החתול שגנב שיר ואמוג'י מיילי סיירוס
סמסונג אינה מיישמת הלכה למעשה את החזון שהוצג ב-1984 של אורוול אבל זה לא אומר שהכל בסדר בעולם. לדוגמה: יוטיוב חושבת שיש זכויות יוצרים על גרגור של חתול. פייסבוק רוצה שנמנה אחראי עיזבון דיגיטלי ו-50 גוונים של אפור. וגם: ינשופים!
"היו מודעים לכך שאם המילים שאתם אומרים כוללים מידע רגיש או אישי," כך נכתב בתנאי השימוש לטלוויזיות החכמות של סמסונג, "המידע הזה יכלל במה שמוקלט ונשלח לצדדים שלישיים בעת שימוש בזיהוי הקולי." המסמך הזה צף השבוע וגרם לאדוות היסטריה ברשת. סמסונג מצידה הזדרזה להסביר בבלוג שלה שמשלוח הפקודות נעשה רק לחברה אחת ורק ביוזמת המשתמש ושהיא בכל אופן לא מקליטה לצורך ריגול או משהו, והכל נרגע בינתיים.
זה יקרה שוב ושוב בעתיד הקרוב, לחברות שונות, עד שיבינו בעולם הטכנולוגי שתנאי השימוש שלהם לא יכולים להכתב ככה - בצורה כל כך פתוחה לפרשנות. שזה מלחיץ. שזה כמו האח הגדול ב- 1984.
האקטיביסט פארקר היגינס הדגים את זה בטוויטר כשהצמיד את הטקסט של סמסונג לציטוט מ-1984 של אורוול, שם נכתב "כל קול שווינסטון הוציא מעל עוצמה גבוהה מלחישה היה מוקלט (...) כמובן, לא הייתה שום דרך לדעת אם אתה נצפה ברגע זה או לא."
מצמרר.
סתם, לא כזה מצמרר. צמרורון קטן. כאילו, בכל מקרה הזיהוי הקולי של סמסונג לא כזה טוב שבכלל אפשר להוציא ממנו משהו.
פרררררררררררררר
והנה עוד חברה עם כללים בעייתיים. המערכת של יוטיוב מגלה ומדווחת על הפרות זכויות יוצרים ללא מגע יד אדם וזהו תהליך שעשוי להיות בעייתי, שלא לומר מוטעה לגמרי: טורנט פריק מספרים על כי המשתמש Digihaven קיבל הודעה שהגרגור של החתול שלו פאנטום מפר זכויות יוצרים.
מדובר בסרטון בן שנה עם קצת יותר מ-2000 צפיות (נכון ליום חמישי) של שעה שלמה של "פרררר" ותמונות חתולים. בהודעה שקיבל המשתמש נראה שקטע משם הוא גרסת כיסוי לקטע בשם פוקוס שבבעלות תאגיד EMI.
אנחנו בהחלט לא מוכנים עוד לשליטה מלאה של מכונות בחיינו, כך נראה.
50 גוונים של #D3D3D3
עוד השבוע רציתי לספר שהסרט 50 גוונים של אפור יוצא לאקרנים.
הוא אמור להיות חצי שערורייתי כמו שהיה הספר, שבעצם למיטב ידיעתי היה גרסה מעודנת של פורנוגרפיה או גרסה מוחצנת של רומן משרתות. לא קראתי את זה ולא חשבתי שאני צריך, וגם את הסרט אני לא מתכוון לראות.
"חבל," היא אמרה, "יש לי כרטיסים."
היא החזיקה אותם, לבנים רבועים בין אצבעות ידיה. סירבתי. "אני מעדיף להיתלות הפוך מהתקרה."
אז הדמות שהמצאתי הלכה ובמקום זה אני פשוט יושב מול המסך ומשחק במייצר הטקסט של 50 גוונים של אפור.
מדובר באלגוריתם שלוקח מילים וחוקי דקדוק והופך אותם לטקסט שכאילו יצא מהספר הזה. יצרה את העניין בחורה בשם ליסה ריי. משתמש רדיט Inri137 כתב "חברה שלי רצתה להוכיח שהספר הזה כל כך בסיסי שאפילו מחשב היה יכול לכתוב אותו, וזה מה שהיא עשתה."
וזו עבודה ישנה של מישהו אחר עם אוצר מילים יותר חופשי. יוצאים שם דברים כמו "הוא לעס את מגש הרוסטביף שלי למרות שהייתי על לבנים בחלק הטוב של השבוע."
ואלו חיקויים של סטיב לאב הקורע מהספר האמיתי. מעולה.
ויש עוד דברים!
יש גם סיינפלד, ג'סטין ביבר, ומיילי סיירוס
רוצים להכין של קותי ונינט? הנה - בלינק הזה. רק בחרו את הפרצופנים וציירו.
עוד משהו!
והווידאו הבא הוא סדרות טיימלאפס שנעשו באמצעות מצלמה של 80 מגהפיקסל בריו. זה בעצם סרטון של 10K, אף אחד לא יכול להקרין את זה אבל שימו לב מה קורה כשהוא מתקרב לזום מקסימלי. זה בערך מה שהיה קורה אם היה לנו מסך ברזולוציה של פי 5 מ-HD, והיינו מתמקדים בפרט ממנו.
- וראיתם? בפייסבוק יתנו לנו למנות אחראי לעזבון הווירטואלי שלנו אחרי שנמות. אולי צריך גם לפני.
- וב-WIRED
מדווחים כי דווקא בעמק הסיליקון, ערש התרבות המערבית המופתחת, אחוז גבוה מאוד של הורים מעדיפים שלא לחסן את ילדיהם במה שמחזיר לחיים מחלות שנעלמו כמו חצבת.
אז לכל המודאגים מהטכנולוגיה, אובדן הפרטיות וכו' - יכול להיות שניכחד הרבה לפני זה.
לא משנה, הנה ישנופנים. הו הו!
