שתף קטע נבחר

אריה מליניאק

צבע הכסף / מליניאק ברביעי

כל שחקן שגולדהאר ירצה להחתים יגיע בזחילה, גם אם לא מובטח לו מקום בהרכב. וגם: ממתי ורמוט הוא סמל של הפועל ת"א

ירקן מכר לגברת אחת שזיפים שחורים. אבל השזיפים אדומים, התלוננה הקונה. נכון, ענה הירקן, כי הם עדיין ירוקים. איזו דרמה עשו מהמעבר של גילי ורמוט מאדום לצהוב. שמתם לב שבסוף הוא הצטלם בכחול? האם יעלה על הדעת שליאו מסי, ותסלחו לי על ההשוואה, יעבור מברסה לריאל מדריד ויצטלם בשחור?

 

 

שמחה גדולה לא נראתה על פניו של ורמוט בראיון הראשון במדים החדשים. הוא הזכיר יותר שבוי שמקריא מדף מסרים שנתנו לו שוביו, מאשר שחקן שמגשים חלום. השובים, לזכותם יאמר, התחשבו ברגשותיו. לא צילמו אותו בצהוב. יש גבול להתעללות.

 

מכבי התחשבה ברגשותיו והלבישה אותו בכחול. ורמוט באימון הבכורה (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
מכבי התחשבה ברגשותיו והלבישה אותו בכחול. ורמוט באימון הבכורה(צילום: ראובן שוורץ)

 

כל מי שמכבי ת"א תרצה להחתים יגיע בזחילה, למרות שלא מבטיחים לאף אחד מקום בהרכב. אלה חוקי השוק, וחבל רק ששחקנים שיכולים לתרום בקבוצות אחרות, מוכנים להתייבש על הספסל כדי לזכות בכמה דקות חסד מול בית"ר ת"א/רמלה בגביע. אם גולדהאר היה מתעקש, גם אלירן עטר ואיתי שכטר היו שחקני אימונים במכבי ת"א, אבל אחרי תצוגות הנפל שלהם בחיפה, נראה שלגולדהאר יש, בנוסף לכסף, גם מנהלים שיודעים מה הם עושים.

 

 

ההבדל בין המקום הראשון לשני בטבלה הוא 70 מיליון שקל. ובין המקום השלישי (הפועל באר־שבע) למקום רביעי־שישי (מכבי פ"ת, רעננה) מפרידים 30 מיליון. יכול להיות שהיתרון הגדול של רעננה, מכבי פ"ת וקריית־שמונה, שיש להן מעט אוהדים. אף אחד לא מקלל את המאמן, לא מפגינים ליד ביתו של הבעלים. תענוג.

 

לו רק היו רוצים, גם עטר ושכטר היו מגיעים לקריית-שלום (צילום: EPA) (צילום: EPA)
לו רק היו רוצים, גם עטר ושכטר היו מגיעים לקריית-שלום(צילום: EPA)

 

הנכס הגדול של מכבי ת"א: הקהל של הפועל ת"א

אלפי אוהדים זה בלגן. אוהדי הפועל ת"א מאשימים את חיים רמון שמכר את ורמוט. עכשיו, כשהם מנהלים, שיסבירו איך הם היו משאירים את גילי. ורמוט הפך בין לילה למכביסט, בערך כמו ששמעון גרשון ואריק בנאדו התפקדו ל"לה פמיליה". יש אוהדים שעדיין מאמינים שלשחקנים אכפת מהסמל. נכון שיש פה ושם עדיין צדיקים, וזכותו של שחקן להתפרנס ואפילו להתעשר, רק שלא יגנבו דעת.

 

ממתי ורמוט הוא סמל הפועל ת"א? למיטב זכרוני הוא הפועל חיפה. וערן זהבי, שמנשק היום סמל צהוב, לפני חמש שנים נישק אדום. אני מעדיף שחקנים שמנשקים כיפה (למרות שאני נגד הכנסת דת לגבולות המגרש), או שמסמנים על גב החולצה שלהם אחרי הבקעת שער, כמו אומרים "אני הגדול מכולם". זה מגעיל אבל אמיתי. הייתי מעדיף שיחבקו את המאמן שהעלה אותם בהרכב, או את השחקן שהשאיר אותם לבד מול שער ריק בעמדה שהנכדה שלי לא הייתה מחטיאה. רק אני, ואני, ואני. הכי דוחה לשמוע בכל ראיון אחרי הפסד, מאמנים ושחקנים מתנצלים בפני האוהדים. מה אתם מתנצלים? "שודדים" עם טרנינג, הרי מחר תעשו להם פיו־פיו.

 

בשבילם, ורמוט הפך בין לילה למכביסט (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
בשבילם, ורמוט הפך בין לילה למכביסט(צילום: אורן אהרוני)

 

בן רייכרט - מקצוען אמיתי

והשיא הן שריקות הבוז של אוהדי הפועל לבן רייכרט. הצדיק בסדום, מקצוען אמיתי, הרגיש השבוע כמו ערבי־ישראלי שחוטף יריקות בת"א כי הוא ערבי, ומכות ברמאללה כי הוא ישראלי. רייכרט אוהד הפועל, יותר מאלפי הפרימיטיבים ששרקו לו בוז. הנכס הגדול ביותר של מכבי ת"א הוא הקהל של הפועל. אם הקללות כלפי השחקנים שלהם יימשכו, אנחנו ניפגש בשנה הבאה בווינטר הבנויה.

 

פני הדור כפני הכלב. כלב רץ קדימה, אבל לפני פרשת דרכים עוצר ומביט לאחור, לראות לאן בעליו רוצה שילך. פוליטיקאים משנים בכל בוקר את המדיניות לפי הסקרים. בעלי הקבוצות מביטים לאחור כדי להבין לאן האוהדים רוצים שיילכו, ולשם פונים. אל תתפלאו אם בקרוב יגיעו מנויים של "הבימה" למשרדים וידרשו להחתים את איתי טיראן, או שישרפו את התיאטרון.

 

רייכרט הוא אוהד הפועל יותר מהפרימיטיבים ששרקו לו בוז (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
רייכרט הוא אוהד הפועל יותר מהפרימיטיבים ששרקו לו בוז(צילום: אורן אהרוני)

 

בעלי הון לא אוהבים להתאמץ. כשהם רואים משהו מצליח, הם קונים אותו מהמוכן. ב־13 במאי 2003 זכתה הפועל ר"ג בגביע המדינה והחגיגה עברה מאצטדיון ר"ג לכיכר אורדע, מול הבית של אפי בירנבוים. עוד באותו לילה יענקל'ה שחר, גם הוא תושב העיר, החתים את עומר בוקסנבאום למכבי חיפה. תוך כמה ימים נשארו מהסגל

שזכה בגביע רק שניים: תמיר בן־עמי וליעד טפר, הילד שעלה מהנוער וכבש את הפנדל המכריע. חבורה בינונית לקחה גביע, אבל איש מהם לא הצליח בקבוצה אחרת.

 

בספורט המקצועני הכסף מדבר, לכן קשה לי להשתתף בכאבם של עדן בן־בסט וברק בדש, כשהם מתייבשים על הספסל במכבי ת"א. לא ידעתם לאן אתם באים? ב־1 בחודש תקבלו פיצוי. על דור מיכה חבל לי. אם למכבי ת"א אין מקום בשבילו בהרכב אין למועדון זכות קיום. כנ"ל לגבי מוחמד גאדיר במכבי חיפה.

 

מאמן נוער צריך להרוויח יותר ממאמן בוגרים

יש מועדונים שמשקיעים בנוער, אבל יש גם מחלקות נוער שמממנות את הבוגרים. חובה להפריד בין מחלקת הנוער לבוגרים. מאמן נוער צריך להשתכר כמו מאמן בוגרים ואולי יותר, כי את הכסף סופרים בנבחרות. בכדורגל המצב טוב יחסית לכדורסל, יוסי בניון בגיל 34 עדיין עומד בתור להיות בסגל. גל מקל העדיף בקיץ את ההכנה לעונה בדאלאס. ראיתם כמה זה עזר לו.

 

לתגובות: arie@maliniak.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ראובן שוורץ
גילי ורמוט
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים