קורס בישול בחינם: "כבר לא מפחדת מאבטלה"

רחל לוזון עברה כמה תהפוכות בחייה עד שהגיעה לנקודה הנוכחית, בה היא מתחזקת מספר מקומות עבודה במקביל, בגיל 58. את היום היא מתחילה בעבודתה כמטפלת סיעודית, משם היא ממשיכה לעבודתה כמבשלת בהוסטל לילדים בעלי מוגבלויות, ובשעות אחר הצהריים היא עובדת כמדריכת בישול בהוסטל אחר, לפגועי נפש בשיקום.

מעוניינים בהסבה מקצועית? עוד בעמוד שינוי מקצועי

• התוכנית לאחר הפנסיה: "לפתוח חנות קטנה"
• 9 צעדים להתמודדות עם לחץ בעבודה
• במקום לפטר: הכשירו את העובדים הוותיקים
  

המהפך האחרון בחייה התעסוקתיים, חל בעקבות קורס בישול של בית הספר "תדמור" אליו יצאה באמצעות קרן מעגלים. "עד לא מזמן חששתי מגיל 58", היא מתוודה. "שאלתי את עצמי מה אעשה אם יפטרו אותי, הרי אין עבודה בחוץ. אבל היום אני לא חושבת ככה. גיליתי שאפשר ללכת ללמוד ושאין מעצורים, לא משנה מה הגיל. רק צריך מוכנות נפשית לעניין".

קורס של 10 חודשים

לוזון, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשמונה, מתגוררת בקריית גת. דרכה בשוק התעסוקה החלה בתחילת שנות ה-20 לחייה, אז למדה הוראה של תפירה, שכללה סטאז' במפעל תעשייתי. היא הגיעה לבגיר - שם הציעו לה להישאר לעבוד בהדרכה. היא קיבלה את ההצעה ונשארה במקום מספר שנים, במהלכן התחתנה ונולדו לה ילדיה. 

X

רחל לוזון בקורס של תדמור    (צילום בימוי והפקה: "אורנית אירועים ורעיונות", עריכה: עמרי איילון, עריכת מוסיקה: רונן נגל)

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

בגיל 32 החליטה להשתמש בידע שצברה כדי להפוך לעצמאית ופתחה מתפרה עם שישה עובדים, שתפרו ביגוד עבור מעצבות. העסק החזיק מעמד יפה עד שנות ה-2000, אז חלק ניכר מייצור הטקסטיל עבר לסין. "כל מי שהיה תופר בישראל העביר את התפירה לסין בגלל המחירים הנמוכים. לא היתה לנו עבודה ואי אפשר היה לשרוד מבחינה כספית, אז סגרתי את המפעל".

לוזון חזרה לבגיר לתקופה קצרה ובהמשך החלה לעבודה במט"ב, כמטפלת בקשישים. לפני מספר חודשים הציעה קרן מעגלים לעובדי החברה לצאת לקורס בישול. באותו שלב היא עוד לא ידעה שעתידה לצאת מזה עוד קריירה. "נשאלתי אם אני רוצה ללמוד בישול ולא התנגדתי, אני אוהבת ללמוד", היא מספרת. 

הקורס נמשך 10 חודשים, פעם בשבוע. בהתחלה המורים של תדמור הגיעו לקריית גת, אבל בהמשך הוא עבר למבנה בית הספר בהרצליה. "בפעם הראשונה שנכנסתי לשיעור זה היה משהו מדהים", היא מעידה. "הלימודים היו משהו אחר, הכרנו עולם חדש ודברים אחרים לגמרי, שבעקבותיהם התקבלתי לעבוד בתחום הבישול".

כיום, שלוש פעמים בשבוע נוסעת בשעות הבוקר לבתיהן של שתי מטופלות, שם היא מסייעת בטיפול בהן, במתן תרופות ובסיוע שוטף בתחזוקת הבית, בקניות ובניקיונות. "רחל בשבילי זה הכל, יותר מאמא", מעידה לבנה פדרו, אחת מהמטופלות. "בשביל לעשות עבודה כזאת צריך כוחות של ברזל".  

לוזון ופטרו. "בשביל לעשות עבודה כזאת צריך כוחות של ברזל"(באדיבות קרן מעגלים)

בהמשך היום נוסעת לוזון להוסטל שבו היא מבשלת מדי יום, ומשם ממשיכה לקורס הבישול שאותו היא מעבירה בהוסטל אחר, למבוגרים. "בסך הכל מדובר בשש שעות עבודה, זה לא נורא", היא מעידה.

"זווית הראייה השתנתה"

נכון לעכשיו, אין לה מחשבות לחזור לעצמאות, בין השאר מתוך הכרות אישית עם הקשיים הרבים העומדים בדרך. "אני לא מתגעגעת לעצמאות. אני מאוד נהנית ממה שאני עושה עכשיו ונכון להיום זה מתאים לי מבחינה כספית, אני יודעת בדיוק כמה אני מוציאה וכמה אני מכניסה. אם אפתח מסעדה, אני לא יודעת איך אכנס ואיך אצא משם.  

עם זאת, היא לא פוסלת אפשרות כזו. "אולי יבוא יום שזה יקרה. יש שאיפות, אבל צריך לקחת דברים לאט. מה שקיבלתי מהקורס של מעגלים זה פתיחת אופקים חדשים. גיליתי שאני עדין יכולה ללכת ללמוד וזה לא סוף העולם. נסעתי כל יום להרצליה והיו לי משאבים והכוח. מה שצריך לעשות הוא פשוט להמשיך הלאה. היום אין לי פחד שיפטרו אותי או שלא תהיה לי עבודה. זווית הראייה השתנתה".

אופק נוסף שפתח לפניה, הוא בבישול כמובן - ממנו נהנים גם המשפחה והחברים, המביעים שביעות רצון מהמאכלים החדשים בארוחות. "אני עושה ארוחות גורמה למשפחה וחברים בבית, עם דברים מאוד מיוחדים" היא מספרת. "תמיד אהבתי לבשל אבל עכשיו זה אחרת, היום זו הנאה מיוחדת במינה".