שתף קטע נבחר
 

פרשת השבוע: איך אתם מעבירים את השבת?

סקרים העוסקים בהרגלי הבילוי של ישראלים בשבת אינם עוסקים בבדיקת הרגלי ה"מנוחה" בה. השאלה היא בדרך כלל: כיצד את/ה נוהג/ת לבלות? ולא: כיצד את/ה נוהג/ת לנוח? פנינו למאה אנשים ושאלנו אותם על הרגלי המנוחה שלהם בשבת. והרי התוצאות

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר: (שמות כג, 12)

 

החובה לעבוד שישה ימים ולנוח בשבת מופיעה בתורה כמה פעמים. החידוש בפסוק המופיע בפרשה שלנו, הוא שהזכות והחובה לשבות ביום השביעי חלות על כל בני האדם המועסקים, ואפילו על כל הבהמות בהן נעזרים בעבודה.

 

לטורים נוספים של מרים שפיר בערוץ כלכלה של ynet:

 

>>>רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר

 

סקרים העוסקים בהרגלי הבילוי של ישראלים בשבת אינם עוסקים בבדיקת הרגלי ה"מנוחה" בה. השאלה היא בדרך כלל: כיצד את/ה נוהג/ת לבלות? ולא: כיצד את/ה נוהג/ת לנוח? החלטתי לפנות למאה אנשים ולשאול אותם על הרגלי המנוחה שלהם בשבת. ניסחתי את הפנייה שלי כשאלה פתוחה:

 

"השבת מוגדרת כיום מנוחה. המנוחה שלי בשבת מתבטאת ב:......"

הרוב מקדישים את השבת למשפחה, אבל האם נרשם הבדל בין דתיים, מסורתיים וחילוניים? (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
הרוב מקדישים את השבת למשפחה, אבל האם נרשם הבדל בין דתיים, מסורתיים וחילוניים?(צילום: shutterstock)

הרוב: שבת משפחה

רוב המשיבים (74%) טענו כי הימצאותם עם בני משפחה מסמלת בעבורם את מנוחת השבת. ביטויי מנוחה נוספים כוללים שינה (38%), קריאה (33%), מנוחה פיזית (24%) וקיום ארוחות ארוכות ואירוח (20%). מעניין היה לי לגלות, שרק 18 אחוז מהמשיבים תיארו את המנוחה שלהם כהימנעות מעבודה. לא מצאתי כל הבדל בתשובותיהם של אנשים שהגדירו עצמם דתיים, לבין תשובותיהם של מסורתיים או חילוניים - למעט טיולים בחיק הטבע (18%), שציינו רק משיבים חילוניים.

 

לא נמצאו הבדלים גם בחתך הגילאים. מסתבר שהתוכן שאנו בוחרים לצקת למנוחת השבת שלנו הוא מגוון ולא אחיד, והוא קשור באופן שבו כל אחד מאתנו מגדיר את הדרך שלו לעיסוקי רוח והתנתקות מששת ימי המעשה.

 

במאמרה "השבת במדינת ישראל", מסבירה שולמית אלוני כי ההכרה במעמד השבת כיום מנוחה המשיך ללוות את החיים היהודיים גם בתקופת היישוב, שהיה ברובו חילוני. בתקופה זו הסכימו כל הזרמים הציוניים כי יום המנוחה השבועי יהיה יום השבת, כפי שמקובל במסורת היהודית. היתה לכך גם משמעות סמלית חשובה, שכן יום המנוחה, שנכפה על היהודים בתפוצות, היה יום ראשון, ותנועת הפועלים היהודים נאבקה על מנת לתת לפועל היהודי יום מנוחה ביום שבת דווקא. והנה אחד ההישגים של היישוב היהודי בארץ ישראל - אף שעיקרו נשען על ציונות חילונית: הנהגת השבת כיום המנוחה הרשמי.

 

בעשרת הדברות נצטווינו לזכור את השבת (שמות כ, 8) במובן הרוחני, וגם לשמור אותה (דברים ה, 12) במובן המעשי והפיזי של המנוחה. מרבית היהודים החיים היום בישראל מקפידים לשמור על מנוחת השבת, גם אם אינם מייחסים חשיבות למשמעותה הדתית. מנוחתו של אלוקים בשבת לא נבעה מעייפות ורצון לצבור כוחות, אלא היוותה עצירה ממלאכת הבריאה הגשמית. במנוחתו זו הוא יצר לבני האדם חוויה רוחנית של שקט והקשבה פנימית.

 

לבני אדם יש צרכים שונים, ולפיכך דרכים שונות, בהן הם מייצרים את אותה חוויה רוחנית המהווה מנוחה. יש שייצרו אותה באירוח מכרים ומשפחה לארוחת שבת, יש שיחוו אותה בזמן איכות עם הילדים ועם בן/בת הזוג או חברים, ויש שיחוו אותה בתפילה.

 

יום המנוחה השבועי משליך על כל מערכות החיים שלנו: בריאות, אווירה כללית, מערכות יחסים, שחרור מלחצים ועוד, ומאפשר לנו לשלב מודעות ורוחניות בחיינו. השאלה היא אם אנו באמת משתמשים במנוחת השבת כדי לזמן לחיינו פנאי למחשבות על משמעות, מימוש והגשמה.

 

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורי אקרמן
שלומית אלוני. הצביעה על נקודה חשובה במאמר שכתבה
צילום: אורי אקרמן
צילום: דור שפיר
מרים שפיר
צילום: דור שפיר
מומלצים