"הכוכב הבא": היה כיף הפעם
העונה השנייה של "הכוכב הבא" הצליחה להשיל את הפורמט החונק של העונה הראשונה - היא שיחררה את הניסיון לייצר שואו צווחני, והחליפה אותו בבידור פשוט ומהנה. זה כל מה שצריך
באירוויזיון הקרוב ייצג אתכם נער בן 16. כן, הוא נראה בן 30, יש לו גרוב מטורף, ניצוצות של ג'סטין טימברלייק (עם קול טוב יותר) ואנרגיה למכביר. אבל הוא רק בן 16, מלא בשמחת חיים של כלבלב שזה עתה הגיע לאחו מוריק ומלא אפשרויות, וזה די מדהים. אפילו אם נדב גדג' לא יזכה להביא את השטרודל הגדול מהאירוויזיון בווינה במאי הקרוב, משמח שהוא זה שיוכל לנסות. תחשבו איזה כיף בטח יהיה לו.
והנה עוד משהו מדהים: כנגד כל הסיכויים, אל מול באזז שלילי, כשהיא משתחלת החוצה מנשל הפורמט החונק של העונה הראשונה ומשחררת את העניבה באופן שרק הועיל לה, "הכוכב הבא" סיימה אתמול (ג') אחלה עונה שנייה, איכשהו. זה לא היה קל, פה ושם היא כשלה בשדה המוקשים של העיצוב מחדש של הפורמט, אבל בסוף זה נגמר טוב. אחלה עונה, בסך הכל, ואחלה גמר.
לא שהרייטינג שלה משקף את זה. במונחים מספריים, "הכוכב הבא" רשמה עונה שנייה הפכפכה, עם נתונים שאף אחד לא יהיה מעוניין במיוחד לזכור (אחת התוכניות רשמה רק 23.3%), וממוצע עונתי שיורד בבטחה אל מתחת לקו 30 האחוזים. הרבה פחות טוב מהעונה הראשונה, שאמנם לא הייתה איזו מפלצת צפייה כמו "מאסטר שף", אבל בהחלט העמידה נתונים נאים דיים.
עוד לפני שעלתה העונה הזאת, אפף אותה באזז מנבא-רעות שהקדיר את שמי עלייתה, עם כמה כישלונות מתוקשרים של הפורמט בגרסאותיו החו"ליות ומלמולים על שינויים מפליגים בפורמט, התפתחות מדאיגה שהצביעה על חוסר האמון של קשת במוצר שביקשה למכור. כולם חיכו לאיזו מגה-נפילה, סופרנובה בפריים טיים, אבל הם לא קיבלו אותה.
זה לא נשמע אמין, אבל בניגוד למה שניתן לצפות מגופי שידור בארץ, כנראה האוזניים בקשת היו כרויות לרחשים שאפפו את העונה הראשונה הנפוחה, המגושמת וחסרת הביטחון של "הכוכב הבא". השינויים בפורמט התגלו כרגרסיה למחוזות הנעימים והבטוחים של הצבעה מהאולפן ולא דרך אפליקציה מיותרת, והימנעות רבה ככל האפשר משידור חי. ומה אתם יודעים? זה עבד. ככה זה, יש יתרונות בלתי צפויים בלחזור לגור עם ההורים אחרי שניסית את מזלך שם בחוץ: יש קורת גג ושניצלים במקרר ואת כל הערוצים בטלוויזיה, אז אפשר לנסות ולשכוח את הכישלון שהחזיר אותך לשם.
למעשה, הצ'אנס היחיד שלקחה העונה "הכוכב" היה הרענון הכמעט מוחלט של שולחן השופטים: את מקום הפאתוס והצעקנות שאיפיינו את העונה הראשונה, תפסה כימיה אמיתית בין הארבעה. אפילו את מוקי אפשר היה לבלוע, תחת הנסיבות האלו; בכל זאת, כל פונקט (הראל סקעת החריף ואסף אטדגי מלא החיים) צריך קונטרה-פונקט (מוקי בגרסת מיונז-לייט וקרן פלס כבויה).
והיא שיחררה. בעונתה השנייה, "הכוכב הבא" הבינה שגודל המעמד לא נובע מהשואו, מכמה תאורה העמדת, כמה קהל צורח באולפן וכמה שהקטע עם המסך מה-זה מגניב חבל לך על הזמן; הוא נובע מכמה שאתה מבדר את צופיך, וכמה טוב אתה מסתיר את המאמץ שלך לעשות את זה.
והיא הצליחה. עם החלפתה של אסתי גינזבורג ברותם סלע ועיבוי תפקידה, התרת הרסן של אסי עזר ועריכת תוכן אפקטיבית שהנגישה את הטאלנטים והמשתתפים לצופיה, השיגה העונה הזו של "הכוכב הבא" את האלמנט נדיר המציאות הזה, האלכימי, ההכרחי לתוכניות מסוגה: היא היתה כיף.
אנחנו לא מדברים פה על יצירת מופת, מיינד יו. רחוק מזה, אבל זו איננה סוגה שנוהגת לייצר יצירות מופת: "אקס פקטור" ו"The Voice" הן הקולגות, לא "SNL". ובכל זאת העונה השנייה של "הכוכב הבא" הצליחה להיות כיף, ולהחזיר באופן משמעותי את האמון בה אחרי הסיפתח המקרטע. גם אל מול הרייטינג הצולע וזה שפאקינג מושיק גלאמין היה אייטם יותר מדובר ממנה במהלך יום הגמר שלה, מדובר בהישג. ריספקט.