השר אורי אורבך נפטר בגיל 54

השר אורי אורבך הלך לעולמו והוא בן 54. אורבך, שכיהן כשר לענייני גמלאים, היה קודם לכן מורה, סופר ועיתונאי ובין היתר היה בעל טור ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet. בשבועות האחרונים הוא היה מאושפז בבית החולים שערי צדק בירושלים, בשל מחלה המטולוגית שממנה הוא סבל. הלווייתו תתקיים בשעה 16:30 בבית העלמין במודיעין.

במערכת הפוליטית נפרדים: "קסם אישי שלא פג לעולם"

אורי אורבך נולד ב-28 במרס 1960 בפתח-תקווה. הוא למד בבתי הספר "שארית ישראל" ו"נצח ישראל". את המשך לימודיו עשה בישיבת בני עקיבא בנחלים. את שירותו הצבאי עשה במסגרת ישיבת ההסדר בקריית שמונה. לאחר שחרורו מחיל השריון הוא המשיך לגור בעיר הצפונית, שם היה מורה בבית הספר רמב"ם.

עשרות שנים בעיתונות. אורי אורבך(צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות)

את דרכו העיתונאית החל כבעל טור בעיתונים "ערב שבת" ו"זרעים". הוא כתב טור סאטירי בעיתון "נקודה". בתקופה זו עבר לגור בהתנחלות עפרה. הוא היה ממקימי עיתוני הילדים "אותיות" ו"סוכריות" ועורכם הראשון. הוא ערך ביטאונים רבים המיועדים לאנשי הציונות הדתית. אורבך היה בין מקימי תחנת הרדיו הדתית-חרדית "קול חי" וממקימי ערוץ הטלוויזיה הדתי "תכלת", שם שימש מנהל התוכניות.

אורי אורבך פרסם גם במשך 13 שנה טור שבועי בימי שישי בעיתון "ידיעות אחרונות" וגם טור בערוץ היהדות של ynet. במשך יותר מעשור הוא הגיש את תוכנית הרדיו "המילה האחרונה" בגלי צה"ל עם אברי גלעד, עירית לינוי, ג'קי לוי ועוד. הוא כתב ספרים רבים לילדים - כמו "סבא שלי היה רב", "אולי בשבת יזרקו סוכריות", "באיזה שבט אתה?", "אסור להפוך תנין בשבת", "מוקצה" ועוד.

בדצמבר 2008 אורבך שינה כיוון והצטרף לחיים הפוליטיים. "אני לא מרגיש שמיציתי את עיסוקי בתקשורת, ודאי שלא חיפשתי לעצמי עיסוק חדש", אמר אז אורבך ל-ynet. "אבל אני חושב שאת המעט שצברתי בשנותיי כעיתונאי ופובליציסט אוכל להביא לידי ביטוי גם בכנסת. עצוב לי מאוד שלא אצטרך יותר לעמוד בדד-ליינים של עיתונים ותוכניות רדיו, אבל לפעמים מקבלים החלטות שיש בהן ויתורים. זהו בהחלט אתגר מעניין".

נבחר ב-2009 לכנסת(צילום: אלכס קולומויסקי, ידיעות אחרונות)

הוא הוצב במקום השלישי ברשימת הבית היהודי בבחירות לכנסת ב-2009 ונבחר לבית המחוקקים. בנאום הבכורה שלו הוא השתמש בסגנון המיוחד לו - שזכה גם לכמה צחקוקים במליאה. "יש סמליות מסוימת מבחינתי בעובדה שהנאום הראשון שלי הוא בתענית אסתר", פתח אורבך. "כי הציונות הדתית, שאני נמנה עם בניה, נדמית בעיניי כאסתר המלכה. היא מודעת לגודל השליחות, אבל קצת חוששת ממנה היא חשה לפעמים שאך במקרה היא נקלעה לבית המלך, היא נעה בין שאיפות מלכות לבין הרגשה, אם תסלחו לי על הביטוי - שזה גדול עליה".

אורבך המשיך בדימוי וגייס גם דמות מהאגדות: "ואולי הציונות הדתית היא בכלל שילוב של אסתר המלכה מהמקורות שלנו ושל היפהפייה הנרדמת מהספרות העולמית. בניה ובנותיה של התנועה שלנו הם חלק משמעותי בכל תחום מחיינו, אבל מסתובבים בתחושה קבועה של נמיכות רוח, בהרגשה שאנחנו לא זוכים להכרה לפי ערכנו".

בקדנציה הראשונה בכנסת, שם הגיש הצעות חוק רבות, הוא היה בין היתר יושב-ראש סיעת הבית היהודי - המפד"ל החדשה, יושב-ראש ועדת משנה לנושאי חינוך, חבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה, חבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ממלא-מקום בוועדת החוץ והביטחון. גם לאחר שצבר ותק בכנסת, הוא לא איבד את חוש ההומור. בנאום לאחר שקדימה הצטרפה לממשלת נתניהו בחודש מאי 2012, אמר אורבך: "קדימה חשבה שהיא חיה על זמן שאול פוליטי, אבל היא בדרך לגבעת שאול פוליטית" – ברמז עבה לשאול מופז.

לא איבד את חוש ההומור גם לאחר שנכנס לפוליטיקה(צילום: גור דותן )

במרס 2013 הוא מונה לשר לענייני גמלאים בממשלה ה-33 של מדינת ישראל. עם כניסתו לתפקיד, אמר אורבך: "התקשורת נוטה לזלזל בתיק הזה, אבל לי ברור שהנושא הזה חשוב לציבור הישראלי. הוא נוגע כמעט בכל אחד מאיתנו ומעורר הזדהות רבה. גם על המשרד להגנת הסביבה היו אנשים שצחקו פעם. קראו לזה 'המשרד להגנת הנחליאלי'. אבל היום לכולם ברור שמדובר בנושא רציני".

בחודש ינואר אושפז אורבך בבית החולים שערי צדק בשל מחלה. ב-18 בינואר, כמה שבועות לאחר שסיים במקום החמישי בפריימריז של הבית היהודי ושובץ במקום השישי ברשימת המפלגה לבחירות 2015, כתב אורבך בדף הפייסבוק שלו: "אני חייב להקדיש את הזמן לטיפול דחוף ומשמעותי למען בריאותי". בתחילת פברואר, בתיאום עם בני משפחתו, הכריזה הממשלה על אורבך כנבצר זמני, והאחריות המיניסטריאלית על תפקידו הועברה לשר נפתלי בנט.

בנט: לאורי היה קסם שלא פג לעולם

בנט ספד לו עם קבלת הבשורה המרה: "אחי הבכור הלך ממני. אורי, אדם של צחוק ושל רצינות, של חוכמה ושל יושרה, של אומץ ושל חזון". בנט כתב עוד: "אורי ידע לחצוב דרך אידיאולוגית בעיקשות ובחן, בחריצות ותוך קריצה, מתוך מודעות עצמית בלתי נגמרת וקסם אישי שלא פג לעולם. אורי ידע לשמח ילדים בספריו, להצחיק את הוריהם בחוכמותיו, ולהביא להוריהם הקשישים זיקנה של כבוד. לא היה בעולם הפוליטי הציני והקר אדם כה אהוב כמו אורי. הוא יחסר לי עד מאוד.

"איבדתי היום חבר אמיתי, חבר בימים קשים ובימים של שמחה, איש להתייעץ איתו ואיש לצחוק איתו, איבדתי חבר שבלעדיו לא הייתי כאן היום. אני מוסר את תנחומיי לאשתו מיכל ולארבעת הילדים. נמשיך בדרכו של אורי, והיא תהיה הרבה יותר קשה ועצובה בלעדיו".