בלי חתן בבקשה. הכלה ששוברת טאבו מצרי
החברה במצרים לוחצת על נשים להתחתן בגיל צעיר, אך המצב הכלכלי הקשה לא מאפשר להן להתקיים בזוגיות. בלית ברירה הן פונות ל"נישואים אלטרנטיביים" שבהם הן עלולות להיות המפסידות העיקריות. סמאח חמדי בחרה במשהו אחר - להישאר רווקה. והיא מוחה על כך בשמלת כלה
חלון למזרח התיכון" - כתבות אחרונות:
למצרים יש שופטת כדורגל: אותי מקללים פחות
נשים כיסוי: המסך ירד על המגישות הסעודיות
הסקנדל שהחזיר את הלבנונים לאכול בבית
חבל שההגה ביד של הגברים. זמן הסעודיות
בשבועות האחרונים הופיעו ברשת ובעמוד הפייסבוק של חמדי סרטונים ותמונות שמתעדים אותה מטיילת ברחבי קהיר עם שמלת כלה לבנה והינומה - אך ללא בעל. דבר זה משך תשומת לב רבה ברחוב המצרי וגם בכלי התקשורת והעלה מחדש את הדיון הציבורי על משבר הנישואים והרווקות במצרים. "יש לכם עוד דרישות ממני?", שאלה חמדי בשלט שהחזיקה בידיה והיא לבושה שמלת כלה לבנה. תמונתה של חמדי עם השלט פורסמה בעמוד הפייסבוק שלה ועוררה תגובות רבות בעד ונגד הצעד שלה. התומכים בה טוענים כי היא מציגה את החולי של החברה המצרית, ואילו המתנגדים טוענים שחשוב להביא לעולם ילדים בגיל צעיר.
חמדי לא הסתפקה רק בהליכה ברחובות עם שמלת כלה והינומה והלכה גם לרכבת התחתית, למקום העבודה שלה ולמקומות ציבוריים אחרים שבהם לא מצפים למצוא אישה בשמלת כלה, ויותר מזה - בלי גבר לצדה.
"רווקה זקנה"
במשך שנה תיעדה הצעירה המצרית את עצמה במסגרת פרויקט אמנותי שאף זכה בנובמבר 2014 בפרס בתחרות אמנות. את המשפחה של חמדי זה לא ממש שכנעה, ואמהּ עדיין רואה בעין לא יפה את עצם היותה "רווקה זקנה".
"בסך הכל רציתי שיראו אותי כמו שאימא שלי והמשפחה שלי רוצים שאיראה", אמרה חמדי. "הם המיקרוקוסמוס של החברה. לא משנה מה תשיגי, זה לא שווה אם את לא נשואה ואם לא מילאת את המשימה שלשמה נוצרת - להינשא ולהקים משפחה". לדבריה, היוזמה שלה דרבנה בנות במצרים לחשוב מחדש על כל עניין הדחיפות להתחתן.
נישואים הפכו למטרה עליונה
"למרבה הצער, בנות במצרים שחוצות את גיל 30 סובלות מאוד. המספר 30 מאיים מאוד על בנות רבות", הסבירה האלה חמאד, פסיכולוגית מצרייה שסיפרה בין השאר על המצב הנפשי הקשה שבו שרויות נשים במצרים, שנקלעות למצב שבו המשפחות שלהן והחתן המיועד שלהן מפעילים עליהן לחץ להתחתן. לדבריה, המצב שנוצר הוא שהנישואים הפכו למטרה עליונה ונשים צעירות מתחתנות בלית ברירה, לעתים לגברים שלא נראים להן, רק כדי לרצות את המשפחה ולא להתמהמה יתר על המידה.
בעיית הנישואים הדחופים לא נולדה היום במצרים וגם לא אתמול. היא קיימת שנים רבות במדינה הערבית, אך למרבה האירוניה הנתונים מצביעים על כך כי למרות הלחץ המסורתי להתחתן בגיל צעיר, מיליונים במצרים בשנות השלושים לחייהם נותרו רווקים. אוכלוסיית המדינה, אגב, מונה כ-88 מיליון תושבים. איך אפשר להסביר את הסתירה הזו?
פצצת זמן מתקתקת
"כשהנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי מגיע למסגד אל-אזהר הנחשב ואומר לשייח אל-אזהר שצריך מהפכה דתית בין שאר הדברים, הוא מבין שזו פצצת זמן מתקתקת", אמרה ד"ר צורף. "זה לא 'המדינה האיסלאמית' (דאעש) ולא 'אנסאר בית אל-מקדס'. אלה אותם צעירים שהורידו את חוסני מובארק מהשלטון. אלה שגם הפילו את מוחמד מורסי ו'האחים מוסלמים'. אם א-סיסי לא יפתור את הבעיה שלהם, הם אלה שיורידו אותו. שני הצדדים - גם המשטר וגם הצעירים - נמצאים במלכוד".
"במצרים 50 אחוזים מהחברה נמצאים בין אמצע שנות העשרים לשלהי שנות השלושים לחייהם ועל מרביתם נכפית רווקות", אומרת ד"ר צורף ומסבירה שעל רקע המצב הכלכלי הקשה ושיעור האבטלה הגבוה, נישואים בגיל צעיר במצרים אינם אופציה ריאלית עבור הצעירים הרבים במדינה משום שהוצאות החתונה ורכישת הדירה והנישואים עצמם - כשבשלב מסוים גם נכנסים ילדים לתמונה - עצומות וקשות מנשוא למי שאינו מרוויח מספיק כסף או למי שבכלל מובטל ומתקשה להיכנס למעגל העבודה. לדבריה, לרוב מדובר בצעירים עירוניים, משכילים ואקדמאיים. "דמי המוהר עולים ובעיית האבטלה האקוטית טרם נפתרה למרות ניסיונות הנשיא א-סיסי לייצר מקומות עבודה", אומרת המומחית הישראלית.
בלית ברירה, מסבירה ד"ר צורף, פונים הצעירים לאופציה חלופית והיא "הנישואים הזמניים" (העורפי והמיסיאר) שאושרו על ידי חכמי הדת הסוניים. על פי מודל "הנישואים הזמניים", גבר ואישה יכולים לקיים יחסי אישות ולחיות באותו בית בלי שום בעיה, אך גם יכולים בכל שלב לפרק את החבילה ולהיפרד זה מזה ללא צורך במעבר דרך הרשויות או ניהול הליך גירושים. אלא שהמודל הליברלי הזה, שאותו אין סיכוי למצוא בסעודיה השמרנית, איננו מושלם וסובל מבעיות. העובדה, למשל, שבני זוג יכולים להיפרד זה מזה באופן מיידי הופכת נשים מצריות רבות לחד-הוריות. "זו בעיה כי גם מדובר בחברה שלא מסוגלת להכיל את המושג אם חד-הורית או את המושג של ילדים שחיים בנפרד מאביהם או של ילדים עזובים שאינם זכאים לשירותי בריאות וחינוך כמו אלה שמקבלים ילדים של הורים נשואים".
התוצאה לבעיות החברתיות הקיימות, מסבירה ד"ר צורף, היא שצעירי מצרים לא מוכנים לסמוך על המשטר ולוקחים את היוזמה לידיהם. לרוב זה מתבטא במאבקים ציבוריים ובמחאות כמו זו שיזמה חמדי. מצד אחד, הנשים הצעירות לא רוצות שכרטיס הכניסה שלהן לעולם המבוגרים יהיה רק דרך נישואים, אך מצד שני לא רואות עצמן בוחרות במודל של "נישואים זמניים" כי הן עלולות למצוא את עצמן פתאום לבד בגיל מבוגר - עם ילד או בלי - וללא כל תמיכה ממשלתית, ולכן הן בוחרות להישאר רווקות.
"חמדי יוצרת תודעה במרחב הציבורי באופן ציני על ידי כך שהיא מלבישה את עצמה בבגדי כלה ומשוטטת ברחובות לבדה ולא עם בן זוג. משבר הרווקות נכפה עליה", מסבירה ד"ר צורף. "המחאה שלה היא עוד נדבך במאבק התרבותי שמנהלים אנשים משכילים מאוד במצרים, בייחוד הנשים הצעירות. חמדי לא הראשונה שעשתה את זה, אבל היא עושה זאת בצורה שונה ומיוחדת".
לפנייה לכתב/ת 
