מאיפה באים הורים לעולם? המדריך לילד

ספרות הילדים רוויה בסיפורים שמקדשים את התא המשפחתי, שמעלים על נס את התמיכה והאהבה האימהית האינסופיות, ואת חשיבות הקשר המפרה בין הורים לילדיהם.

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר

"הספר סוף-סוף יסביר לכם הכול על ההורים שלכם" שכתבה ואיירה פרנסואז בושה, אשר רואה אור עתה בתרגום של ניר רצ'קובסקי בהוצאה משותפת של "מודן" ו"אנונימה", מבצע מהלך שונה. מטרתו להסביר לילדים על ההורים שלהם, למשל - למה הם מתנהגים בצורה מסוימת או איך ניתן לזהות ניואנסים בדבריהם, אבל מטרת-העל שלו היא להנחיל הבנה פשוטה מאוד: ההורים שלכם אוהבים אתכם הכי בעולם.

"הספר סוף-סוף יסביר לכם הכול על ההורים שלכם" - המדריך לילד השואל

אין ספק שהורים ומחנכים יצביעו בעד הספר (גם אם השמרנים שבהם ימצאו אותו מעט וולגרי) כיוון שעיקרון חינוכי - ובמידה מסוימת, גם ערכי - נמצא בבסיסו. אף על פי שמפעם לפעם ההורים מוצגים בו בצורה קומית נלעגת במקצת (אולי כדי ליצור איזון בין הייצוג של ההורים לזה של הילדים), הגישה שמנחה את היוצרת היא לחשוף את המורכבות שבלהיות הורה, את הקשיים והאתגרים, ועל ידי כך ליצור הזדהות בקרב הילדים ואף לחנכם לא רק להבין טוב יותר את הטיפוסים המשונים האלו הידועים כאבא ואמא, אלא לגרום לקוראים הצעירים להיות... ובכן, ילדים טובים יותר.

המסר הברור שעולה מהספר עלול אולי להרתיע קצת את הילדים, אבל השפה הגרפית והטקסטואלית מתפקדת כתומך. מדובר בספר אקספרסיבי מאוד, צבעוני ופרוע, המושתת על מערך וויזואלי קריקטוריסטי והומוריסטי. האיורים ילדותיים במתכוון, בטכניקה של טושים; גדלי הפונט משתנים; ישנו שימוש רווח באלמנטים מעולם הקומיקס; השפה דיבורית, פשוטה וישירה מאוד, ומושם דגש על הומור, הקצנה ועל שילוב של ביטויים והקשרים מעולמם של ילדים והתרבות הפופולארית שהם צורכים.

כל אלו נועדו למשוך את תשומת לבם של הילדים ולגרום להם לקרוא את הספר עד סופו ולהתעניין בו, אך בעיקר לאפשר לתוכן להיטמע בצורה חווייתית ומהנה, אשר לטעמי לא מצליחה לכסות לגמרי על המסרים הדידקטיים שביקשה היוצרת להעביר.

פרנסואז בושה מצליחה לדבר אל הקוראים הצעירים כיוון שהיא מניחה על אותו מישור את מה שידוע להם ומנסחת את הדברים הללו בצורה משעשעת - למשל: "יש להם לב קסמים עצום שאוהב אתכם 24 שעות ביממה (אפילו כשאתם ממש בלתי נסבלים)", ולשם ההוכחה מצורפת השוואה וויזואלית בין לב של הורים ל"ממותה ענקית עם משקל עודף".

לצד זאת, היא מניחה את מה שילדים לרוב לא נותנים עליו את הדעת: "זה הכי מגניב בעולם! ההורים עושים בשבילכם המון דברים בחינם", ולעניין זה מופיע איור של בית עליו כתוב "מלון אצל ההורים", "מסעדה לשירותך תמיד", ואת כל הדברים שילדים מקבלים בחינם, כמו שירותי כביסה, מיטה נוחה, סיוע נפשי, ארוחת בוקר סוף הדרך, ועוד.

לכל אורך הספר משלבת היוצרת אמירות קונקרטיות הנוגעות להתנהגותם של ההורים, למערך הכוחות מול הילדים ולטיב היחסים הבינדוריים, עם ביטויים וויזואליים קומיים שמעניקים לתוכן ממד הומוריסטי שכאמור מקל על היטמעותו.

אולם אין בכך כדי לומר שהתכנים הם קשים ומורכבים באמת. להפך, בעולם שהספר הזה מציג, הורים (ואלו זוג הורים סטרייטי בלבד, אין התייחסות למבנים משפחתיים נוספים) אוהבים תמיד את ילדיהם ללא תנאי, יעשו בשבילם הכול ומוכנים לסבול את הילדים גם כשאלו מתנהגים נורא (באחד הקטעים, למשל, מזהירה היוצרת את הילדים מלשקר להורים כי אז ישנה בעיית אמון שקשה לפתור אותה).

אמנם נכתב בספר כי "למרות כל היתרונות המדהימים שלהם, ההורים באמת מתעצבנים לעתים מאוד קרובות... החדשות הרעות: אין כזה דבר הורים לגמרי מושלמים!!! (גם לא ילדים, אגב), איזו זוועה!" אבל בולט מאוד - אפילו בדוגמה זו - הצורך העז והלא מרוסן כלל של היוצרת לעמוד לצדם של ההורים.

אף על פי שיש בכך ערך, כמובן, הקריאה בספר מעוררת תגובה אמביוולנטית: מצד אחד, הוא חינני, מצחיק ואקטואלי מבחינת האופן שבו הוא פונה לילדים; מצד שני, בסיכום הכולל הילדים מוצגים בו באופן מסוים מאוד, שלילי כמעט לחלוטין, בעוד הייצוג של ההורים הוא ההפך הגמור.

אמת, יש חריגות לכאן ולכאן, והייצוג השלילי של הילדים אינו נבזי או דורסני, אבל הוא כן שיפוטי יתר על המידה, ובעיקר לא מאוזן עם הייצוג של ההורים. היוצרת אינה נכנסת למורכבות מתבקשת במצבים שבהם ההורים עצמם נמצאים במצוקה, שמסיבות שונות אינם מטפלים או דואגים לילדיהם, או שאינם מבצעים את המוטל עליהם מתוקף היותם הורים. לדעתי, העניין האחרון, למשל, חשוב ואף רלוונטי בהרבה לספר שמבקש להסביר "הכול על ההורים שלכם", מאשר העובדה שהורים מסיעים את הילדים שלהם לחוגים.

אחת הבעיות שנובעות מהצמצום שהספר לוקה בו נובעת מהאפקט ההפוך שיכול להיות לקריאה בו: ילדים שהוריהם לא מספקים להם את כל הטוב הזה מבחינה כלכלית, ילדים שאינם הולכים לחוגים או ילדים להורים שאינם מסוגלים לשוחח

איתם על מצוקות, ירגישו ודאי ניכור רב.

לכאורה, התפיסה שמוצגת בספר היא כוללנית, אבל למעשה היא צרה מדי כדי להכיל ספקטרום גדול, ואינה מעמיקה במקומות שהיה ראוי להרחיב עליהם.

"הספר שסוף-סוף יסביר לכם הכול על ההורים שלכם" הוא ספר מצחיק ומהנה לקריאה, יש בו תובנות מעניינות עבור ילדים ודיאלוג מוצלח בין הטקסט והאיור. מעט מאוד ספרי non-fiction מתפרסמים בעברית, ויש לברך על הופעתו של ספר שכזה, אבל כדאי ורצוי לעמוד על הבעיות המופיעות בו, ואולי הן אפילו יכולות להוות קרקע לשיח בינדורי שרק מתוכו תצמח באמת הבנה והרמוניה.

"הספר שסוף-סוף יסביר לכם הכול על ההורים שלכם" מאת פרנסואז בושה, הוצאת מודן ואנונימה.