אלו העובדות, זו האמת שלי / חיים רמון
המצב הכספי, ההישגים, מכירת גילי ורמוט למכבי ת"א, הבריונים האלימים, המעטים שסייעו והעזיבה. מחזיק זכויות הניהול בהפועל ת"א מסכם את התקופה הסוערת שלו במועדון, בטור אישי
לאחר שנתיים וחצי הגיע החזון שלי לידי מימוש. עמותת האדומים נענתה לפניותיי החוזרות ונשנות לרדת מיציע היועצים (ולעיתים, המבקרים ואף המשמיצים) ולקחת לידיהם את זכויות הניהול. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. בפעם הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי מושכות השליטה והניהול עוברות לידי עמותת אוהדים. זהו אתגר עצום, בוודאי למועדון כמו הפועל ת"א, ואני מייחל בכל ליבי שהעמותה תצליח בכל מעשיה.
מאז שפירסמתי את הסיכום שלי לשנתיים וחצי שחלפו, ברשימתי הארוכה בבלוג, כמעט שלא קראתי או שמעתי - באופן תמוה ואף מפתיע - התייחסות עניינית. העובדות לא בילבלו אף לא אחד מהמגיבים לדבריי. יותר מכך, הצונאמי של ההשמצות, הסילופים, הבורות והשקרים בכתב ובעל־פה אף גברו. אבל כפי שאומרות המימרות הידועות, הטבלה לא משקרת. גלי השקרים והסילופים מתנפצים אל צוק העובדות המוצקות, והאמת תצוף ותנצח.
ואלו הן העובדות וזאת האמת ללא כחל ושרק: ב-2012 קיבלתי לידיי קבוצה על סף פירוק. בשנתיים הראשונות הגיע המועדון שבהנהגתי פעמיים לפלייאוף העליון (לשם השוואה, בית"ר ירושלים לא הגיעה לשם ב־5 השנים האחרונות). סיימנו את הליגה במקום השלישי והרביעי בהתאמה. הגענו פעמיים לליגה האירופית ופעם אחת אף לשלב הבתים. הישגים אלה היו טובים יותר מאלה של הפועל באר־שבע, מכבי חיפה וקריית שמונה, שנהנו אז ועודן נהנות היום מתקציבים של עשרות מיליוני שקלים, שמקורם בבעלים בעלי הון ואמצעים.
רק מכבי ת"א, שגירעונה התפעולי היה גדול פי עשרה משלנו, הגיעה להישגים טובים יותר משל הפועל. לכן, ההתפעלות המעושה של כמה מומחים מטעם עצמם מהניהול של מכבי ת"א היא מגוחכת בעליבותה. כשמועדון כדורגל נהנה מתקציב של יותר מ-100 מיליון בשנה, קל מאוד לנהל אותו. אבל אם נתייחס להישגים של מכבי במגרש במהלך השנתיים האחרונות, ניווכח שהיא כשלה פעמיים בשלבים המוקדמים של משחקי גביע המדינה. הישגיה בזירת אירופה היו דלים למדי, בייחוד בהתייחס לתקציב הבלתי מוגבל שעמד לרשות המועדון. כל זה אינו גורע מהערכתי העצומה למיץ' גולדהאר, שהוא הדבר הכי טוב שקרה לכדורגל הישראלי בשנים האחרונות.
לעומת זאת, אני קיבלתי קבוצה שעמדה על סף פירוק עם גירעון תפעולי שנתי של 17 מיליון שקלים. וכדי להגיע להישגים שפירטתי לעיל, עד תום תקופת ההעברות ב־2015 גדל הגירעון בתקציב הקבוצה הבוגרת עד ל־22 מיליון שקלים. גירעון זה קטן בסדר גודל עצום מהגירעון של מכבי ת"א ומכבי חיפה, קטן משמעותית מזה של הפועל באר־שבע ודומה לזה של קריית שמונה. למרות זאת, הגענו להישגים טובים יותר מאשר כל הקבוצות, פרט למכבי ת"א.
ראוי להדגיש כאן, שהפועל ת"א היא הקבוצה היחידה - או הכמעט יחידה - שאיננה מקבלת הזרמת בעלים או רשות מקומית לתקציבה השנתי.
במהלך תקופתי הבאתי לשיקום מחלקת הנוער. למרות חסרון הכיס השקעתי בה 5 מיליון שקלים, וזוהי תרומה חשובה הן לעתיד המועדון והן במשמעות החינוכית שלה. יזמתי וביצעתי את שחלוף הדשא במגרשים לדשא סינתטי, שמביא כל שנה לחיסכון של מיליון שקל באחזקה הכוללת של המגרשים.
כל זה קרה כי הצלחתי לגייס כסף, כמיליון שקלים, סכום שספק אם מישהו אחר היה יכול לגייס.
עסקת ורמוט הצילה את המועדון
אשר לפרשת גילי ורמוט, צריך להבהיר את הדברים הבאים: קודם כל, ורמוט עבר למכבי ת"א כי זה היה רצונו מתחילת העונה. וכפי שגילי ניסח זאת בעצמו: "עברתי למכבי כי זה מה שטוב בשבילי".
מבחינת תקציב המועדון אני קובע חד־משמעית, ש"עסקת ורמוט" הצילה את הפועל ת"א מבחינה כלכלית, ואני מאמין שעוד יתברר שהעסקה הייתה מועילה גם מקצועית. לא היה ניתן לסיים את העונה מבחינה תקציבית, ללא המעבר של ורמוט. במקרה כזה, אין אף שחקן שהוא מעל הקבוצה.
מעולם לא נמכר בארץ שחקן בגיל 30 בסכום שמעל ל־700 אלף יורו במזומן בתוספת זכויות על שחקנים בערך של 300-200 אלף יורו. נוסף לכך, יחסוך המועדון כ־250 אלף יורו, עלות שכרו של ורמוט עד לסוף העונה. כלל העסקה הוא בשווי של מיליון ומאתיים עד מיליון ושלוש מאות אלף יורו, שמהם 950 אלף הם במזומן.
העסקה הזאת נראית דמיונית, אבל היא הייתה מעשית. כל ההצעות הקודמות שהתייחסו לוורמוט, בקיץ האחרון ובמהלך העונה ובכללן אלו של מכבי ת"א, לא הגיעו אפילו למחצית השווי של העיסקה. ובכלל, את שכטר ואת ורמוט רכשתי בסכום כולל של 750 אלף יורו. מכירת שניהם הניבה מיליון ו־120 אלף יורו, רווח של 370 אלף יורו בשנתיים. רווח ראוי לכל הדעות.
כת הבריונים האלימים
האסון של הפועל ת"א במאה ה־21 הוא קבוצת הבריונים, שקוראים לעצמם "אוהדים", אבל לפי מעשיהם הם הדבר הרחוק ביותר מלהיות אוהדים. הם חושבים שהאלימות, הצעקות וניבול הפה הם התנהגות ספורטיבית, שהמועדון שייך להם ושהבעלים הוא כספומט שאמור להוציא כסף בכל פעם שהם מתפרעים.
הבריונים האלה פעלו נגד כל הבעלים שהיו לקבוצה ב־15 השנים האחרונות וגירשו אותם מהמועדון. זה החל בהתפרעות שהבריחה את סמי סגול. אחריו הם הבריחו את מושיק תאומים, מוני הראל, אלי טביב, עידו חג'ג' וחיים רמון. הכת האלימה הזו ותומכיה הפרועים נקראת "אוהדים" לא רק בפי חבריה ואוהדיה אלא גם בפי חלק ניכר של אנשי תקשורת, שרואים בהם אוהדים וגורמים בכך עוול לרוב החיובי של אוהדי הקבוצה.
אפילו השבת הם התייחסו בכפיות טובה לבן רייכרט, שלבש את המדים האדומים, במקום להודות לו על חלקו הגדול בניצחון על רעננה, והם נהגו בגסות בשון גולדברג שהצטרף למועדון. השיטות שלהם זהות לאלה של ארגון "לה־פמיליה" של ביריוני בית"ר ירושלים המתנהגים בגזענות כלפי שחקני החיזוק הצ'צ'נים.
ההפגנות הפרועות בבתיהם של כל הבעלים לדורותיהם, האיומים בקריאות ובמסרונים ובעיקר פרצי האלימות במגרשים הפכו את הקבוצה ל"שיאנית" עונשי הרדיוס, והמיטו עליה עונשי סגירת יציעים לקהל ונזקים במיליוני שקלים. בגלל כל הרקורד ה"מפואר" הזה, הבריונים הללו הפכו למחסום בלתי עביר בדרכם של רוכשים פוטנציאליים שהביעו עניין במועדון, אבל נרתעו מהם ומהנזק השוטף שהם גורמים למועדון.
נגד בריונות ואלימות יש להילחם בנחישות וללא פשרות. מי שייכנע לגחמותיהם ו"יבין את כאבם", יוביל בפועל למיטוט המועדון. מאז עידן אלי טביב הכת הזאת רוצה לפרק את המועדון. ואם לא נבער את הרע הזה מקרבנו הם עלולים, חס וחלילה, להצליח לחסל את המסורת המפוארת שלנו.
רוב תודות למעטים, מעטים מדי, שסייעו לי במלחמה היום־יומית בשנתיים וחצי האחרונות על המשך קיומו של המועדון האהוב עליי כל כך כ־60 שנה, ובעיקר למני ויצמן ולעידו חג'ג', שבלעדיהם לא הייתה קבוצת הפועל ת"א קיימת היום בליגת העל. איחולי הצלחה ל"עמותת האדומים" לאורך כל דרכה הקשה. אדום עולה.
לפנייה לכתב/ת 
