עברי לידר במופע החורף: רכבת הרים פרועה

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כיתבו לנו בטוויטר

עברי לידר. פרפורמנס מקצועי(צילום: ירון ברנר)

המרחק בין מופע מתוקתק לכזה מכאני וחסר רגש, עם זאת, קטן מאוד, ואתמול (ו') - במופע החורף "האהבה הזאת שלנו" בהיכל התרבות בתל-אביב (הראשון מבין שניים) - נדמה היה שלידר מצא את האיזון הנכון בין הלב לבין המכונות, איזון שהביא אותו לקלילות ברורה ופתיחות מול הקהל. נכון, הן היו שם בעבר, אבל הפעם תחושת השחרור של לידר היתה מהקסומות שהצליח להביא אליה עד היום.

במופע החדש, שמגיע בעקבות האלבום החדש הנושא את אותו שם, לידר מגיש כמה גרסאות במה מוצלחות למדי לשירי האלבום שמושרים כאן לראשונה, בהם "ילדות והעיר הגדולה" המעולה ו"הכל בוער" שפותח את המופע. שיר הנושא "האהבה הזאת שלנו" זכה לגרסה בועטת וחזקה יותר מזו האולפנית, וכשזה מגיע בשילוב הווידאו-ארט של האמן יואב כהן (שגם מלווה את רוב המופע), התוצאה בועטת ישר בבטן. ראוי לציון גם את "מקום ליותר" שעושה את העבודה היטב.

עברי וטסה - חיבור קצת מאולץ(צילום: ירון ברנר)

במקרה של השירים הישנים יותר והקלאסיקות הגדולות של לידר, אפשר היה לצפות מהאמן הקפדן, שתמיד מחדש ותמיד חושב צעד אחד לפני הקהל, להתרעננות קצת יותר משמעותית במופע החדש - הן בבחירת השירים והן בביצועים. חריג בנוף הזה ודוגמה נהדרת לאפשרות לרענון הקלאסיקות הוא הביצוע ל"מרי לנצח", שעבר טיפול עשרת אלפים שזיכה אותו בחיים חדשים.

אפרופו גיטרות ואש, יש דברים שלא עושים בכוח. נניח, להביא להופעת אורח אמן שלא משדר על אותו גל כמוך, דודו טסה לדוגמה. החיבור בין טסה ללידר היה מאולץ ומולחם, לא טוב ומעניין פחות מאחרון השירים של עברי. בהחלט ניתן היה לוותר על המאורע שנמשך שלושה שירים ארוכים מדי.

דיכאון בלונה פארק

בגיל 41 (וכמה ימים), לידר יודע, כאמור, לבעוט חזק חזק, אבל גם לגעת בנימי הרגש בעדינות השמורה רק לו, ולקולו בהופעה, שהולך ומשתבח עם השנים ומצליח לחדור ולמוסס לקהל את הלב.

אבל יש גם בעיה עם שתי הישויות המוצלחות האלה. הן לא תמיד חיות בשלום זו לצד זו. מעט צורם להאזין ל"קרוסלה" המרגש, הכבד והקשה לעיכול מהאלבום החדש, מיד לאחר הקלילות הקופצנית של "בחום של תל אביב" ("פרחה במרצדס"); לא פשוט גם לחזור לקצב של "הכוס הכחולה", אחרי ההתכנסות המדכדכת עד מדכאת של "מישהו פעם". אפילו ברכבת ההרים המקרטעת של הלונה פארק של תל אביב אין עליות ומורדות בזוויות שכאלה.

אבל עברי לידר הוא לא הסיפור כולו כאן. אי אפשר לכתוב על הופעה שלו מבלי להתייחס ללהקה המצוינת וההרמונית שמלווה אותו. חבורה מוכשרת של נגנים בחסד, עם משמעת ברזל ויכולות מופלאות. למרות המחמאות הכלליות, ובאמת שכולם מוכשרים וכולם חכמים, חייבים לציין את יונתן פריג', האיש, האש, הגיטרות והתופים, שהוא סוג של פה נוסף עבור יצירותיו של לידר.

בסיומו של מופע, השואו של לידר לא יכול להיות לא מהנה כנראה, לחובבי הז'אנר ולקהל הנלהב שלו שגדש את היכל התרבות והרעיף עליו טונות של אהבה. אבל אין מה לעשות, לפעמים צריך לעשות חיזוק ברגים קל לרכבת ההרים.

ועוד מילה לסיום, כי זה היכה בי, ובענק:

הקהל בהופעות של עברי לידר נע מבני נוער ועד בני 50 ואפילו 60+.

הקריירה של לידר כבר נמשכת כמעט 20 שנה.

האלבום "האנשים החדשים", השלישי של לידר, חוגג השנה בר מצווה.

מדהים היה לראות, לראשונה בעיניי, איך מילות השיר האולטרא-טכנולוגי "בתי קפה" מ-2002 הפכו עתיקות.

כי היום, בניגוד לנאמר בשיר, החיים שלנו לא תקועים בתוך מסך מחשב אלא בטלפונים סלולריים, וה"אתר של כמה מופרעים" הפך כבר מזמן לאפליקציה.

לידר עצמו אגב, לא צריך את התזכורת הזו. הוא קיבל אותה לאורך כל המופע כאשר במקום חיבוקים, לחיצות ידיים ונשיקות, הוא זכה לכמות מטורפת של טלפונים עם פלאש שהמעריצים הצעירים דחפו לו לפרצוף, תוך שאלה חוצצים (מרצון!) לחלוטין בינם לבין האמן האהוב עליהם. הכל לטובת עוד סלפי, או וידאו למזכרת.

לא הבנתי אותם, ואז נזכרתי שאני כמעט חי בעולם הזה כמעט פי שלושה מגיל בר מצווה, אז כנראה שגם לא אבין.