עשן לבן: ריאל מדריד בנסיגה
את 2014 הם סיימו כטובים ביותר בהפרש ניכר, אבל ב-2015 זה פשוט לא הולך. מוליכת הליגה הספרדית מזייפת ומאבדת גובה ואם זה לא מספיק, רונאלדו עיצבן כשחגג דווקא לאחר התבוסה בדרבי. וגם: האנוכיות של בייל, הביקורת על חאמס ומי זוכה למחמאות?
ריאל מדריד סיימה את שנת 2014 כשהיא הקבוצה הטובה בעולם. בהפרש ניכר מכל היתר. לאחר 22 נצחונות רצופים בכל המסגרות, נראה היה שאין כח בעולם שימנע מריאל לזכות באליפות ספרד ובליגת האלופות בפעם השנייה ברציפות.
התקשורת בספרד היללה את המאמן קרלו אנצ'לוטי, על הדרך בה הצליח לבנות מחדש את הקבוצה, אחרי עזיבתם של צ'אבי אלונסו ואנחל די מריה. כולם נותרו פעורי פה, אל מול הכושר המדהים בו היה כריסטיאנו רונאלדו. 32 שערים ב-25 משחקים כבש הכוכב הפורטוגלי עד פגרת החורף, כולל 25 שערים ב-14 משחקי ליגה.
ריאל מדריד נראתה בחודשים אוקטובר-נובמבר-דצמבר כמו מכונה. היא לא ניצחה את היריבות שלה, היא דרסה אותן, כולל את ברצלונה. חאמס רודריגס,
הכוכב הצעיר של נבחרת קולומביה, השתלב באופן מושלם במערך הדינאמי וההתקפי של אנצ'לוטי והשכיח את די מריה. טוני קרוס עשה מאחור את העבודה של צ'אבי אלונסו והפך גם הוא לאחד השחקנים המוערכים ביותר בקרב אוהדי ריאל. בנוסף לכל זאת, בארסה, היריבה הנצחית, קירטעה. לואיס סוארס התקשה להסתגל לקבוצה החדשה, ליונל מסי נראה כבוי והמאמן החדש לואיס אנריקה לא הפסיק לבצע שינויים ורוטציות בהרכב, מה שהעיד על חוסר שקט.
כשריאל יצאה לפגרת חג המולד בסוף דצמבר, השאלה הגדולה לא הייתה אם היא תמשיך להיות הקבוצה הטובה בעולם, כי התשובה לכך הייתה די ברורה. השאלה הייתה האם היא תצליח לשבור את שיא העולם של קוריטיבה הברזילאית, שניצחה 24 משחקים ברציפות.
פחות מחודשיים לאחר מכן וריאל מדריד נראית כקבוצה שעומדת על סף משבר. היא הודחה מהגביע הספרדי, הפסידה לולנסיה ובשבת האחרונה
הובסה 4:0 ע"י היריבה העירונית אתלטיקו מדריד, במה שכבר מוגדר כאחד מעשרת ההפסדים המשפילים ביותר בהיסטוריה של המועדון. ואם זה לא מספיק היא תחסר בתקופה הקרובה כמה שחקני מפתח בגלל פציעות לא פשוטות.
התבוסה לאתלטיקו הייתה מדהימה בעוצמתה, אבל אפשר היה לגלות סימנים מוקדמים. שלושה ימים לפני המפלה בויסנטה קלדרון, ריאל ניצחה במשחק השלמה ביתי את סביליה 1:2. כל מי שראה את המשחק, יודע שסביליה לא נפלה מריאל ולמעשה הגיעה ליותר מצבים ממנה. רק רשלנות של שחקני ההתקפה מנעה מסביליה לזכות בנקודות בברנבאו.
ריאל איבדה מול סביליה את סרחיו ראמוס, שייעדר כחודש וחצי ואת חאמס רודריגס, שיחזור בעוד יותר מחודשיים. השניים מצטרפים ללוקה מודריץ', שלא משחק כבר תקופה ארוכה ועדיין לא ברור מתי יחזור למגרשים. ובינתיים גם סמי חדירה ופאביו קואנטראו נפצעו.
ואז הגיע מופע האימים בשבת בויסנטה קלדרון. עם כל הכבוד לשחקניו של "צ'ולו" סימאונה, שנתנו משחק ענק, מה שהדהים באמת היה חוסר האונים של ריאל מדריד, אפשר אפילו לומר האפאטיות וחוסר המוטיבציה. הנתונים שהתבררו בסיום המשחק היו מדהימים. ריאל בעטה 4 פעמים בלבד לעבר השער במהלך 90 הדקות, לעומת 18 בעיטות של אתלטיקו. רק בעיטה אחת של ה"בלאנקוס" הייתה למסגרת, ומי היה הבועט? דווקא הקשר האחורי המחליף, אסייר אירמנדי. שלושת החלוצים - גארת' בייל, קרים בנזמה וכריסטיאנו רונאלדו פשוט לא היו במשחק. הם לא בעטו אפילו פעם אחת למסגרת, ולא סייעו למשחק ההגנה.
הדומיננטיות של שחקני אתלטיקו, בעיקר במרכז המגרש, הייתה מוחלטת. אנצ'לוטי הודה: "הם ניצחו אותנו בכל תיקול, בכל מאבק אווירי". גבי, הקפטן של הקולצ'ונרוס, חילץ 14 כדורים במהלך המשחק. לעומתו, סמי חדירה ואירמנדי שהחליף אותו, חילצו במהלך 90 הדקות – אפס כדורים!
לא היה צריך להיות פרשן כדורגל בכיר, כדי להבחין בפער האדיר בהשקעה ובמוטיביציה של שחקני שתי הקבוצות. זה בא לידי ביטוי גם בנתונים. שחקני אתלטיקו רצו 107.75 ק"מ ביחד במהלך המשחק. שחקני ריאל? 98.94 ק"מ. מדובר בפער עצום, של כמעט 9 ק"מ. אם נוציא את השוערים מהמשוואה, זה אומר שכל שחקן של אתלטיקו רץ כמעט קילומטר אחד יותר מאשר המקביל שלו בריאל. מטורף.
פה כבר לא מדובר בהבדלי יכולת. פה מדובר בהבדלי רצון ומאמץ, בעניין מנטאלי. ועל זה אנצ'לוטי לא יכול לעבור לסדר היום. אם כל זה לא הספיק, ביום ראשון בבוקר החלו לצוץ התמונות ממסיבת יום ההולדת ה-30 של כריסטיאנו רונאלדו, שנערכה שעות ספורות אחרי התבוסה בדרבי, במסעדת הפאר "זלקאין".
האוהדים זעמו. איך יכול להיות שהכוכב חוגג, נראה שמח ומאושר, כשהם עם הראש באדמה? ולא מספיק שהפורטוגלי חגג, אלא שאיתו היו גם לא מעט מחבריו לקבוצה: מרסלו, פפה, פאביו קואנטראו, סמי חדירה, לוקה מודריץ', קיילור נבאס וחאמס רודריגס.
כל ההסברים שלרונאלדו מותר לחגוג יום הולדת עם המשפחה ועם החברים, לא עזרו. זה נראה לא טוב וזה שידר תחושה של נתק בין השחקנים לאוהדים. הסוכן הנאמן ז'ורז'ה מנדס, מיהר להתייצב בפני המצלמות והמיקרופונים ואמר: "רונאלדו היה מרוסק אחרי ההפסד, בשעתיים הראשונות של המסיבה האורחים ניסו לעורר את מצב רוחו".
אף אחד כמובן לא קנה את ההסבר המגוחך הזה, במיוחד כאשר עוד ועוד צילומים וגם סרטוני וידאו מתוך המסיבה העליזה הופיעו ברשתות החברתיות. הכעס מתוך המחנה של רונאלדו יצא על הזמר הקולומביאני קווין רולדן, שהיה מסמר האירוע, שלהגנתו אמר: "אף אחד לא אמר לי שאסור לי לפרסם את התמונות".
כל שחקני ריאל שנכחו במסיבה מיהרו לפרסם התנצלויות בפני האוהדים. הם הבינו עד כמה האירוע, בתזמון הזה, הזיק באופן קשה לתדמית שלהם. כעס רב במיוחד הופנה כלפי חאמס רודריגס. הקולומביאני עבר רק 48 שעות קודם לכן ניתוח בכף רגלו. מבית החולים הוא יצא על קביים, אבל במסיבה הוא נראה כאחד ששום דבר לא כואב לו. בדיוק להיפך. הוא היה אחד החוגגים הפעילים ביותר, כשהוא שר ורוקד ונהנה בחברתו של בן ארצו רולדן.
אם על כל היתר היה כעס מובן, הרי שלגבי חאמס וסמי חדירה, שנפצע במשחק מול אתלטיקו וקיבל הוראה מרופא הקבוצה להישאר בבית ולנוח, הסיפור היה הרבה יותר דרמטי. השניים נקנסו ע"י המועדון מאחר והעזו להגיע למסיבה כשהם פצועים. אגב, 15 משחקני הקבוצה שהוזמנו, לא הופיעו, בעיקר הספרדים שבחבורה. הם הבינו שזה פשוט לא מתאים לצאת ולחגוג בתזמון שכזה. גם אנצ'לוטי לא הופיע – אבל שלושת עוזריו, פרננדו היירו, צ'נדו ופול קלמנט היו שם.
מבחינת כריסטיאנו רונאלדו החודש האחרון הפך לסיוט. ב-12 בינואר הוא זכה בכדור הזהב בפעם השנייה ברציפות ובפעם השלישית בקריירה, ומאז הכל הולך לו הפוך. לטקס עצמו הוא הגיע ללא חברתו הצמודה בשנים האחרונות, הדוגמנית הרוסייה המפורסמת אירנה שייק, ומהר מאוד התברר שהשניים נפרדו. כשקיבל את כדור הזהב על הבמה הוא שיחרר שאגה מוזרה, שגרמה לכל העולם לצחוק עליו.
ואז בא הכרטיס האדום במשחק מול קורדובה, אחרי שהשתולל, היכה ובעט בשחקן יריב. למזלו העונש שהוטל עליו היה קל יחסית, השעייה משני משחקים בלבד, אבל כשחזר לשחק, היה שותף לתבוסה מול אתלטיקו מדריד. מאז תחילת 2015הפורטוגלי כבש 4 שערים בלבד, בשעה שיריבו הגדול לאו מסי, סופר כבר 11 שערים. ועכשיו הגיעה גם המסיבה המדוברת, שהכתימה מחדש את התדמית שלו, שמאוד השתפרה בתקופה האחרונה.
התחושה בקרב אוהדי ריאל והעיתונאים שמדווחים על הקבוצה, היא שרונאלדו השקיע מאמצים כמעט על אנושיים בחודשים האחרונים של 2014, גם כדי לסייע לריאל מדריד, אבל גם כדי להבטיח לעצמו את כדור הזהב. מבחינתו זו הייתה המטרה החשובה ביותר, במסגרת הדו-קרב שהוא מנהל עם מסי על הבכורה בכדורגל העולמי. כשהשיג את המטרה, באופן טבעי הוא הוריד הילוך ואיבד את הפוקוס. אולי לא באופן מודע, אבל זה מה שקרה בפועל.
גם לריאל מדריד כקבוצה קרה דבר דומה. את 2014 סיימה ריאל לא רק כשהיא במקום הראשון בטבלה, ביתרון 4 נקודות על פני ברצלונה, אלא גם עם זכייה באליפות העולם למועדונים. אולי מבחוץ התואר הזה נראה לא הכי חשוב בעולם, אבל בריאל לקחו את התואר הזה בשיא הרצינות, כמעט כמו ליגת האלופות. לא במקרה על חולצות השחקנים מופיע הלוגו של הטורניר עם הכיתוב "אלופי העולם".
אחרי שריאל ניצחה את סן לורנצו בגמר במרוקו, הייתה במועדון תחושת סיפוק עצומה. קרלו אנצ'לוטי יכול היה לומר לכולם שבתוך כחצי שנה הוא זכה עם ריאל בארבעה תארים: הגביע הספרדי, ליגת האלופות ("לה דסימה" המפורסמת, אחרי הפסקה של 12 שנה), הסופר קאפ האירופי ואליפות העולם למועדונים. וכש-2014 הסתיימה באופן מושלם שכזה, לאף אחד לא היה כמעט ספק שמסע ההצלחות יימשך.
אבל כמו שקורה כל כך הרבה פעמים בכדורגל, הדברים לפתע משתנים, באופן בלתי צפוי, שאף אחד לא היה יכול לצפות מראש. אולי זה חטא היוהרה, ה"היבריס" המפורסם, אולי עייפות החומר, אולי חוסר מזל, ויתכן שכל הגורמים האלה גם יחד. מה שבטוח זה שפלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, לא מוכן שההיסטוריה תחזור על עצמה. הוא כבר היה בסרט הזה. בדיוק לפני 9 שנים.
פלורנטינו נבחר לנשיא ריאל מדריד בפעם הראשונה בשנת 2000. תחת שרביטו נולדה קבוצת ה"גלקטיקוס" המפורסמת, לאחר שרכש את לואיס פיגו, זינדין זידאן, רונלדו ודייויד בקהאם. הקבוצה זכתה בליגת האלופות ב-2002, אבל הימצאותם של יותר מדי סופרסטארים בחדר הלבשה אחד ומינויים הזויים של מאמנים, הביאו לקריסה. כשריאל הפסידה ב-12 בינואר 2006 למיורקה, במשחק שבו הכוכבים בלבן נראו כמי שהמשחק כלל לא מעניין אותם, כשלא התייחסו כלל למאמן האלמוני חואן רמון לופס קארו, פלורנטינו הרים ידיים. יומיים לאחר מכן הוא התפטר.
כשפלורנטינו קם ביום ראשון בבוקר, אחרי התבוסה בדרבי, הוא הבין שאם לא ינקוט בצעדים, הסיפור יכול לחזור על עצמו. חוסר האונים ועוד יותר, חוסר האכפתיות של חלק גדול מהשחקנים, הטריפו אותו. הוא ראה גם את תחילת מחאת האוהדים שהניפו שלטים במתקן האימונים ב-ולדבבאס: "החיוכים שלכם, הבושה שלנו". והוא יודע איך הדברים עובדים בריאל מדריד: עוד הפסד או שניים, והסכינים הארוכות ייצאו החוצה. גם כלפיו.
פלורנטינו הגיע לאימון הקבוצה ביום שני, אירוע די נדיר. הוא נכנס תחילה לשיחה אישית של שעה עם אנצ'לוטי ולאחר מכן דיבר שעה נוספת עם השחקנים. כלפי חוץ הנשיא שידר שהוא מאמין במאמן ובשחקנים שידעו לצאת מהמצב הלא נעים, שכן ריאל עדיין מוליכה את הטבלה. אבל לכולם היה ברור שאלו לא היו שיחות נעימות במיוחד. מעבר לכל, עצם העובדה שפלורנטינו קיים את שיחות החירום הללו העידה על כך שהנשיא חושש שהקבוצה עלולה להידרדר למשבר, שיוכל להרוס את כל העבודה שנעשתה בחצי הראשון של העונה.
בשבת ריאל תארח בברנבאו את דפורטיבו לה קורוניה, במה שהופך להיות אחד המשחקים החשובים ביותר של העונה. מה שיקרה במשחק הזה יקבע כנראה את המשך העונה של ריאל מדריד וגם את עתידם של אנצ'לוטי וכמה מהשחקנים. האוהדים הכעוסים מצפים ודורשים לראות את ריאל כמו ב-2014: עולה בחמת זעם למגרש, טורפת את הדשא ודורסת את היריבה שלה. כששתי הקבוצות נפגשו בסיבוב הראשון, ריאל התפוצצה על לה קורוניה והביסה אותה 2:8 בחוץ. זה היה שבוע אחרי ההפסד 2:1 בדרבי הביתי מול אתלטיקו מדריד. ככה האוהדים רוצים לראות את הקבוצה שלהם עכשיו.
אבל החשש הוא שמתחת לפני השטח קורים דברים לא טובים. יש שמועות שלפיהן איקר קסיאס וסרחיו ראמוס, שני הכוכבים הספרדים של ריאל, כועסים מאוד על רונאלדו בשל אירועי השבועות האחרונים. ויש את הכעס כלפי גארת' בייל, שהתגלה באחרונה כשחקן אנוכי שמנסה להבקיע בכל מחיר, גם כשהוא יכול למסור לשחקנים שנמצאים בעמדות טובות משלו.
בשבוע הבא ריאל חוזרת גם למעגל המשחקים בליגת האלופות. ביום רביעי תצא אלופת אירופה לגרמניה, למפגש הראשון מול שאלקה בשמינית גמר ליגת האלופות. בעונה שעברה ריאל הביסה את שאלקה 1:6 בחוץ בלי להתאמץ. הפעם ברור לכולם שזה יהיה סיפור שונה לחלוטין. במצב הנוכחי בריאל יסתפקו בניצחון צנוע הרבה יותר.
אבל עוד לפני כן, כאמור, ממתין המשחק בשבת מול לה קורוניה. אם ה"בלאנקוס" יחזרו לשחק כמו שהם יודעים, ינצחו ואפילו בתוצאה מרשימה, התבוסה
לאתלטיקו כמעט ותישכח. אבל אם ריאל מדריד תתקשה מול דפורטיבו ולא תצליח להתאושש מאירועי השבוע האחרון - אז יתחילו לדבר באופן גלוי וברור על משבר.
נכון, ריאל עדיין מוליכה את הטבלה, אבל בהפרש של נקודה אחת בלבד. אם היא לא תנצח את לה קורוניה, היא תאבד את הבכורה בליגה. כי אין כמעט ספק שברצלונה, שנמצאת בכושר מדהים ורשמה עשרה נצחונות רצופים, תגבור בקאמפ נואו על לבנטה, שמדורגת מתחת לקו האדום.
אז כן, ריאל הגיעה לרגע האמת שלה העונה. למשחק שבו השחקנים יצטרכו להוכיח, שמה שקרה מול אתלטיקו היה בסך הכל תאונה, תקלה חד פעמית, עוד יום בהיסטוריה הארוכה של המועדון. חובת ההוכחה עליהם.
לפנייה לכתב/ת 
