אובך במרכז הארץ / על ההפסד של מכבי ת"א
הצהובים החלו את המשחק חלש ולאט לאט ירדו ברמה. ככה זה כשפארגו רע, כשגודס מפחד ללכת עם ההימור שלו וכשקבוצה פחות מוכשרת מוציאה ליריבה כל חשק לכדורסל. שרון דוידוביץ' מנתח את הההפסד לאלבה ברלין וגם: המנויים שתופסים כיסאות לאוהדים ועל תהליך האמריקניזציה שהושלם
- מכבי ת"א הפסידה לאלבה ברלין
- השלט שעורר מהומה ביציע
- הפעם אוברדוביץ' הגיע מוכן / טור
- הרדימו את הדוב/ נקודות בצבע
אותן תכונות הפכו לתמונת מראה לתצוגת הקבוצה שלו, בניצחון המרשים 59:66 על מכבי תל אביב. היא הייתה ממושמעת בצורה בלתי רגילה, הניעה את הכדור באיטיות, שיחקה בחכמה עם הגנה אגרסיבית וגבוהה, שנטרלה לגמרי את היריבה על 59 נקודות עלובות בבית. בקיצור – להוציא ליריבה כל חשק לשחק כדורסל.
הבעיה היא שבצד השני, הצהובים נראו כמו בימים הכי קשים של גיא גודס כשחקן – בלי ברכיים. אם הסגל של מכבי ת"א הוא גוף, אזי דווין סמית' הוא הראש, סופו הוא הלב וג'רמי פארגו הוא הברכיים. הוא אחראי על הריצה, האנרגיות והתנועה הבלתי פוסקת מצד לצד. הערב, "הברכיים" פשוט לא תיפקדו.
עם 7 נק' ב-2 מ-9 מהשדה (רק 4 זריקות ל-2!) ב-34 דקות, הכי נוח לומר כי היה צריך לווסת את הגארד ולהושיב אותו על הספסל. לצנן אותו. אין טעות גדולה מזו. אמרנו זאת בעבר ונגיד בעתיד – עם פארגו קמים ונופלים. ונופלים וקמים.
הפעם מכבי נפלה. בגדול. קורה.
אל תדברו על מקל, אל תדברו
אם ניקח כפרפראזה את דבריו של קרמבו מ"מבצע סבתא", רק הפוך, נגיע למסקנה כי מכבי ת"א פתחה בצורה הכי חלשה שלה ולאט לאט ירדה ברמה. 5 איבודים ברבע הראשון, 5 ברבע השלישי, 18 במשחק כולו, 9 זריקות בלבד מהקו ב-37 הדקות הראשונות ו-52 אחוזים עלובים מהעונשין במשחק כולו.
אכן, ייתכן שאלה פשוט נזקים ראשונים של זיהום האוויר הקשה ששרר בארץ. כנראה שמישהו מאנשי המשק שכח לנקות את הכדורים, כי האובך פשוט גרם להם להחליק מהידיים.
ועדיין, מכבי ת"א הייתה צריכה לנצח. בכל משחק עשה לעצמו גודס מנהג של "שליפת שפן". הפעם, השפן יצא מהכובע בכורח המציאות. נייט לינהארט, שמחכה בצד להזדמנות שלו כל פעם מחדש כאילו היה שוער מחליף בכדורגל, עלה לשחק במקומו של לנדסברג שלא התלבש ונתן משחק גדול עם 15 נק' ב-6 מ-8 מהשדה – בקיצור, "עצר פנדל".
אבל דווקא אצל לינהארט טמונה אמש הטעות הגדולה של גודס. מלבד כמות הדקות שהייתה צריכה להיות גדולה יותר (פחות מ-20), ודאי על חשבונו של יוגב אוחיון (עם 4 איבודים ו-2 אס', יוגב צריך למשכן לסופ"ש הקרוב את התואר "רכז") – גם המזל היה נגד גודס, כשלינהארט היה צריך לצאת לטיפול דווקא בשיא הקאמבק, 6 דקות לסיום. פארגו דווקא על חשבון לינהארט ולא במקום אוחיון. שתי דקות וחצי מאוחר יותר לינהארט חזר. בדיעבד, אלה היו 150 שניות גורליות.
כל זה, יחד עם משחק בלתי נראה לעין של מרקיז היינז, שוב מציפים במעלה ההיכל את השם המדובר – גל מקל. כן, שוב. אבל צריך להבין שיש בעיה למכבי ת"א. למה? אז ככה:
מקל הוא שחקן חופשי ב-NBA שאין לו דד-ליין. משמע, הוא יכול להצטרף לכל קבוצה, בכל שלב, עד לתחילת הפלייאוף. מכאן, קשה לראות אותו חותם על חוזה באירופה ללא סעיף יציאה לארה"ב. משמע – מחר הוא יכול להגיע למכבי ת"א ומחרתיים לקחת קונקשיין מעבר לאוקיינוס.
אם הצהובים בכל זאת רוצים לקחת תרופה לבעיה שמציקה להם ועושה כאב ראש, שינסו לחשוב איך הם גורמים לאלכס טיוס להימנע מחוסר היציבות שתוקף אותו השנה. מהצד זה נראה כאילו לא ממש טוב לו פה.
היכל המנויים
אבל החלק המדכא באמת אמש התרחש בכלל בסמוך לפתיחת המשחק. למי שלא שמע, להלן תקציר האירועים: כמה מאוהדי מכבי ת"א, החבר'ה הצעירים משער 11 שמנסים לעודד כל שבועיים, הגיעו לאזור הספסל של מכבי ת"א בכדי להניף שלט ענק, מקורי ומשעשע, עם הכיתוב – GALATSACRY. זכר לאירועי השבוע שעבר בטורקיה. מצחיק.
אבל בזמן שהשלט הפך תוך שניות ללהיט ויראלי ברשתות החברתיות, למישהו זה הפריע. למנויים שישבו בשורות הראשונות היקרות. כמה מהם התלוננו שהשלט מסתיר, על אף שהמשחק בכלל לא החל. הם דרשו מאלי דריקס לעשות משהו. המנכ"ל דאג כמובן מיד למקורות המימון של הקבוצה וביקש להוריד את השלט. מכאן התפתחה מהומה, דריקס עצמו נדחף, הקב"ט במקום הגיע והשליט סדר בצורה אלימה. לא בדיוק עונה להגדרה "משכין סדר".
אבל זו רק מהומה קטנה וזה חולף. מהומה על כמה ילדים שרצו בסך הכך לעודד וכמה אחרים שלא היו מוכנים, חס וחלילה, לעמוד. ממש לכמה דקות. אז מה מוסר ההשכל? שכ-11 אלף מנויים תפסו את הכיסאות ביד אליהו לאוהדים. אין כאן עניין של טוב או רע, יש כאן עובדה.
לכתוב את זה כבר אסור. יגידו שזה פאסה, או יקבעו שרק עוכר ישראל מתייחס לזוטות כאלה. אבל עזבו את כותבי המילים, בואו בסיום לראות מחוץ להיכל את הפרצופים המבואסים של כמה ילדים בני 16, אלה ששפר מזלם למצוא כרטיס/מנוי ובסך הכל רצו להגיע לחוויה של ספורט. לא רק לראות משחק כדורסל, אלא לעודד, להיות חלק ממשהו גדול. ואז להיתקל בחומה של אדישות.
כי הכי קל להתפוצץ ולהשתגע כשמנצחים את ריאל מדריד, אך כמה קשה להתעלות בתצוגה מייאשת מול אלבה ברלין.
תהליך האמריקניזציה שעובר במכבי ת"א והחל על הפרקט, עבר באופן רשמי ליציעים והושלם. תרבות של פלסטיק. כמו ביותר מדי תחומים בחברה הישראלית. זה לא טוב או רע – זו עובדה. רציתם אמריקה? !U GOT IT (בפאסט סימפל).
אוהבים כדורסל? עקבו אחר הטוויטר של שרון דוידוביץ' (https://twitter.com/sDavidovitch ) או הצטרפו לעמוד הפייסבוק (https://www.facebook.com/sharon.davidovitch )
לפנייה לכתב/ת 
