השקופים יוצאים לאור

עוד בערוץ הדעות של ynet

תוכנית כלכלית כבקשתך / שאול רוזפלד

טיפול נמרץ לרפואה הציבורית / רמי אדוט 

אני גבר בחברה פטריארכלית, שוביניסטית ופעמים רבות מיזוגנית. ממקומי כגבר יכולתי להשתמש בטקטיקה נלוזה, אבל כזו שתניב לי המון הטבות - עיוורון מגדרי! יכולתי ללכת לכל פאנל שמזמין אותי ולא לשאול אם הפאנל מאוזן מבחינה מגדרית, לקבל את הכבוד ולעיתים את הצ'ק וללכת הביתה. יכולתי להיכנס למקום העבודה שלי באקדמיה, ולא לשאול איך ייתכן שיש רק 24% מרצות קבועות ו-76% מרצים קבועים. יכולתי להיכנס לכל משרד של אסיפת בכירים בשירות הציבורי ולא לתהות למה אין נשים והכול מלא בגברים. ואז בכול אחד ממקומות אלו יכולתי להשתמש בהון החברתי-תרבותי שלי כגבר לצחוק מכמה בדיחות שוביניסטיות מגעילות, ולהיות אחד מהחבר'ה, והחיים היו יופי.

אבל אני החלטתי שאינני מסוגל לחיות כך. יש לי, כמו לכל אחד, אימא, ויש לי גם אחות וגם חברה - ובכל פעם שאני נמצא במצב כזה אני חושב עליהן מיד ומתעשת ואז שואל - למה אין כאן מספיק נשים? למה כולם גברים? והיכן הייצוג השווה? אני רואה את הפנים זועמות, אבל במקרה דנן לא עולה השאלה הקבועה: תגיד לא, נמאס לך עם ה"אכלו לי שתו לי"? יודעים למה? יש לי הסבר פשוט. העובדות מראות שקיים פער מגדרי גם באוכלוסייה המודרנית אבל לאנשים לא נעים להגיד כלום, למרות שבחדרי חדרים הם רוטנים ובועטים (לא שזה אכפת לי).

בבחירות 2015 אנו נחשפים לבעיית הדלות המנהיגותית בישראל. מאידך, אם יש דבר אחד מרענן בישראל, זהו הקמפיין של ש"ס. הקמפיין המבריק הזה מעמיד את הציבור הישראלי בדיסוננס קוגניטיבי עמוק. דיסוננס קוגניטיבי הוא מצב שבו ניצב אדם מול עובדות אך לא מסוגל לעכל אותן, ובמקום להישיר מבט לעובדות, הוא חומק מהן ומנסה למצוא הסבר אלטרנטיבי שייתן לו מרגוע נפשי בשל הפער הקיים בין העובדות לבין מערכת האמונות שלו. ומה קרה במערכת הבחירות הנוכחית? באה לה ש"ס ומנהלת ללא כחל וסרק את הקמפיין הכי ישיר, או בשפת החבר'ה הכי "לפנים" שיש - והמדינה רחשה וגעשה.

הפעם קשה להתמודד עם הטיעונים של ש"ס, כי הם לקחו נתונים אקדמיים ומנגישים אותם לעם. הם מסבירים שיש ילדים בישראל 2015 שחיים בחרפת רעב ולעומתם אנשים שקונים טירות, הם מדברים על הבושה בתרבות ובשמות המשפחה שמזרחים מתמודדים עמם כבר שנים, וכמעט כל המזרחים חשים את הצריבה בבשר החי. ממש כמו ציטוט מהסדרה זגורי אימפריה "מחקנו לנו את התרבות, מחקנו אותנו". במילה אחת - ש ק ו פ י ם.

יכולתי לדמיין שבש"ס קיימו ישיבה עם מאור זגורי, איתי ועם הפנתרים השחורים ויחד הגענו אל הקמפיין, אך לא כך הדבר. כיום אין אנשי פריפריה שצריכים מישהו שייתן להם מדריך להרגיש את מה שמתחולל כאן - הדיכוי, ההדרה האי-שוויון. בקמפיין בחירות 2015 עולה שוב בעיית הפריפריה ובעיקר המזרחים שמאכלסים אותה, בעיה בת יותר מ-60 שנים. והקמפיין אומר שניתן לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן אבל לא ניתן לעבוד על כל האנשים כל הזמן.

מהקמפיין ומהמספרים ברור שיש בעיה בישראל. שמישהו נטש את הפריפריה והניח שהם לא ישמו לב, אולם לא כך היא. וכן, אני יודע, חצי מהקוראים ימשיכו ללכת בתלם מבלי לשאול את השאלות הנכונות ורובם אפילו לא יתייחסו לעובדות הברורות הניבטות בפניהם. החצי השני יצעקו שאני מתבכיין, ויקטרו על התארים שלי, על זוגתי שתחייה ועוד כהנה וכהנה. יודעים מדוע? כי זוהי הדרך להתמודד עם הדיסוננס. אי אפשר להפריך את המספרים, אז בואו ונתקוף לגופו של אדם או נתעלם.

ואני אומר, די כבר. תתעוררו. קמפיין הבחירות 2015 לא נותן לכם את הפריבילגיה לעצום עיניים יותר.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il