טיול על רמה
תצפית מופלאה על החרמון הסורי, ביקור בבית החולים הסורי הנטוש, שטחים חקלאיים ירוקים ונופים מרהיבים שמשקיפים על הגולן, דרך הכנרת ועד עמק בית שאן. אלי סגל יצא לטיול ברמת הגולן ולא הפסיק לצלם גם כשהאצבע הכחולה מקור התחננה לחזור לתוך הכפפה המחממת. טיול בתמונות
הרגשתי רע, אפילו מעט חום וצמרמורות היו בגופי, אך כשקובעים עם מיקי ואיציק לא מבטלים, ובטח לא טיול לרמת הגולן. ושוב, שתיים בלילה, בחוץ קר, אלו ימים אחרונים של חורף, ומיקי ואיציק המתינו לי ברכב. העמסנו את ציוד הצילום, ויצאנו לכיוון רמת הגולן.
לאחר כשעתיים של נסיעה, כאשר במשך חצי מהדרך אני מרוח במושב האחורי, הגענו לשיפולי רמת הגולן והתחלנו לטפס עם הרכב (הפעם של איציק) דרך כביש 98, שמתחיל ליד חמת גדר וחוצה את כל הרמה לאורכה. הלילה היה שחור וחסר ירח, ורק אורות הישובים נצנצו בדרך. נסענו לכל אורכו של הכביש, עד שהגענו בשעת דמדומים מוקדמת לתצפית על קונטרה הסורית ועל מעבר הגבול.
השמש עדיין לא עלתה, והקור המקפיא חדר לעצמות. באותו הרגע הבנו את הטעות המרה שעשינו בכך שהשארנו את ערכת הקפה בבית. מיקי הוציא בינתיים את הנרגילה, והקפה...אוח, כמה שהקפה היה חסר. השמש החלה להוציא קרניים ראשונות מעל הרמה הסורית, והנוף שנגלה לעינינו היה מרהיב וצבוע בצבעים נפלאים. התחלנו להכין את המצלמות לצילומי זריחה, ואכן - הצילומים יצאו מעל המצופה.
כשהשמש עלתה וחיממה אותנו מעט, נגלתה לעינינו הסביבה כולה והאצבע, למרות שהכחילה מהקור העז, לא הפסיקה ללחוץ על כפתור הצילום. אט אט נגלו לנו החרמון הסורי, טנק ישן שמשקיף לקונטרה ועוד.
כאן כבר ממש החלה להיות מורגשת חסרונה של ערכת הקפה, אז שמנו פעמינו להר בנטל בתקווה שמסעדת "קופי ענן" תהיה פתוחה ונוכל להתחמם עם כוס קפה. כשהגענו לראש ההר התאכזבנו לראות שהמסעדה היתה סגורה, אבל הנוף, הפסלים והבונקר הישן שנמצא בראש ההר ומשקיף על כל האזור - גרמו לנו להוציא את המצלמות מהתיק ולצלם מכל זווית אפשרית.
שבעים ומרוצים חזרנו להדרים דרך כביש 98 הארוך, ולאחר נסיעה קצרה הגענו לטורבינות הרוח הגדולות שכאשר הן עובדות - הן חותכות את הרוח ברעש מרשים. כמובן שצילמנו את כנפי הטורבינות, ואת הנוף המשתקף מהגבעה עליהן הן ניצבות.
לקראת סוף היום הגענו חזרה לפיתולי הכביש שממנו טיפסנו לרמה. כשאנחנו יורדים בזהירות בכביש המתפתל, הגענו לדרך עפר המובילה למוצב סורי ישן, שמשקיף על הכנרת ועל עמק בית שאן. הערפילים והשמש שהחלה לשקוע - גרמה לנוף להראות ציורי משהו.
לאחר מספר לא קטן של קליקים במצלמות, הכנסנו אותן לתיקים והתחלנו לעשות את דרכינו חזרה הביתה - עייפים ועדיין מרגישים בחסרונה של ערכת הקפה.
