חרפה בשכונת הרכבת
תעשיית היי-טק מהמפותחות בעולם, אפליקציות הנמכרות במאות מיליונים, לוויינים בחלל - ורק גשר להולכי רגל בלוד עוד לא הקמנו
לצדה של אחותי שירתה גם בתו של אחד מרמטכ"לי ישראל. לפני שלושה עשורים הן היו מדריכות חבלה ומיקוש בחיל ההנדסה. בנות ראשונות המשרתות בתפקיד כה קרבי. הייתי אז בן תשע או עשר אבל את הביקור אני זוכר היטב: לכבוד הרמטכ"ל לשעבר (שבשמו לא אנקוב) צחצחו ומרקו את הבסיס והכינו גם תצוגת תכלית: כלי משוריין אדיר ממדים נשא איתו גשר ממתכת. אנחנו, משפחות שבע החיילות הלוחמות עמדנו בצד וצפינו איך תוך דקות בודדות נפרק הגשר העצום ממתכת, ומוקם מעל לערוץ נחל. זה היה מרשים. זה היה יעיל. זה היה צה"ל במיטבו.
בבוקר תדירות הרכבות גדולה יותר. ההמתנה נמשכת לפעמים רבע שעה ועשרים דקות. צפיתי במחזה מקרוב: לחלק מהאנשים - בעיקר לילדים ולבני הנוער - אין סבלנות. הם חוצים גם כשהמחסום יורד. כמו חציה של כביש סואן, רק עם רכבות שמגיעות מימין ומשמאל. אפשר לשאול את נהגי הרכבת שצופרים שם בפראות. סכנת נפשות, בעיקר לנפשות של הילדים הצעירים.
אני לא זוכר את המספר המדוייק של רכבות החולפות בלוד מדי יום, אולי מדובר על 230, או 320, אל תתפסו אותי במילה. בכניסה לשכונת הרכבת מונחות זו לצד זו לא פחות משמונה מסילות. בשעות היום אחת לכמה דקות חולפת שם רכבת. המחסומים יורדים, לא פעם לדקות ארוכות. לצד המכוניות שנאלצות להמתין, עומדים ומחכים גם הולכי הרגל. אין מעבר- לא עליון ולא תחתון. חייבים להמתין לצד המכוניות.
עוד בערוץ הדעות של ynet
השקופים יוצאים לאור / הני זובידה
תוכנית כלכלית כבקשתך / שאול רוזפלד
סכנת חיים מדי יום בלוד
תעשיית היי-טק מהמפותחות בעולם, אפליקציות הנמכרות במאות מיליונים, לווין חמישי הסובב בחלל, רשימת מפוארת של זוכי פרס נובל, צבא מהחזקים בתבל, כולל כלים הנדסיים המסוגלים להניח גשרים מעל נחלים. אבל יכולת להקים גשר ממתכת או מעץ שיאפשר מעבר מעל לשמונה מסילות הרכבת ויאפשר חציה בטוחה לתושבי שכונת הרכבת זה כבר הישג מדעי מורכב מדי. לשם עוד לא הגענו.
אם רק היה רצון לרשויות השונות היה ניתן להקים גשר שכזה תוך שמונה עד עשר שעות. גשר זמני, יציב ובטוח. לא גשר באיכות של תחרות המכביה. לאחר מכן היה ניתן להחליפו בגשר זמני אחר, יציב עוד יותר. לבסוף אפשר היה להמשיך בתוכניות השונות, אותן תוכניות שממשיכים לפטפט לעייפה על אודותיהן. אחרי ההקמה של הפתרון הזמני, הנחוץ והמתבקש אפשר יהיה להמשיך לתכנן, להקדיש מחשבה על שיקוע המעבר ועל תוכניות עתיד כאלה ואחרות.
לדברי ראש העיר לוד יאיר רביבו, בעשר השנים האחרונות נהרגו במעבר הזה עשרה ילדים. המחשבה שמחר בבוקר ילד נוסף ימצא כאן את מותו היא בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת.
כל דקה, כל שעה, כל יום שחולף שתושבי שכונת הרכבת אינם זוכים למעבר בטוח וראוי הוא יום של חרפה לעיריית לוד, לרכבת ישראל ולמדינת ישראל.
הכותב מורה בתיכון טכנולוגי "דרור רמלה" (רשת "דרור בתי חינוך)
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
יורם בר-קובץ
מומלצים
