ללא יופי וללא אלגנטיות / על חצי גמר הגביע
לכל חתול יש 9 נשמות כדי להישאר בחיים. למכבי ת"א היו הלילה כמה עשרות. המעמד הזה של חצי הגמר הוא כבר לא באולם שלה, אבל הוא עדיין העולם שלה. והפועל ירושלים? שם כולם הגיעו לחגיגת הגביע שסוף סוף הגיעה. בחמישי הן נפגשות בגמר
לכל חתול יש 9 נשמות בכדי להישאר בחיים. למכבי ת"א בכדורסל, וגם בכדורגל כך מסתבר, היו הלילה כמה עשרות. המעמד הזה של חצי הגמר הוא כבר לא באולם שלה, אבל הוא עדיין העולם שלה. עולם בו כל השאר קורסות והיא זו ששורדת. עולם בו גם יציעים שלמים בירוק ואדום שזועקים וחולמים לראות את הפנים החתומות באופן נדיר של שמעון או פיני בסיום, אבל צופים בבראיין רנדל עם דחיקה קטנה אחת, במשחק גדול אחד, משאיר את הסדר העולמי על כנו.
זה היה משחק רע של הצהובים עם כמה החלטות לא ברורות של גיא גודס (למה היינז לא שיחק כמעט אחרי מחצית ראשונה מצוינת? למה ג'ייק כהן הטוב לא היה על המגרש בדקות ההכרעה?). אך למרות זאת, למרות חוסר היכולת להתמודד עם הפיזיות (או המכות, איך שתבחרו) של השחקנים של רמי הדר, למרות הבעיה ששוב צפה בדמות אלכס טיוס, הם התגברו.
מכבי התעלתה על ערב רע נוסף של ג'רמי פארגו בתקופה האחרונה, על נחיתות בולטת ביציעים ועל קארמה שהלכה נגדה. טוב, לפחות ניסתה. באמצע המשחק, עם שלושה זרים, טיוס ולנדסברג על המגרש, הקהל צעק בהתרסה "אל-אל ישראל". ניסיון של "המחנה הציוני" לפגוע במקום שהכי כואב. או אז התרומם לו יוגב אוחיון עם ערב א-לה לברון ג'יימס (13 נק', 9 ריב' ו-7 אס') בהופעה נפלאה ונתן תשובה ציונית הולמת.
היה שם ניצחון בשיניים, ללא יופי וללא אלגנטיות. "הספורט-אלגנט" היה שייך בערב הזה לאורי אלון. עוד לפני הניצחון הקליל על הפועל אילת, נראה הבעלים של הפועל ירושלים עם ידיים במכנס, מעיל עור בוהק והליכה מדושנת עונג. מהצד זה יכול להצטייר כיהירות, אבל זה לא. מדובר בביטחון נטו.
"זה בבית שלנו, למה שנפסיד?!", הוא אומר בלי לחשוב פעמיים לקראת הגמר. וכן, זה הבית שלהם. במשך שנים הפועל ירושלים התנהגה כמו זוג שהחברים לא רוצים להגיע אליו. מתרצים שזה רחוק, שיש בעיות חנייה ושאין תנאים. הפעם כולם הגיעו לחגיגת הגביע שסוף סוף הגיעה. כמו גם יותם הלפרין, שעם 22 נק' ומנהיגות, חושב איזו ביקורת הוא צריך עכשיו להוריד מהכתפיים לקראת יום חמישי.
האוהדים של הפועל ירושלים הוכיחו שהם יכולים להפוך כל אולם, ארנה או מתנ"ס לבית שלהם. ההגיון אומר שהניצחון הצהוב לא מסתדר עם הרצון הירושלמי, אבל הוא תפור בו על מידותיה. בלי לחץ, אבל עם ביתיות ועם מטרה אחת - להיפרד סופית ממלחה ולהפוך בגמר את הארנה, באופן רשמי, לבית החדש.
עקבו אחר הטוויטר של שרון דוידוביץ' או הצטרפו לעמוד הפייסבוק
