מחדל הדיור הציבורי: "המדינה מדרדרת לעוני"
דורית ואהוד, הורים ל-5, מחכים 11 שנה לסיוע בדיור. לאחרונה, בגלל שמשכורתם המשותפת "קפצה" מ-6,000 שקלים בחודש ל-7,500 - הם הוסרו מרשימת הממתינים לדיור ציבורי. "דוחפים את הממתינים אל בור העוני". אלפי זכאים ממתינים שנים ארוכות לדירה בשכירות הוגנת מהמדינה, ובינתיים שורדים בקושי
המדינה מתנערת מאחריות: במשך 11 שנה המתינו דורית, אהוד (השמות בדויים) וילדיהם לדירה בדיור ציבורי. 11 שנה שבהן עברו בין דירות, גררו חובות, נסמכו על סיוע בשכר דירה והחזיקו בתקווה להגיע לדירה. "כבר היינו מספר 16 ברשימת ההמתנה וחשבנו שעוד קצת ותורנו יגיע", אומרת דורית. "אבל המכתב האחרון בישר על סיום הזכאות והלב של הילדים פשוט נשבר".
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
2,600 זכאים לדיור ציבורי ועוד 27 אלף זכאי משרד הקליטה ממתינים שנים ארוכות להגשמת חלום שאמור לחלץ אותם ממעגל העוני - שכירת דירה מהמדינה במחיר סביר ובתנאים הוגנים. כמו כן, בערוץ 2 דווח כי משרד השיכון מוכר עשרות דירות מאותו מאגר, לעמותות המקורבות לשר השיכון אורי אריאל במחירים נמוכים. במקביל, מספר לא מבוטל של דירות עומדות ריקות מבלי שייעשה בהן שימוש. הנתונים הללו מקבלים משנה תוקף לקראת פרסום דו"ח מבקר המדינה על אודות משבר הדיור.
דורית ואהוד, בשנות ה-30 לחייהם, הם הורים לחמישה. לאחרונה עלתה משכורתם המשותפת ל-7,500 שקל, ולפיכך הוסרו מרשימת ההמתנה ומהזכאות בכלל. גם הסיוע שניתן להם בשכר דירה הופסק.
היא עובדת בטיפול בקשישים והוא בעבודות מזדמנות. לדבריה, הודיעו להם שחצו את סף ה-6,000 שקל הכנסה למשפחה, ומכיוון שאינם מקבלים קצבת נכות הם הוסרו מהרשימות. "אנחנו מפחדים שניזרק לרחוב", אמרה דורית.
במשך 11 שנות ההמתנה עברה המשפחה תשע דירות. כיום הם גרים בתל כביר בתל אביב. בתחילה קיבלו סיוע של 600 שקל בשכר דירה, בהמשך - 1,500 שקל, ובשנתיים האחרונות קיבלו סיוע של 3,000 שקל. בחודש האחרון, משבוטל הסיוע, שילמה המשפחה לבעל הבית רק מחצית משכר הדירה, "הבטחנו לו שכשתתקבל קצבת הילדים, 690 שקל, נשלם לו מהקצבה".
השניים צברו חובות ולקחו הלוואות כדי להמשיך להתקיים. "המצב כרגע רע ואנחנו מקבלים עזרה לרכישת מזון מחברה שמסייעת", סיפרה.
ילדיה התמלאו בציפייה בכל פעם שהגיע מכתב מחברת חלמיש, החברה הממשלתית העירונית לדיור, עד ההודעה האחרונה והמאכזבת. "התחלתי לצמצם במצרכים לילדים, אני לא נותנת להם מעדנים, רק תרופות. גם במצבו הבריאותי של בעלי חלה הרעה. הוא אומר שאם יוציאו אותנו מהדירה ונתחיל להיטלטל, אולי נצטרך להתפצל, הוא לדירת הוריו ואני לדירת הוריי, ואנחנו מאוד לא רוצים בזה. עכשיו מדרדרים אותנו אחורה".
"מה עושים בדירות הנטושות?"
ליאת אזולאי (37), גרושה ואם לשלושה שמתגוררת בתל אביב, ממתינה כשמונה שנים לדיור הציבורי. בפעם האחרונה שבדקה, מיקומה היה 44 בתור. בינתיים היא מתגוררת בשכירות ב-2.5 חדרים בגבול מרכז-דרום העיר. שכר הדירה: 3,700 שקל והיא מקבלת סיוע ממשרד השיכון: 2,500 שקל. לדבריה, "לפני הרפורמה של טרכטנברג הסיוע עמד על 1,170".
היא עובדת בתחום התיירות תמורת 25 שקלים לשעה, "2,900 שקל ברוטו בחודש", לצד השלמת הכנסה מביטוח לאומי של 1,400 שקל משום שאינה מקבלת מזונות. היא נקבעה כזכאית משרד השיכון לדיור ציבורי כבר ב-2006 ומחדשת זכאות אחת לשנה. בשיחה שניהלה עם חברת חלמיש, החברה המשכנת, נאמר לה שאין מה לעשות. "אמרתי להם שאני יודעת שיש דירות נטושות של הדיור הציבורי. אם הייתה דירה קרובה למקום העבודה ולבית הספר של הילדים, הייתי פולשת אליה".
ליאת נעזרת בהוריה ונאלצה ללוות כסף מהבנק "כי נשארים לי 2,700 שקל של משכורת לחיות מהם. ככה אני אמורה להתנהל ונכנסת למינוסים".
לדבריה, "הילדים כל הזמן שואלים מתי תהיה לנו קורת גג משלנו. הם רואים שאני במתח, מודאגת. הם גם אומרים 'תפלשי, נבוא לישון איתך'. בדירה הנוכחית המשקופים והדלתות מתפוררים ואפילו בשירותים ובמקלחת הדלת לא נסגרת". את החיסכון היא נאלצת לעשות בכל תחום: לא קונה בגדים, הילדות משאילות זו לזו. "הבת הגדולה משתמשת לפעמים גם בבגדיי. במזון אני מספקת להם מוצרים בסיסיים, אין אצלנו חטיפים. אמי אופה ומבשלת ומביאה אלינו. בשר אנחנו אוכלים את מה שהיא מבשלת. הילדים לא היו אף פעם בחוגים, ולטיולי בית הספר אני מוציאה אותם לסירוגין. כשאחת הולכת, השנייה לא הולכת".
מקום 46 ברשימת הזכאים
נורית אורן (34), אם חד הורית לשלושה, ממתינה לדיור ציבורי כבר שבע שנים. כמו זכאים אחרים, גם היא נאלצת לחדש זכאותה אחת לשנה. לפני שלוש שנים הייתה במקום 60 ברשימת המתנה, לפני חודש - במקום 46.
בינתיים היא שוכרת דירה ביפו תמורת 3,550 שקל, ומקבלת סיוע ממשרד השיכון: 2,500 שקל. את ההפרש היא משלמת בעצמה. היא עובדת בטיפול בקשישים בחצי משרה תמורת 1,500 שקל בחודש ומקבלת מזונות דרך הביטוח הלאומי בסך 2,700 שקל בחודש. מאז שהיא ומשפחתה ברשימת הזכאות, עברה המשפחה חמש דירות. "יש לי חברות שהציעו לי לפלוש לכל מיני דירות נטושות של הדיור הציבורי", אומרת נורית, "אבל אני לא רוצה שילדיי יעמדו במצב של גירוש, שלא יהיו להם המראות האלה. אלה יהיו זיכרונות לא נעימים".
הדירה שבה מתגוררת המשפחה כעת אמנם משופצת, אולם עדיין מדובר בדירה ישנה, "האמבטיה מתפוררת ויש ריח של רטיבות", לדברי נורית. "הדלתות והקירות מתקלפים, יש עכברים וחולדות".
לילדיה קשה להמתין בציפייה ארוכה וחסרת אופק לדירה בדיור הציבורי, ובינתיים "מוותרים על בגדים, חוסכים על אוכל מסודר ובשר אוכלים רק בימי שישי. אנחנו לא הולכים לקניון, להצגות או פסטיגלים. לקחתי 80 אלף שקל הלוואה, כל פעם לקחתי 15-10 אלפי שקלים והבטחתי שאחזיר, אבל הבטחתי לשווא כי אין ברירה. יש לי חוב של 90 אלף שקל בהוצאה לפועל על חשבונות".
לדבריה, בחלמיש גורמים לה "להרגיש נודניקית כל פעם כשבאים לבדוק את המצב. אמרתי להם שידוע לי שיש לפחות 12 דירות נטושות בבת ים, באור יהודה וביפו. זה מחדל! אמרו לי לא להיכנס להם לעניינים. אני תמיד חוזרת משם הביתה עם מיליון שאלות שלא הצלחתי לשאול".
מסלול ייסורים שלא נגמר
בצוות המאבק על שיקום הדיור הציבורי מעריכים שקיימות עשרות דירות לפחות המוכנות לאכלוס ועומדות ריקות. חגית סיגאווי מצוות המאבק הסבירה: "לפי משרד השיכון, 2,400 משפחות ממתינות בתור לדיור הציבורי. אלה משפחות שעברו את אותו מסלול ייסורים ארוך כדי לקבל זכאות. מלבדן יש עוד עשרות אלפי ממתינים, שנעצרו על ידי הקיר הגבוה של הקריטריונים המופרכים".
היא הסבירה כי רק קורת גג קבועה ובטוחה יכולה לאפשר יציאה מהעוני, ומי שנמנעת מהם קורת גג זו נדחפים עמוק-עמוק לתוכו עם ילדיהם. "כל רווחי העמותות המקורבות לשר השיכון, כל הגרעינים הממומנים על ידי תקציב הדיור הציבורי, כל אלה דוחפים את הממתינים יותר ויותר אל בור העוני. זוהי מדיניות פושעת, ניסיונות לחסל את הדיור הציבורי ולמכור את הדירות בתירוצים שונים".
ח"כ אילן גילאון, יו"ר סיעת מרצ, שהוביל ליישום חוק הדיור הציבורי בעקבות עתירתו לבג"ץ: "השר הסקטוריאלי הפך את מאגר הדיור הציבורי המדולדל למקור מניב למקורבי הבית היהודי, על חשבון המוחלשים ביותר בחברה, זכאי הדיור הציבורי. הגיע הזמן לשים סוף לגזל הכספים המתמשך מכבשת הרש ולדרוש ליישם את החוק. לא ייתכן שמאז נכנס לתוקף חוק הדיור הציבורי נרכשו דירות בודדות בלבד".
מחברת חלמיש נמסר: "חלמיש פועלת על פי נוהלי משרד השיכון, בהתאם נקבע תור הזכאים וגם גובה זכאותם. חלמיש פועלת להכשיר ולאתר דירות על מנת להכשירן לדיור, לרבות מבנים שנחשבים נטושים, שעוברים בחינה אם הם ראויים למגורים ועוברים שיפוץ".
ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "הקריטריונים לקבלת דירה בשיכון הציבורי הם: משפחה עם שלושה ילדים ומעלה, שמתקיימת מקצבת השלמת הכנסה מביטוח לאומי במשך 12 חודשים לפחות בנוסף להכנסה נוספת או מקצבת הבטחת הכנסה במשך 24 חודשים מביטוח לאומי, עם סך הכנסה שאינו חורג מגובה ההכנסה המזכה, המתעדכנת מעת לעת, ועומדת נכון להיום על 6,033 שקל.
"לגבי משפחתם של דורית ואהוד: היא אושרה לראשונה כחריג ולפנים משורת הדין לקבלת דירה בשיכון הציבורי ברמלה בוועדת אכלוס ב-2009. הוועדה דחתה את בקשתם לקבלת דירה בתל אביב שכן לא ענו לכללים מבחינת מרכיבי ההכנסה ולאור מחסור בדירות מתפנות בעיר. אישור קבלת הדירה ברמלה חודש ב-2010 וב-2012. המשפחה לא הייתה זכאית באותה התקופה לקבלת דירה שכן לא התקיימו מקצבת השלמת הכנסה במשך 12 חודשים בנוסף להכנסותיהם מעבודה.
"נכון להיום פג תוקף זכאותם לדירה שכן חלפו שנתיים מהאישור האחרון, ועד דצמבר קיבלו סיוע מוגדל בשכר דירה כממתינים, בסך 3,000 שקל. בוועדת אכלוס הוחלט בינואר לדחות את בקשתם שכן הם אינם מתקיימים מקצבת קיום מזכה מביטוח לאומי וחורגים מההכנסה המזכה. ערעורם התקבל בחברת חלמיש והוא נמצא בטיפול בהעברת הבקשה לדיון בוועדת אכלוס ציבורי".
לגבי ליאת אזולאי נמסר ממשרד השיכון: "נכון להיום היא נמצאת במקום ה-46 בתור הממתינים לקבלת דירת שלושה חדרים ללא מגבלת קומה. לפניה בתור נמצאות משפחות גדולות יותר שממתינות זמן רב יותר לקבלת דיור ציבורי בתל אביב. כיום בתל אביב ממתינות 184 משפחות לקבלת דיור ציבורי ולא ידוע למשרדנו על דירות ריקות בעיר".
בעניינה של נורית אורן נמסר ממשרד השיכון: "משפחתה אושרה לראשונה ב-2007 לקבלת דיור ציבורי. נכון להיום היא נמצאת במקום ה-48 בתור הממתינים לקבלת דירת שלושה חדרים".
בעמותת "ידיד", המטפלת מדי שנה בכ-5,000 משפחות המתגוררות או ממתינות לדיור ציבורי, מסבירים שהתופעה כוללת שתי בעיות מרכזיות. האחת היא הקריטריונים המזכים בדיור ציבורי, שלטענתה הם מיושנים ולא מתאימים למרקם החברתי של תושבי ישראל. "בנוסף לזאת, יש להפסיק לדבר על דיור ציבורי כעל דיור לנזקקים החלשים ביותר, ולשנות את השיח לכזה שיחייב את המדינה לתת פתרונות ראויים של קורת גג ל-140 אלף המשפחות הזכאיות לדיור ציבורי או לשכר דירה, באשר הכנסתן נמוכה ואינה מאפשרת להם להתמודד בעצמם עם יוקר מחירי הדיור".
לפנייה לכתב/ת 
