תנו לנו מתנה ליום המשפחה: פטור ממסיבות בגן
יום ספורט משפחתי היתולי, מסיבה חגיגית עם יצירות של ההורים והילדים ובל נשכח שירים, ריקודים ותמונות משפחתיות, שלקח לנו שעה לייצר בערב שלפני. רינה זיסמנוביץ מבקשת רק מתנה אחת ליום המשפחה: פטור מהמסיבות בגן ובבית הספר
פעם היה לנו את יום האם - שבו הילדים בבתי הספר ובגנים הכינו לאמא מתנה כדי להודות לה על כל מה שהיא עושה עבורם. כשהפכתי להיות אמא בעצמי וכבר פינטזתי על הימים האלה, קרה מחטף והיום הזה בוטל והפך להיות יום המשפחה. וכך, במקום לקבל פעם בשנה כרטיס חמוד ואיזה פרח, הפכתי לקבלן משנה של מערכת החינוך. במקום תודה על כל מה שאני עושה עבורם ומתנה על כך שהבאתי אותם עד הלום, אני נאלצת לחזור לשיעורי המלאכה מבית הספר ולייצר אינסוף עבודות יצירה עבור הילדים. כן כן, גם ביום שמיועד עבורי - אני מוצאת את עצמי עובדת בשבילם.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
בכל שנה הריטואל חוזר מחדש. ברגע שמגיעה ה"הזמנה" למסיבת יום המשפחה, אני מנסה לסנג'ר את האבא של הילדים למשימה. בתגובה הוא טוען שהוא לא רוצה ללכת, ומתפתחת מהומת אלוהים וריב שנמשך הרבה אחרי שיום המשפחה מתפוגג לו.
אבל נגיד שהוא הולך. מרגע שכף רגלו דורכת בכיתה, מתחילים מסרונים של שטנה על כך שהכרחתי אותו ללכת.
וכמה הוא שונא לגזור. ולהדביק. ולחלוק את הטושים עם שאר ההורים (כולם אגב, עם אותם מבטי ייאוש ושנאה).
ומה עושים בינתיים הילדים? הם מתרוצצים באמוק בכיתה, בזמן שהמורה מנסה להחזיר אותה לשולחן היצירה. כשההורים המיואשים מנסים לקרוא להם זה מתחיל בנחמדות, ממשיך באיומים מרומזים ומסתיים באיום מפורש לחלוטין ש"אם אתם לא באים עכשיו - אנחנו הולכים!". כיף גדול וגיבוש משפחתי אמיתי? לא ממש.
זה לא שיש לי משהו נגד הקונספט. כן, פעילות של הורים וילדים זה יופי של דבר. בתנאי שכולם מסכימים עליו. בתנאי שזו פעילות שכולם נהנים ממנה, לומדים ממנה משהו. אבל הפעילויות האלה הן כל דבר חוץ מהנאה ומאהבה משפחתית.
מה זה לעזאזל יום המשפחה?!
ובכלל, מה לעזאזל זה יום המשפחה?! כשעוד קראו לזה יום האם, ידענו שלפחות במהלך יום אחד בשנה אנחנו צריכים להעריך את האמהות שלנו על כל מה שהן עושות עבורנו. וזה היה נחמד, אפילו אם זה נמשך משהו כמו שעתיים. היו אלה רגעי חסד שכל אמא חיכתה להם.
אבל היום, לאף אחד לא ממש ברור מה בדיוק אנחנו מציינים. את האחדות המשפחתית? את תחושת הביחד?
יכול להיות שאם נצליח להגדיר את יום המשפחה, נצליח לצאת מהתבנית של הפעילויות המשותפות שאף אחד לא רוצה ולמצוא את הדרך הנכונה לחגוג את היום הזה.
ויש גם כאלה (כמו מישהי שעובדת איתי, אבל בלי שמות) שמתעקשות לשמר את "מסורת יום האם". היא מכריחה את המשפחה לקנות לה פרחים, את הילדים לסדר את החדרים. לפעמים זה אפילו מצליח לה, אבל בדרך כלל גם זה מחזיק בדיוק לשעה.
אז זה לא שאני נגד יום המשפחה, אני לגמרי בעד. אבל בואו נחליט שביום הזה הילדים עושים דברים למען המשפחה, למען ההורים שכל היום מפרפרים כדי לתת להם הכל, כדי שהם יגדלו לעולם טוב יותר. ושיואילו ויעשו את עבודות היצירה בעצמם. אנחנו, לכבוד יום המשפחה, ניתן לעצמנו פינוק: 4 שעות של שקט בשישי בבוקר.
