הברווז האנושי: זוכרים את דודו גבע
הוא חיבר עשרות ספרים ואלפי עמודי קומיקס ישראלי פרוע, משעשע ועצוב - לרגל ציון יום הולדתו ועשור למותו של דודו גבע, התגייסו אמני הקומיקס כדי ליצור תערוכה שכולה מורכבת מהדמויות האלמותיות שלו
גבע היה נרקומן של עבודה, הוא חיבר עשרות ספרים ויצר אלפי עמודי עיתון של קומיקס ישראלי פרוע, משעשע ועצוב. מאוד עצוב. את הכל הוא עשה במו ידיו, ללא כל טכנולוגיה ממוחשבת. הכל נבע מראשו הקודח. נראה היה כאילו עוצבו הדמויות והסיטואציות בשלמותם במוחו עוד לפני שהונחו על הנייר. הקו שלו היה מדויק ולא דרש כמעט תיקונים.
גבע ניסה תמיד להבין את עולמם הפנימי של נדכאי החיים, של אנשי השוליים, של המפסידנים, של הנשכחים והחלשים. מעולם לא ניתק את החוט המוביל לילדות, שהייתה מקור חולשתו וכוחו. הוא היה ילד נצחי שסירב לגדול, אך לא פחד להיעלם. נראה היה כי הזהות בינו לבין גיבורו האחרון, הברווז, מוחלטת ממש. ב'שתיקת הברווז', מדור הקומיקס האחרון אותו כתב ושהופיע במקומון התל-אביב 'העיר', מתאר גבע תיאור מדויק של יצור חלש, ישראלי עד מאוד, החרד תמיד, נבזז בידי שליטיו, נרדף בידי נושיו, ונע בעודו מוחה חלושות, אל קיצו.
לקראת מלאת עשור שנים למותו חברתי לפרופ' דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב ב-HIT מכון טכנולוגי חולון, ויחד פנינו ליוצרים, למאיירים, לאמני קומיקס וקריקטורה שלהם יש זיקה כלשהי לעבודתו, במטרה שיבחרו את אחת מדמויותיו וימשיכו ויציגו אותה אם רק ניתן, באופן אחר ובדרך שונה, כל אחד על פי הבנתו, החלטתו וסגנונו.
"הפנייה ליוצרים, לא הייתה על מנת שינסו לחקות את סגנונו של גבע. אין טעם בכך. הוא עשה זאת יותר טוב מכולם היות והוא הכיר וברא את הדמויות הללו בעצמו. הפניה הייתה לצורך דבר מה אחר", מבהירה ד"ר נעמי מאירי דן, במאמר הנמצא בספר שנבנה מגוף התערוכה. כותרת המאמר היא 'כשברווז הופך לקדוש' (ואף אחד לא ממהר לשחוט אותו), ונעמי מדברת על מהות הדיאלוג. היא טוענת כי הדיאלוג הוא דו-כיווני במהותו, שההתמקדות של האמנים במקרה הזה היא ביוצר, והגיבורים שהם בחרו הם השיקוף שלו.
כלומר, דודו גבע הוא הברווז, הוא יוסף הפקיד, הוא האביר זיק והוא גם כל האחרים, בדיוק כשם שהברווז, הפקיד, האביר וכל האחרים, הם דודו גבע עצמו. הברווז מת, טוענת נעמי, אך לא נכחד. דודו גבע נפטר, אך לא מת. אנחנו רואים כאן, אולי, סוג של דיאלוג. אף שההתכתבות עם המתים היא אינה אפשרית, לצופה בתערוכה ולקורא בספר נראה לעתים כי מדובר בשיח דו כיווני.
נעם נדב - בחר את 'אהלן וסהלן'
סהלן, חצי מצמד בלשים שלומיאלים בעלי 'דוכן לבלשות' בשוק מחנה יהודה בירושלים, נותר לבדו בבסטה. אהלן, בן זוגו משכבר הימים מת, וסהלן מעלה את רוחו באוב. יש לנו כאן התכתבות כפולה עם המתים - גם עם אהלן, וכמובן, גם עם דודו גבע עצמו.
.jpg "איורים: נעם נדב")
גיא מורד - בחר גם הוא את 'אהלן וסהלן'
הפעם נותר כאן בארץ דווקא החצי השני של בני הזוג, אהלן. הוא חי בדוחק, עובד כמאבטח בקניון ירושלמי, וקורא להפתעתו בעיתון איך סהלן בן זוגו, ירד לגרמניה והתעשר שם.
.jpg "איורים: גיא מורד")
גלעד סליקטר - מגוון דמויות
העבודה מראה את המתרחש ביום מסוים, ה-15.2.2015, יום העשור לפטירתו של דודו גבע ולפתיחת תערוכת המחווה לזכרו. עשר השנים שחלפו לא היטיבו עם הדמויות: הקקטוס נזרק והתייבש בחצר, גופתו הירויה של סהלן נמצאת בחדר המיטות, הברווז עובד כמתדלק פשוט בתחנת דלק, המנורה מושלכת לפח האשפה, אהלן משליך את האקדח ומעלים ראיות, ורק יוסף הפקיד נותר ישוב בחדר עבודתו כימים ימימה.
.jpg "איורים: גלעד סליקר")
אביאל בסיל - בחר את 'יוסף'
הוא מראה לילה בביתו של יוסף המתבגר. שנתו של יוסף נודדת, הוא יוצא אל המטבח ומכין לו כוס תה. או אז המצלמה מתרחקת ואנו רואים כי יוסף הפקיד חי בעצם לא על פני כדור הארץ אלא על פלנטה משלו.
צחי פרבר - 'הקצב'.
דודו גבע צייר תמיד את הקצב באותו התנוחה: יד מונפת כשהיא אוחזת בסכין, ומתחתיה הברווז. הוא לא הראה מעולם מיהו אותו קצב, היכן הוא גר, מיהי אשתו, מיהם ילדיו... ואולי רק החיים הם שנשאו אותו ל'אטליז חיים' והוא בכלל צמחוני? אולי כשהוא עולה על יצועו בלילה לפני השינה, הוא לא מצליח להירדם כי הוא נזכר בכל אותן עיניים דומעות של הברווזים אותם שחט?
.jpg "איורים: צחי פרבר")
גיל אלקבץ - בחר את 'מחלקת התה של מחלקת המים'
מחלקת התה של מחלקת המים של העירייה (מצוירת אגב, ממש בתה), נותרה לבד אחרי מותו של יוסף הפקיד, אהובה. בעזרתו של אורי המדען המטורף, ו-די.אן.אי הנותר על שקית תה בה נגע יוסף, היא מצליחה לשחזר אותו ולהחזירו לחיים.
.jpg "איורים: גיל אלקבץ")
עומר הופמן - בחר את 'האביר זיק'
האביר זיק בא לבקר את אביו הזקן והמוטל חולה ומחוסר הכרה בבית החולים, מצמיד כרית לפניו וחונק אותו. יש כאן פתרון מידי ומוזר בפשטותו (האופייני לאביר) לבעיות סבוכות רבות. בהן השתחררות מהמחויבות ומהאחריות כלפי הדורות הקודמים, על כל רגשי האשמה הכרוכים בכך.
.jpg "איורים: עומר הופמן")
- את האיורים המלאים תוכלו לראות בתערוכה"עדיין אופטימיים - אמנים מציירים דודו גבע" - התערוכה: גלריה ויטרינה לעיצוב, HIT מכון טכנולוגי חולון, עד ה-22 לאפריל.
- "עדיין אופטימיים - אמנים מציירים דודו גבע" - הספר: הוצאת 'זמורה-ביתן', בחנויות הספרים.
לפנייה לכתב/ת 
