דירה בדיזנגוף ב-25 משכורות ממוצעות, תיירת עשירה שמחפשת חתן
מגרש ברמת גן ב-250 לירות // דירה בתל אביב ב-6,300 לירות // סאבלט בביירות תמורת דירה בחיפה // צילום לתינוק שזכה בפיס // רוכב אופניים שנקרא למשטרה דרך מודעה בעיתון // וכמובן - המדור הפופולרי של השדכנית ברוניה. השבוע לפני עם פרסומת מלפני 50, 60 ו-70 שנה
איך נראו המודעות למכירת דירות בשנות ה-40' ה-50' וה-60'? מה הציעו אז לנוסעים בנסיעות ארוכות, איך הכירו הרבה לפני שהמציאו את אתרי ההיכרויות באינטרנט וגם מי התנצל בפני כל קוראי "ידיעות אחרונות"? "השבוע לפני" עם פרסומות נבחרות מלפני 50, 60 ו-70 שנה בדיוק.
השבוע לפני - לכל הכתבות
פברואר 1945
עוד לפני קום המדינה, שוק הנדל"ן במרכז הארץ היה רותח ומגרשים שכיום עולים מיליונים עלו אז רק כמה מאות לירות ארץ ישראליות.
ובעידן מודעות הסאבלט אין סיכוי שתתקלו במודעה כזו. המודעה הציעה למי שרוצה לבלות את חודשי הקיץ בביירות בתמורה לדירה בחיפה ובירושלים. והיה גם תנאי - על המשפחה שרוצה לגור כמה חודשים בלבנון לשמור על כשרות.
ואיך מעבירים את הזמן בנסיעות? "סיפורי עופר" הציעו אז סיפורים קצרים כדי להבטיח שהנסיעה תעבור בנעימים. אותם ספרים הוגדרו גם כ"ליפתן רוחני" לשבת.
וגם מודעה כזו אין סיכוי שתקראו בימים אלה, שפרסם אברהם לוי.
ב-1945 קיבל מר גורביץ מרחוב בצלאל בתל-אביב את ההודעה שעליו להתייצב במשטרה דרך מודעה ב"ידיעות אחרונות".
עוד לפני קום המדינה התפרסמו כמה מודעות חיפוש קרובים. אחת מהן היא של חנן סולומון.
ואי אפשר בלי מודעות השידוכים מ-1945 של יוסף ליבר, שהחזיק במאגר של יותר מ-10,000 רווקים ורווקות עם נדוניה וגם בלי.
מדיניות הקיצוב זכורה מהשנים הראשונות של המדינה, אבל היא הייתה נהוגה גם בתקופת המנדט - אז חולקו נקודות למוצרי מזון.
פברואר 1955
לפני 60 שנה לא הסתתרו הזוכים בהגרלות מאחורי מסכות וכך גם התינוק מרחוב מלכת השלום בתל אביב, שקיבל ממפעל הפיס 2,500 לירות.
באותה תקופה פורסמו לא מעט מודעות על אבידות ומציאות.
ובמודעה כזו אין סיכוי שתתקלו בימים אלו בעיתון. אהרון הלינגר מיהוד התנצל בפני כל קוראי "ידיעות אחרונות" על שהגיש תלונה במשטרה נגד תושב חיפה חמש שנים קודם לכן.
לא רק ישראלים חיפשו כאן חתנים וכלות בשנות ה-50', אלא גם תיירים. תיירת עשירה פרסמה מודעה על כך שהיא מחפשת גבר שאיתו תוכל לחיות בחו"ל.
ומי שפרסמה מדי שבוע פינת שידוכים ב"ידיעות אחרונות" הייתה השדכנית ברוניה מתל-אביב. באותם ימים לא היה צורך בתמונה, גם לא בתיאור חיצוני של הרווק או הרווקה. מה שהיה חשוב הוא כמה כסף יש להם ורצוי שיהיו בעלי נכסים.
ועם הספר רכש בהמוניו את חמש כרכי "ההיסטוריה היהודית". בכל יום בממוצע נרשמו 1,000 איש שהיו מוכנים לשם 7.5 לירות עבור הכרכים.
למי שלא היה בארץ או לא הספיק ללמוד ב-1945 הוצע ללמוד לרקוד לקראת נשפי פורים ההולכים וקרבים. נשים לא היו צריכות לשלם לגברת ויסבורד עבור השיעור, גברים היו צריכים לשלם.
ב-1955 הציעה חברת קבלנית למכירה בצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב. דירה מפוארת של שני חדרים עלתה אז 6,300 לירות (63 אגורות כיום). באותה תקופה השכר הממוצע במשק היה כ-250 לירות בחודש, כך שהיו נדרשים כ-25 חודשי עבודה כדי לרכוש את הדירה. דירת שני חדרים באותו בניין נמכרה באפריל 2014 ב-1,535,000 שקלים. כלומר לקונה נדרשו כ-170 משכורות (לפי השכר הממוצע במשק) כדי לרכוש את אותה דירה, שגודלה 48 מ"ר. כלומר ב-60 שנה המחיר זינק פי יותר מ-2.4 מיליון.
פברואר 1965
עשר שנים עברו והזוכה המאושר ב-5,000 לירות בהגרלת מפעל הפיס היה עובד מאפיה מרמת גן. בעיתון פורסמה תמונה שלו יחד עם רעייתו.
ב-1965 היו כמה חידושים טכנולוגיים, ביניהם מכשיר שהוא גם רדיו וגם פטפון.
ואם יש פטפון בבית - אז למה שלא נשמע את התקליט החדש והשני במספר של "האבנים המתגלגלות", שיצא בתחילת שנת 1965.
ומה עם העשרת הידע בשפות זרות בבית? מודעה ב-1965 הציעה בין היתר ללמוד גרמנית, צרפתית ורוסית - כשלכל שפה התאימה תמונת פנים מצוירת.
והיו גם מודעות לתלמידים, שהיו צריכים להגיע לבית הספר בתלבושת אחידה. "מכבסים, תולים לייבוש ולובשים", נכתב בפרסומת של חברת "אתא".
וגם לפני 50 שנה הישראלים יכלו להפליג לשיט במי הים התיכון. תמורת 916 לירות הייתם יכולים לשוט באוניה של חברת צים ליוון, יוגוסלביה, איטליה וטורקיה.
ואחרי הפטפון והרדיו הגיעה גם הטלוויזיה, אלא שבמודעה הזו שמה החברה דגש על איכות הקול של המכשיר ופחות על התמונה.
בשנת 1965 הציע חיל האוויר לתלמידי התיכון לשלם כמה מאות לירות כשכר לימוד, ללמוד כשנה או שנה וחצי בבית הספר הטכני בחיפה ולהתגייס לחיל האוויר.
על משקל השיר "דודה הגידי לנו כן", פרסמה חברת מגד מודעה המשבחת את השמן למאכל, שנותן למאכלים טעם מיוחד.
בגלל מחלה הוצא למכירה ב-1965 משק עופות, הכולל גם בית וחצי דונם אדמה.
ונסיים בעוד מודעות למכירת דירות, כשהמחירים ב-1965 כבר היו גבוהים יותר במאות אחוזים מ-1955.