הקטנת אריזות והעלאת מחירים: כך תלחמו
שינוי באיכות המוצר או במשקלו צריכים לבוא לידי ביטוי באופן בולט על גבי האריזה, אך קשיים בהוכחת תביעות מסוג זה, והיעדר אכיפה מספקת מצד רשויות המדינה, משאירים כרגיל את הצרכן מופקר בחזית. הצעות חוק שונות מציעות לחייב את היצרנים לציין באופן מפורש שינויים שערכו בגודל האריזות. אך מהו הנשק הכי יעיל כדי להילחם בתופעה?
לכתבות נוספות באותו נושא בערוץ צרכנות :
- אריזת טישיו של קלינקס הוקטנה בלי להוריד מחיר
- פתחתם אריזה והיא חצי ריקה? אתם לא לבד
- 75, 70, 60 או 50 גרם? חטיף קליק המתכווץ
איני יודע אם זה סיפור אמיתי או אגדה, אך מה שבטוח הוא שכיום השיטות להגדלת הרווחים הפכו הרבה פחות אלגנטיות. השיטה החדשה היא הקטנת האריזות והעלאת המחירים - אחד במחיר שניים - במקום שניים במחיר אחד. יש לברר מתי מדובר במהלך לגיטימי ומתי מדובר בחריגה מהחוק.
צבר גרמני
נתחיל בברור מאליו: הקטנת המוצר חוסכת בהוצאות, העלאת המחיר מגדילה הכנסות. כאשר צרכן רגיל לרכוש מוצר מסוים, הוא אינו בודק בכל פעם מחדש את השינויים באותיות הקטנות. שינוי באיכות המוצר או במשקלו צריך לבוא לידי ביטוי באופן בולט על גבי האריזה. לפני שנתמקד במחירים, ננסה לחשוב על מוצר מזון המכיל רכיבים שונים. נניח כי במשך שנים המוצר לא הכיל רכיבים חלביים ולפתע שונה המתכון ונוספה למוצר אבקת חלב. השינוי משפיע באופן דרמטי הן על שומרי מסורת והן על צרכנית הרגישים לחלב. ברור כי אם השינוי בהרכב המוצר לא ילווה בשינוי בולט באריזתו - מי שרגיל לצרוך אותו עלול לטעות.שינוי מעניין אחר נוגע לארץ ייצור המוצרים. במשך דורות רבים חונכו חלוצי המדינה לצרוך מוצרים מתוצרת כחול-לבן, גם אם מחיריהם גבוהים יותר - זאת כדי לתרום לפיתוח המשק הישראלי. אך מעת לעת מתברר כי מוצרים אותם אנו מזהים כישראליים וכצברים של ממש - מיוצרים דווקא בחו"ל, ואילו האריזה נשארה ללא שינוי. לדוגמה, לפני שנים נחשף כי
הבייגלה הכל כך ישראלי של אסם היה מיוצר דווקא בגרמניה.
בדיוק באותו אופן, שינוי בגודל המוצר עשוי להטעות את הצרכנים, אשר מטבע הדברים אוספים אותו אל העגלה בלי לדעת שמשהו השתנה. אנו לא בודקים ממספר סיבות: ראשית, כי יש לנו מידה מסויימת של אמון ביצרן - אנו מאמינים שהוא לא ירמה אותנו. שנית, אנו סומכים על המדינה, שלא תאפשר למעשים כאלה להיעשות. שלישית, אנו סומכים על כך שמישהו כבר בדק או יבדוק.
מחקרים רבים הראו כי כאשר אדם בודד נתקל במישהו שזקוק להצלה - הוא ימהר לעזור לו. אך אם קהל גדול נתקל באותו מסכן, איש לא יושיט לו עזרה כי כל אחד סומך על השני. בסופרמרקט, כל אחד מאיתנו משוכנע כי מישהו אחר כבר יבדוק. הסיבה הרביעית היא ההרגל והייאוש - אנו רגילים למוצר מסוים, אוהבים אותו, מסתייגים משינויים אך ממילא יודעים כי כולם מרמים אותנו כל הזמן ואין מה לעשות.
היטיבו לתאר זאת בתי המשפט: בהתקשרויות צרכניות המבוססות על מידה רבה של אמון, הצרכנים אינם מצופים לבדוק לפני רכישת השירות, כי ייגבה מהם המחיר שהוצהר והם יכולים לסמוך על הספקים כי לא יגבו יותר ממחיר זה. לפי בית המשפט, אין לצפות מצרכן לבצע השוואת מחיר בכל קניה וכי יהיה ער לשינויים "מבלי שיוקדם לכך אירוע כלשהו, המצוי בידיעתו, שיהווה סיבה לכך".
אבל הקושי הגדול ביותר הוא בשינויים שאנו כלל לא מודעים להם. האם יכול להיות שחברה מסויימת משנה את הליכי היצור באופן שפוגע באיכות המוצר? האם היא משנה את היחס בין הרכיבים, מוסיפה תוספים כימיים? ואם נרחיק עוד קצת: האם החברה הגדילה את מידת הפגיעה שלה באיכות הסביבה? מפלה עובדים? מקפחת נשים? משלמת פחות משכר המינימום? מפרת חוק? הרי כבר היה לנו סיליקון בחלב ואפילוג'לטין מן החי במילקי החלבי, שלא לדבר על פרשת רמדיה.
הנשק: תביעה ייצוגית
חוק הגנת הצרכן קובע: "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור ייראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:
הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות; המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס; מקום הייצור של הנכס; המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר, לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית".
החוק אף מתייחס ספציפית להטעיה באריזה: "היתה הטעיה בעיצוב הנכס או באריזתו, על גבי האריזה או במצורף לה, יראו גם את היצרן, היבואן, האורז והמעצב כמפירים את הוראות סעיף 2".
הפרת החוק הינה עבירה פלילית, אשר העונש עליה, אם תוכח, הינו עד שנת מאסר. כשמדובר בנסיבות מחמירות כמו הטעיה של צרכנים רבים העונש יכול להגיע לשנתיים מאסר. אך אל תמהרו לתחנת המשטרה הקרובה להתלונן, כי לא יתייחסו אליכם. מי שאמורים לפעול לאכיפת החוק ולהגשת כתבי אישום הם משרד התמ"ת והרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.
הרשויות אינן עושות די על מנת להתמודד עם הטעיות מסוג זה, ונדמה כי החברות העומדות מאחורי הקטנת האריזות ממניעים כלכליים, יבינו את המסר רק באמצעות סנקציה כלכלית. הקושי טמון בכך שהנזק שנגרם לכל צרכן הינו נזק מזערי אשר אינו מצדיק הגשת תביעה אישית. לשם כך בדיוק קיים מנגנון התביעה הייצוגית. בשפה פשוטה: תביעה המוגשת בשמו של ציבור צרכנים שלכל אחד מהם נגרם נזק מועט בעל מאפיינים זהים. התביעה הייצוגית מוגשת על ידי נפגע אחד המייצג למעשה קבוצה גדולה של תובעים, שהוא כלל אינו מכיר, ואשר לא פנו אליו מעולם. מסיבה זו - לפני אישור תביעה ייצוגית - מתפרסמות בתקשורת מודעות המאפשרות לכל מי שאינו מעוניין להיות חלק מהתביעה הייצוגית, להודיע על פרישתו מהקבוצה - למשל כדי לתבוע בעצמו.
בהקשר להקטנת אריזות הוגשו בישראל מספר תביעות ייצוגיות. הקושי העיקרי הוא בהוכחת הקשר בין מעשה העוסק ובין הנזק שנגרם לצרכן. דוגמה לתביעה שבית המשפט אישר בתובענה ייצוגית, היא פרשת גבינת עמק חצי קשה של תנובה: בית המשפט קבע כי חברת תנובה תפצה את ציבור הצרכנים שרכשו גבינת עמק חצי קשה 28%, עשיר בסידן, כך שבמשך 3 חודשים תעניק לצרכנים הנחה של 20% על הגבינה, זאת בעקבות פער בין המשקל המופיע על האריזה ובין המשקל בפועל.
קשיים בהוכחת תביעות מסוג זה, והיעדר אכיפה מספקת מצד רשויות המדינה, משאירים כרגיל את הצרכן מופקר בחזית, עד כדי כך שהצעות חוק שונות מציעות לחייב את היצרנים לציין באופן מפורש שינויים שערכו בגודל האריזות. נדגיש: זכותו של היצרן להעלות מחירים. הבעיה היא שהיצרן לא מסתפק בכך, ו"על הדרך" גם משנה את גודל האריזה לטובתו.
וכדי לשפוך לעצמנו עוד קצת מלח על הפצעים, כדאי להזכיר כי כאשר יצרן רוצה להדגיש שינוי במוצר - הוא יודע לעשות זאת היטב. כך, למשל, כאשר יצרני "ספרייט" הקטינו את כמות הסוכר במשקה, הם הכריזו על כך בקול רם כדי שאיש לא יוכל לפספס. מדוע, אם כן, כשמקטינים את המוצר - עושים זאת כל כך בשקט, או באמצעות הכרזה על "משקל חדש", שעשויה להוות הטעיה בפני עצמה? כשסיפרתי על כך לבני הקטן, הוא הציע שנשלם על המוצר בשטר או במטבע קטנים יותר. מחוקקים, התעוררו. אתם הרי זוכרים שחקיקה צרכנית כבר נמצאה כמזכה את מוביליה בקרדיט ציבורי. אז אם לא בשבילנו - בשבילכם.
הכותב הוא עורך-דין העוסק בהגנת הצרכן, לשעבר ראש הקליניקה לזכויות הצרכן בקריה האקדמית אונו
לפנייה לכתב/ת 
