונים.

כל מה שהגיע עד עכשיו הרגיש בדיוק כמו שהבטיחו בתפריט - אמריקאי ומנחם. לא מתוחכם, טעים ופיקנטי ורחוק מאד ממנות הפאסט פוד שאנחנו מכירים מאמריקה.  

(צילום: רפי אהרונוביץ')

לאחר כבוד הגענו לקינוחים. הלכנו על שניים קטנים שעשו את העבודה: ממתק במלית מנטה והשני במלית חמאת בוטנים עם שוקולד. אספרסו קצר וסיימנו. היה קשה לעזוב. "אמריקה, ורסאנו!", אמרתי לעצמי. מחר יום רזה.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

ג'מבלאיה - תבשיל אורז בסגנון ניו אורלינס

מנה שממשיכה את הלך הרוח הקריאולי שהתחלתי בו עם תוספות ישראליות. במקור התבשיל חריף אש - כך שאמיצים יכולים בכיף להוסיף לעצמם במידת הרצון פלפל קאיין או כל חריף שהם אוהבים לפי הטעם.

המרכיבים:

1 כוס אורז

1 כפית מלח

מעט שמן לטיגון

2 פלפלים טריים, חתוכים לקוביות

1 פלפל צ'ילי טרי קצוץ דק - לא חובה, אפשר גם יותר לפי הטעם 

1 קופסא עגבניות מרוסקות

500 גרם במיה

6 נתחי פרגית עוף חצויים

1 כפית תבלין קייג'ון

6 נקניקיות צ'וריסו או מרגז

מלח, פלפל

1/2 כפית סוכר

4 כפות שמן זית או 30 גרם חמאה מומסת

אופן ההכנה:

1. שוטפים את האורז ומעבירים לסיר. מוסיפים 2 כוסות מים רותחים, מעט מלח ומבשלים לא מכוסה ועל להבה גבוהה עד לאידוי כל המים. מכבים את האש ומכסים.
2. מתבלים את נתחי הפרגית בתבלין הקייג'ון ומטגנים בשמן במחבת חמה, 3 דקות על כל צד. מוצאים, חותכים לקוביות גדולות ושומרים בצד, מכוסה. מטגנים באותה מחבת - לא מנוקה - את הנקניקיות מכל הצדדים ועד להזהבה. מעבירים לצד נתחי הפרגית.
3. ממשיכים עם המחבת ומטגנים בה, מבלי לנקות, בצל ופלפלים מטגנים עד להזהבה קלה ומוסיפים במיה, מלח ופלפל. מערבבים ומוסיפים את העגבניות והסוכר ומבשלים 10 דקות.
4. מערבבים את הירקות עם האורז ומעבירים לתבנית גדולה. מסדרים מעל לתערובת התבשיל את נתחי הפרגית, מוסיפים חמאה ומכסים בנייר כסף. אופים בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות במשך חצי שעה. מורידים את נייר הכסף, מוסיפים את הנקניקיות ואופים 10 דקות נוספות.
   

הכתב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר

(צילום: shutterstock)