הוא לא רוצה להתחפש: להכריח או לוותר?

פורים הגיע. הגן לובש צבעים ססגוניים ומתחפש גם הוא לכבוד המסיבה. הגננות עומדות בפתח הגן, תוף מרים ומרקס מצלצלים בידיהן, ומקבלות את הזאטוטים המחופשים בקריאות התפעלות. כל ילד יקבל קריאת "וואו, איזו תחפושת" בחיוך רחב - גם אם יהיה הילד השביעי שיכנס אל הגן לבוש באותן מחלפות בדיוק.

רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר

הגן רוחש צלילים ומראות צבעוניים והבזקי מצלמות מכל עבר. ההורים המרוגשים, אשר מצפים לחג הפורים לא פחות מילדיהם (אם לא יותר), מצלמים בשרשרת בכל פוזה אפשרית, מנציחים כל רגע ואת כל מי שרק מסכים.

ובגן, בתוך כל ההמולה, קשה שלא לשים לב לילד קטן אשר עומד בפתח, לבוש בבגדי היום יום שלו, ממרר בבכי,

ולצידו הורה מתוסכל ואובד עצות, אשר ציפה כל כך ליום ההתחפשות. כמו כל שאר ההורים הוא השקיע זמן, מחשבה ומשאבים בבחירת תחפושת הולמת, רק כדי לגלות שבנו אינו מוכן ללבוש אותה בזמן אמת. הוא עומד ומחכה לישועה, או לגננת שתבוא ותשכנע את בנו שכדאי לו ללבוש את התחפושת, ולו רק עבור הצילומים.

אך הילד עומד על שלו ומסרב.

האם הילד עושה לכם דווקא? מדוע ישנם ילדים אשר מתנגדים בכל תוקף ללבישת תחפושת? והאם על ההורה להכריח את ילדו המתנגד?

בכל שנה אני פוגשת הורים רבים אשר חווים את מפח הנפש הזה ומתחבטים באותן שאלות. נראה שההורים מצפים מאוד לראות את ילדם מחופש, ובונים בדמיונם תסריט בו הוא שמח ומתלהב כמותם על לבישת התחפושת. בדמיונם הם מצלמים את ילדם המחופש והמחוייך ומדביקים את תמונותיו בגאווה שנה אחר שנה באלבום המשפחתי, וכמובן שולחים לכל הסבתות והסבים הגאים, והמשתוקקים לא פחות.

חוסר ההתאמה בין הציפייה הגבוהה של ההורים לבין היכולת הרגשית של ילדם היא זו שיוצרת את האכזבה הגדולה כל כך עבור ההורה, ואת התסכול שמגיע בעקבותיו. אך אם נניח בצד את רגשות ההורה, שהרי הוא מבוגר ואנו מצפים ממנו שיוכל להתגבר, הרי שהילד, אשר אינו בשל רגשית להתחפשות - מרגיש מתוסכל לא פחות. הוא זקוק להקשבה ולרגישות לצרכים הייחודיים שלו,  במקום זאת חש שהוא מאכזב את ההורה - דבר אשר קשה עבורו מנשוא.

אז מה עושים כדי לא להגיע לרגע הזה?

שלב א': בחירת התחפושת

תינוקות, פעוטות וילדים בכל הגילאים מרגישים אחרת לגבי פורים. ישנם זאטוטים אשר מצפים בקוצר רוח ליום ההתחפשות. חלקם ירצו ללכת עם הוריהם לבחור את התחפושת האולטימטיבית, אחרים יתעקשו על תחפושת ספציפית שעליה החליטו מבעוד מועד ויש את אלו שיגלו גמישות ויסכימו לתת להורה לבחור עבורם.

עם כל הקושי שכרוך ב"הסחבות" עם הילד לחנות, עדיף שילדכם יהיה נוכח ברגע בחירת התחפושת ומדידתה. עבודת הכנה המוקדמת עשויה לסייע, שכן אם הוא ימדוד את התחפושת ללא תחושת ההתרגשות והלחץ הסובבת את מסיבת החג - יגדל הסיכוי שהוא לא יחווה את ההתחפשות ביום החג כמשהו מלחיץ.

שלב ב': הפחתת הלחץ

אם ילדכם יראה התלהבות עוד בחנות, וישתף פעולה בבחירת התחפושת - הרי שסביר להניח שגם ביום החגיגה הוא ישתף פעולה. לעומת זאת, אם ילדכם "מפעיל שרירים" ולא מתלהב לבחור או למדוד תחפושת - אל תכריחו אותו, ואל תנסו לשכנע אותו, שהרי התנהלות כזו מצידכם תביא אותו להתנגדות גדולה אף יותר.

על מנת למנוע את אכזבתכם, ועל ידי כך גם את תסכולו של ילדכם, הנמיכו ציפיות וקחו בחשבון שישנו סיכוי סביר שברגע האמת הוא יסרב. אם תגיעו עם ציפיות נמוכות יותר, ובידיעה שילדכם עשוי שלא לרצות להתחפש, תורידו את מפלס הלחץ גם של הילד, מה שעשוי לגרום לו לשתף פעולה ביום החגיגי.

אחד הדברים שגורמים לילד להפעיל התנגדות הוא, כאמור, תחושת הציפייה והלחץ של ההורים. לכן, אם ילדכם התנגד למדידת תחפושת בחנות - קחו אותו הביתה, ואל תשוחחו איתו על פורים יותר. ככל שנושא ההתחפשות יהווה פחות "עניין" - כך יגדל הסיכוי להפחית את התנגדותו.

שלב ג': הכנה נפשית והבנת עולם הילד

אחת הסיבות לתחושת הלחץ של הילד היא האכזבה מצד ההורים. בנוסף, ילד שמרגיש שמנסים להכתיב לו או להכריח אותו מפעיל את מנגנון השליטה, ונכנס עם הוריו למאבקי כוח.

על מנת להימנע מכך עליכם לעבוד על עצמכם ובנוסף להבין את עולמו ותפיסתו. הזכירו לעצמכם שילדכם הינו אדם קטן בעל רגשות ורצונות משל עצמו, וקבלו בהבנה אמיתית את בחירתו להתחפש או שלא להתחפש. זיכרו שגם אתם לא תמיד רוצים לעשות כל מה שמבקשים מכם, ולא הייתם שמחים אם ההנהלה הייתה מחייבת אתכם להגיע בתחפושת בניגוד לרצונכם.

כבדו את ילדכם ואת בחירתו, ותנו לו להרגיש שזה בסדר מצידכם.

שלב ד': מניעת האכזבה 

כדי לסייע לעצמכם במניעת האכזבה - אל תשקיעו כסף. ריכשו תחפושת במחיר נמוך ככל האפשר או שתכינו בבית במינימום השקעה תחפושת, אפילו ברגע האחרון. כך תחסכו מעצמכם אכזבה, לפחות על התחושה שזרקתם כסף לפח.

קחו בחשבון שעבור ילדים רבים לא באמת משנה אם הם לובשים תחפושת מושקעת או סתם בגד יום-יומי עם מדבקות עליו. לפעמים אותו בגד נוח, שמוכר להם והופך לתחפושת, מוביל לפחות התנגדות מצד הילד.

חשוב גם לקחת בחשבון שילדים צעירים רבים לא אוהבים מגע של כתרים/כובעים/זרים על ראשם, ולכן הסיכויים שיסכימו להשאיר אותם הם קלושים. בנוסף, עבור תינוקות, פעוטות וילדים צעירים רצוי לבחור תחפושות שלא לובשים דרך הראש, כדי שיהיה להם נוח יותר. ילדים גם אינם אוהבים מסכות ואיפור, ולכן עדיף להימנע גם מאלה.

שלב ה': יום החגיגה

יום החגיגה וצריך להתחפש. אם ילדכם מגיב לא טוב, ותשומת הלב הגדולה והמיוחדת סביבו מלחיצה אותו, נסו לחזור לשיגרה של בוקר רגיל. ישנם ילדים אשר תשומת הלב הגדולה והמיוחדת סביבם לא עושה להם טוב.

בכל מקרה, היו רגישים אל הילד. אל תחייבו אותו להתחפש ואל תצלמו אותו בניגוד לרצונו. אתם יכולים להתייחס אל התחפושת כאל בגדים רגילים בהם אתם מלבישים אותו מדי יום, ולהלבישו בשקט. יתכן שאם התחפושת נוחה דיה - הוא לא יתנגד.

אם בכל זאת ילדכם יתנגד - הסירו את התחפושת, הכניסו אותה לשקית, והביאו אותה לגננת.

ייתכן שדווקא היא, כמישהי נייטרלית, תצליח לשכנע אותו ללבוש אותה לאחר שתעזבו את הגן. לילד גדול יותר ניתן להסביר שהתחפושת בשקית או בתיק, ושאם הוא יבחר ללבוש אותה במהלך היום הוא יוכל לעשות זאת מעל בגדיו, ולפשוט אותה שוב כאשר יבחר בכך.

בכל מקרה, דאגו תמיד לשלוח בגדי החלפה רגילים לגן. ישנם ילדים רבים אשר התחפושת מציקה להם במהלך היום.

הורים יקרים, נכון, אין ספק שזה מאכזב להשקיע זמן, אנרגיות, רצון, ציפייה ומשאבים בתחפושת, ובסופו של דבר להיתקל בסרוב נחרץ ובכי מצד ילדכם. אך חשוב לשים את הרגשות בצד, ולדאוג לבריאות נפשו של ילדכם לפני הכל. אני מציעה לכם להתכונן נפשית לסיטואציה בה ילדכם יהיה מוצף רגשית לנוכח כל ההמולה סביב פורים, ויסרב להתחפש למרות כל מאמציכם.

אם תהיו ערוכים ומודעים להיתכנותה של סיטואציה כזו - הרי שאולי תחסכו מעצמכם אכזבה ומילדכם תסכול.

פורים שמח ומבדח,

הכותבת היא מומחית בחינוך, יועצת שינה בתמיכה להורים. שימשה גננת מוסמכת ובעלת גן במשך 15 שנים