ההבדל בין בלאט לגרנט / פלג בחמישי

ההשוואה

דייויד והתארים, אברם והחברים

בדיוק בזמן שנבחרות חוף השנהב וגאנה נפגשו בגמר גביע אפריקה לאומות (טורניר שמסקרן את אוהדי הכדורגל בתבל בערך כמו אליפות אסיה), הביסו קליבלנד קבאלירס את לוס־אנג'לס לייקרס. שווה לבדוק איך הגיעו שני מאמנים ישראלים למעמדים הללו בזירה העולמית.

• לטורים נוספים של עמיר פלג
  

אחרי טבילת אש אירופית בסנט פטרסבורג הרוסית, הוביל דייויד בלאט את בנטון טרוויזו האיטלקית לזכייה באליפות ובגביע. שנה אחר כך זכה עם נבחרת רוסיה באליפות היבשת הראשונה בתולדותיה, וב־2012 במדליית ארד אולימפית. בין לבין אימן קבוצות ברוסיה, בטורקיה וביוון, לפני שחזר וזכה עם מכבי ת"א בגביע אירופה. בשנה שעברה, אחרי נצחונות בפיינל־פור על שתי יריבות עם תקציבים גדולים בהרבה, נסללה דרכו לליגה הטובה בעולם.

(איור: אופיר בגון)

וגרנט? ב־2006, אחרי שתי קדנציות שלא עלו יפה בנבחרת ישראל, הגיע אברם לפורטסמות' מתחתית הליגה האנגלית. את הנסיבות תיאר בפרוטרוט בביוגרפיה שלו מי שהיה אז המנג'ר, הארי רדנאפ. "יום אחד ניגש אליי הבעלים סשה גאידמק", כתב רדנאפ, ואמר: "רומן אברמוביץ' חבר טוב מאוד של מר גרנט, והוא רוצה שתהיה לו משרה באנגליה. לא משנה מה הוא יעשה".

המושתל הישראלי הפך למנהל טכני בפורטסמות' ומשם הועבר לאותו תפקיד בצ'לסי, לפני שהחליף את ז'וזה מוריניו בעמדת המנג'ר. למרות תקציב כמעט בלתי מוגבל, גרנט נפרד מצ'לסי ללא שום תואר. אפילו לא גביע הליגה.

אברם בהחלט הותיר את חותמו על הפרמייר-ליג. תשאלו את אוהדי מילוול(צילום: AP)

כמו בלאט, גם הוא עשה היסטוריה, אבל מסוג אחר: המאמן הראשון באנגליה שהוריד לליגה השנייה שתי קבוצות (ווסטהאם ופורטסמות') תוך שנתיים. כשנסגרו הדלתות במולדת הכדורגל

, שודך לפרטיזן בלגרד הסרבית כשכבר הבטיחה למעשה את הזכייה באליפות, והספיק לאבד את הגביע ליריבה השנואה, הכוכב האדום. משם התגלגל לקבוצה התאילנדית הנודעת טרו סאסנה, ונסללה דרכו לאליפות אפריקה.

בטורניר עצמו, שאליו העפילה עם מאמן אחר, פגשה גאנה שש נבחרות. היא הפסידה משער בתוספת הזמן לסנגל (הנחותה ממנה לפי דירוג פיפ"א), וניצחה בתוספת הזמן את אלג'יריה (שמדורגת מעליה). אחר־כך עברה יריבות שמדורגות הרבה מתחתיה – דרום אפריקה, גינאה וגינאה המשוונית. כלומר על הנייר, גאנה לא רשמה שום הישג יוצא דופן בטורניר המשעמם שנערך באחת המדינות המושחתות בעולם (וקיבלה במתנה מהשופט כרטיס לחצי הגמר).

גם חולצת המזל לא עזרה(צילום: AP)

מאמני הנבחרות באפריקה אינם מאנשי המקצוע המובילים בעולם, בלשון המעטה. בדרך כלל מדובר באירופאים שלא הטביעו חותם במולדתם. את קמרון למשל מאמן הגרמני וולקר סינקה, שעבד קודם לכן בקבוצות קטנות בהונגריה וביפן.

מאמן חוף השנהב הוא הרווה רנאר, שהיה עוזר מאמן בשנחאי, אימן בקיימברידג' יונייטד (היום ליגה רביעית באנגליה), בשרבורג (כיום ליגה שביעית בצרפת) וכשל בסושו. מאז הוא נודד באפריקה, שם זכה בתואר עם זמביה וחוף השנהב.

אלא שלרנאר יש עוד יתרון עצום על גרנט. בניגוד לשגרירנו, שלא החליף את חולצת המזל עם הפסים מאז הנצחון הראשון בטורניר, המאמן הצרפתי של האלופה הטרייה לא הפסיד עם החולצה הלבנה והמכושפת שלו 16 משחקים ברציפות, מאז 2010. כמה חבל שאחרי הגמר, אברם לא החליף איתו חולצות.

לא בדיוק גביע הצ'מפיונס-ליג(צילום: EPA)

אבל התקשורת בארץ מהללת, כי בקשרים ובהיסחפות אנחנו ממש טובים. בטח כשמדובר בגרנט. אברם הוא לא רק מאמן, הוא גם ידיד. עבור חלק מהעיתונאים והפרשנים הוא מה שנקרא "חבר טלפוני", ויש כמובן מי שקיבלו ממנו בעבר כרטיס למשחקים בליגה האנגלית, ואפילו התארחו אצלו בסטמפורד ברידג'. דברים כאלה לא שוכחים.

פתאום האליפות המשעממת והירודה באיכותה "שווה בחשיבותה לגמר הצ'מפיונס", כמו שגרנט ניסה למכור לנו, וידידיו כמעט הכריזו על "ההישג הטוב ביותר של מאמן ישראלי בכל הזמנים". כאילו שהתקשורת כאן הייתה מתייחסת ברצינות לאליפות אפריקה, אלמלא סחבק וכתונת הפסים.

הקנאים

שרף וגינצבורג סוגרים חשבון

ואחרי כל זה חייבים לומר: צופית גרנט צודקת. אברם, מעבר לכל המניפולציות, הקליקות והפוליטיקות, הוא מאמן הרבה יותר טוב (ובטח יותר אינטליגנטי) משלמה שרף. הרפשן שמנתח משחקים תוך כדי הופעה של שלמה ארצי, ושנכשל בנבחרת יותר מכל מאמן אחר, הוא מנהל חשבונות בעל־שם המונע מקנאה ומאינטרסים.

נכשל בנבחרת ישראל הרבה יותר מאברם. שלמה שרף(צילום: מור שאולי)

גם למנפח המוח המדופלם בוני גינצבורג יש חשבון ישן עם גרנט, שהעדיף בזמנו את שורה אובארוב במכבי ת"א. אז עכשיו בוני שוב נאלץ להסיר את הכפפות, ואם להשתמש בסגנונו הפלצני הוא "מתחבר לבאסטיונר".

הפעם, כמו שהפרופסור למדעי הכדורגל אוהב, ממש לא קשה לסמן עיגולים וחצים סביב שני המתוסכלים.

כן, פתאום גינצבורג השרמנטי, שהיה מאוד אמפתי וג'נטלמני ביחס לנפילות של יוסי מזרחי, אלון חרזי, מנחם קורצקי וגיא לוי בליגה המרתקת שלנו, חוטף קריזה ועובר לצרחות כשמדברים על גאנה. למאמני ליגה כושלים, שלא ילמדו לעולם מה שגרנט שכח, התגרן והחרטטן מפרגנים בלי הכרה.

מצד שני, אפשר להבין אותם. איך אפשר להתלהב ממדליית כסף באליפות אפריקה, כשלצדם יושב המאמן הדגול אלי אוחנה, שזכה עם נבחרת הנוער במדליית ארד במכביה!

הטור המלא מתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות"