זה כן לטלפון: שיעור ספרות עם חבר טלפוני
שיעורי הספרות בתיכון אלון ברמת השרון מתנהלים בעזרת חבר טלפוני, אליו פונים התלמידים כדי לקבל תשובות לשאלות שעולות במהלך השיעור. המורה, התלמידים וגם ההורים והסבים מרוצים משיתוף הפעולה המקורי
"הם פונים להורים, לסבים ולסבתות, לאחים, שכנים, לכל מי שמהווה עבורם מקור ידע. ברגע שיש תשובה, הם משמיעים אותה בכיתה". לשיעורי הספרות של המורה ענבל ברגר-מישר, רכזת המקצוע בתיכון אלון ברמת השרון, התלמידים חייבים להגיע עם הטלפונים הניידים שלהם. למעשה משתתפים בשיעורים לא רק התלמידים, אלא גם החבר הטלפוני שלהם, שעוזר להם לענות על שאלות שעולות במהלך הלימודים.
בשיעור הזה לא תראו את המורה כותבת על הלוח, ואת התלמידים מפהקים ומגניבים מבט לשעון כדי לבדוק עוד כמה דקות נשארו להפסקה. להיפך, הם מחכים לשיעור הזה, ובאופן ממש לא שגרתי גם הוריהם. השיעור מתקיים בספרייה של בית הספר, והשאלה הראשונה ששואלת מישר את תלמידיה היא: "מי החבר הטלפוני שלכם?" התשובות נעות בין אבא, אימא, סבא, סבתא, אחים, שכנים או חברים טובים.
מישר מתחילה בשיעור שעוסק באישה במאה ה-19. "מי כתב את הספר 'חדר משלה?", היא שואלת, ותוך דקה הניידים נשלפים והתלמידים מחייגים לחבר הטלפוני שלהם. "וירג'יניה וולף", צועקת בהתלהבות אחת התלמידות, וכשהיא מקבלת אישור שזו אכן התשובה הנכונה היא מוסיפה: "ותודה לאבא". השאלה הבאה לא מאחרת לבוא: "מהי התנועה החברתית שקדמה לתנועה הפמיניסטית?", הניידים נשלפים שנית והפעם היה זה אב אחר שידע את התשובה והעביר אותה לבתו.
לא מדובר בשיעור חריג, וכך מתנהלים כל השיעורים של המורה לספרות ברגר-מישר. "אני מלמדת את חומר הלימוד, וברגע שעולה סוגיה כלשהי שקשורה להשכלה כללית או למושג שאינו נהיר לתלמידים, אני מבקשת מהם ליצור קשר דרך הניידים עם חבר טלפוני", היא מסבירה.
תשובה נכונה תזכה את התלמיד בהערכה בתעודה, ואת החבר הטלפוני בהרבה כבוד וגאווה. "אני מנסה לצאת מכותלי הכיתה ולעשות דברים יצירתיים ופחות שגרתיים. אני לא מאמינה שהכיתה היא מקום סגור שהמורה עושה בה מה שהוא רואה לנכון. בדרך הזו התלמידים מגלים עניין בחומר הלימוד, וההורים מרגישים שהם חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה. בנוסף, זה גורם לילדים להעריך יותר את הוריהם, הם הופכים עבורם למקור של ידע ולא רק למקור כלכלי. אני חושבת שזה מפרה את הקשר ביניהם".
במהלך השיעור מתפתח סוג של מאבק סמוי בין התלמידים, שהרי כל אחד מהם רוצה לענות נכון על השאלה. "כשהורה לא יודע את התשובה התלמיד מאוד מתוסכל, אבל ההורה לא פחות ממנו", ממשיכה מישר. "בסיטואציה כזו אני מאפשרת להם לצאת מהכיתה ולחפש מקור ידע אחר, זה יכול להיות מנהל, מזכירה, או תלמידים אחרים. לא פעם נתקלנו במקרים שהחבר הטלפוני לא ידע את התשובה והיא נמצאה במסדרונות בית הספר. מה שחשוב בלמידה זה לעורר את המוטיבציה של התלמידים, ומבחינתי המטרה מקדשת את האמצעים. האדרנלין זורם פה ברמות מטורפות, לא יהיה מצב שתלמיד יגיע לשיעור ללא סוללה". לדבריה, ההורים יודעים מתי מתקיימים השיעורים שלה ובשעות האלו דואגים להיות זמינים.
"אני חושב שהדור הזה סובל קצת מהיעדר ידע כללי, ודרך הלימוד הזו מאפשרת להם להתעניין
בנושאים מעבר למה שהם לומדים בכיתה או רואים בטלוויזיה", אומר אהוד, אביה של אורי, אחת מהתלמידים. "אני תמיד החבר הטלפוני של בתי ואין דבר כזה שאני לא יכול לענות. כשהיא התקשרה מקודם הייתי בפגישה, ולמרות זאת התנצלתי ויצאתי מחדר הישיבות".
"השיעורים אקטיביים יותר ואנחנו לומדים את החומר בצורה יותר טובה וכיפית", אומרת מיכל בצר, אחת התלמידים. "אני לא מרגישה שאני מגיעה למבחן ונאלצת להקיא את החומר, אני באמת מבינה ומתעניינת במה שאני לומדת". אמה של בצר היא החברה הטלפונית שלה, ובשיעור האחרון אף הצליחה לזכות אותה בתשובה נכונה. "יש פעמים שגם היא לא יודעת את התשובה, אבל היא תמיד משתפת פעולה", מעידה התלמידה.
החבר הטלפוני של עידן אזרחי הוא אביו. "היום ספציפית הוא לא הצליח לענות על השאלות כי הספיקו לענות לפניו, אבל הוא יודע המון", הוא אומר באכזבה קלה. "באחת הפעמים ניסיתי להתקשר לסבא שלי שלא ענה, אז חייגתי לאבא והוא התקשר אליו מהקו השני. אמנם הם לא ידעו את התשובה אבל היה נחמד לאחד כוחות". על שיטת השיעור הוא אמר: "זה הופך אותנו ליותר פעילים, אנחנו ממש מחכים לשיעור הזה וזה בא לידי ביטוי בציון במבחנים".
לפנייה לכתב/ת 
