הישראלים מיואשים: "שירתנו בצבא, תרמנו. נלחמים בשיניים ולא מצליחים לקנות דירה"

"קניית דירה היא כרגע בגדר חלום. פעם חשבתי שכאשר יהיה לנו חיסכון של 100 אלף שקל נוכל לקנות, אבל כיום זה אפילו לא רבע ממה שצריך כדי לקבל משכנתה, זו בדיחה".

ישראלים רבים, גם כאלה שמתקרבים לגיל 40, לא מצליחים לרכוש דירה אף שמדובר במשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים. במקום זאת הם נאלצים להוציא אלפי שקלים בחודש עבור שכירות, וחלום הדירה רק הולך ומתרחק. מנתונים של הלמ"ס ניתן לראות כי המחירים היו יציבים יחסית עד 2009 ואז חל זינוק חד מאוד במחירי הדירות. בימים הקרובים יפורסם דו"ח מבקר המדינה על כשלי הטיפול בדיור בישראל.

עמית (39), עצמאי בתחום הווידאו, מתגורר בשכירות בדירת שני חדרים במושב בהרי ירושלים שעבורה הוא משלם 2,800 שקל בחודש. לפני כן התגורר בדירה ביפו, עבורה שילם 4,300 שקל בתוספת ארנונה וחשבונות. כל חייו הבוגרים הוא מתגורר בשכירות ואף שהוריו לחצו עליו כמה פעמים לרכוש דירה, הוא לא מצליח להגיע להון העצמי שנדרש. "אימא שלי אמרה שהיא שומרת לי סכום כסף בצד אבל אוכל לקבל אותו רק אם ארכוש דירה, לא לשום דבר אחר. האידיאלי מבחינתי היה לגור בתל אביב, אבל כרגע אני בגלות כי לא משנה כמה כסף הרווחתי, זה לא מספיק כדי לגור שם. לא הצלחתי לחסוך".

כאשר בדק אפשרות לרכוש דירה, התברר לו שמחיר הדירות הכי קטנות ("כמובן שלא במרכז תל אביב, על מיקום כזה אין בכלל מה לדבר"), נע בין מיליון למיליון וחצי שקלים. "זה היה מאכזב", הוא אומר, "ההון העצמי שנדרש היה כזה שלא יכולתי לעמוד בו, אלא אם הייתי משעבד את כולם לקחת משכנתה ולשעבד את כל חיי לזה. שאלתי את עצמי למה אני צריך להיות בעל נכס, אולי לרכוש דירה זה לא משהו רלוונטי לעידן שלנו, אלא אם אתה איש היי-טק, בן של קבלן או של פוליטיקאי. הדור שלי לא מצליח אפילו לחסוך כסף. עולה הרבה לחיות פה והשכר דורך במקום".

"קניית דירה לא נראית באופק"

שי, תושב ירושלים, נשוי ואב לילד (השני בדרך), מתגורר עם אשתו בדירה שכורה של 2.5 חדרים ומשלם כ-4,000 שקל בחודש. כאשר התעניין ברכישת דירה של שלושה חדרים במעלה אדומים, התברר לו שהמחיר הוא 1.2 מיליון שקל, וההון העצמי הנדרש הוא 400 אלף שקל. "במצב הנוכחי אין לי שום סיכוי לגייס את הסכום הזה", הוא אומר. "באמצעות הלוואות מההורים וממקומות העבודה נצליח מקסימום לגייס 200 אלף שקל, שזה חצי מהסכום. זה מתסכל כי כיום, אם מאיזושהי סיבה אני לא יכול לגייס את הכסף לשכירות - מחר אני בחוץ. דירה, אפילו עם משכנתה, היא סוג של ביטחון".

(צילום: עידו ארז)

בתקופה של ההורים שלנו היה יותר פשוט. שי מירושלים( צילום: אבי מועלם)

ליאת ושי אבוטבול. מתקשים לרכוש דירה אפילו באשקלון(צילום: פוטו מתי)

שי מאמין שפתרון של דיור ציבורי יכול לסייע למשפחות צעירות בתחילת דרכן. "התחושות הן קשות כי שנינו - אשתי ואני - תרמנו למדינה כל מה שיכולנו. אני השתחררתי אחרי שירות קבע בדרגת סרן, וגם אשתי שירתה שירות מלא בדרגת פיקוד, שנינו בעלי תואר שני. בתקופה של ההורים שלנו הדברים היו פשוטים יותר, לא היית צריך הון עצמי והלוואות על גבי הלוואות כדי להגיע לדירה משלך. ומה עם דיור ציבורי? למה שלא אוכל להתגורר בשנים הראשונות בדירה קטנה במחירים של דיור ציבורי? ככה במשך כמה שנים אני יכול לחסוך ולהגיע למשהו, ולא צריך להרוג את עצמי בעבודה רק כדי להחזיק את הראש מעל המים".

הכתובת למצב הקשה ברורה מבחינתו: "אני חושב שמי שאשם בזה הן הממשלות לכל אורך השנים. הדבר האחרון שהן ראו לנגד עיניהן זה את החשיבות של הזוגות הצעירים לעתיד המדינה ואת הקושי שאיתו הם מתמודדים".

"ההורים לא יכולים לסייע"

ליאת (29) ושי (31) אבוטבול מאשקלון הם הורים לשלושה ילדים בני 7, 5 ושנה וארבעה חודשים, שוכרים דירת שלושה חדרים וסלון ב-2,500 שקל בחודש. ליאת עובדת בבית מלון ושי עובד בסופר. יחד הם מרוויחים בין 12 ל-13 אלף שקל בחודש ולא מצליחים להגיע להון עצמי לרכישת דירה משלהם.

"היינו רוצים לרכוש דירה באשקלון", אומרת ליאת, "כאן גדלנו ותמיד גרנו בעיר. הבעיה היא שאנחנו צריכים לפחות 200-100 אלף שקל הון עצמי, גם בשכונה 'עתיקות' הלא יוקרתית שבה אנחנו גרים. הדירות שם עולות כ-600 אלף שקל בעוד שדירות באזורים אחרים בעיר מתחילות במיליון שקל. ההורים שלנו לא יכולים לסייע לנו בהון העצמי".

המחאה החברתית ב-2011. מאז בעיית הדיור רק החריפה(צילום: הדר כהן)

ההוצאות של בני הזוג, מעבר לשכר הדירה, הן עבור מעון לתינוקת (של משרד הכלכלה) בסך 1,100 שקל בחודש, וצהרון לילדה בת החמש בסך 400 שקל בחודש. על מזון מוציאים בני הזוג 2,000 שקל בחודש, "וזה כולל רק דברים בסיסיים", אומרת ליאת, "כולל חיתולים, לא על שטויות, וכמובן שיש חשבונות".

ליאת עדיין מקווה שתוכל בעתיד לרכוש דירה, אבל היא אינה אופטימית. "במצב הנוכחי זה לא נראה באופק. יוקר המחיה כיום גבוה מאוד, אני כמעט לא קונה כלום ועדיין מוציאה הון תועפות. השכר נמוך לעומת ההוצאות וככה מגיעים לחריגה בחשבון. אנחנו עובדים שעות רבות והשכר עדיין נמוך".

"בית משלנו הוא חלום רחוק"

שי כהן מגבעתיים מתקרב ליום הולדתו ה-40, שאותו החליט לציין באירוע מיוחד, כולל מחאה רלוונטית מתמיד - מחאת הדיור. בדף שפתח בפייסבוק תחת הכותרת "בעוד שבוע אני בן 40 ואין לי דירה", הוא מזמין את חבריו ותומכיו להגיע ב-1 במרס לשדרות רוטשילד בתל אביב, המקום שבו החלה המחאה החברתית ב-2011 עם אוהלה של דפני ליף.

שי כהן (משמאל). "זקוקים למהפך במדיניות חברתית-כלכלית"

כך כתב כהן בפייסבוק: "אז אני כאן, ככה פתאום בן 40, יש לי משפחה מקסימה, המון טוב בחיים ועדיין, הכול יקר מדי ולקנות דירה באזור שבו אני חי ופועל זה נראה כמו חלום רחוק. כולנו עדיין עובדים קשה מדי ומרוויחים פחות, כולנו זקוקים באמת למהפך בדרך החשיבה והמדיניות הכלכלית והחברתית. מתנת יום ההולדת שאני מבקש מכם השנה היא לקחת מחצלת ואוהל ולבוא לפחות לערב אחד שבו אני מבטיח שנצחק ונשתה יחד, אבל גם נצעק ונזכיר מי אנחנו ומה אנחנו דורשים".

בשיחה עם ynet מסביר כהן: "אני, בת זוגי ושני ילדים גרים בדירה שכורה, לא אנשים שנמצאים במצוקה אבל עובדים הרבה יותר קשה ממה שצריך. בת זוגי היא פסיכולוגית, מרצה ומטפלת, ואני המזכיר הארגוני של 'כוח לעובדים'. לנו ולחברים מבוגרים יותר העניין של בית משלנו הוא חלום רחוק. אין לנו סיכוי לרכוש דירה באזור שבו אנחנו חיים ועובדים. אנחנו יכולים אולי לקנות בית בפריפריה או במקום מרוחק, אבל כאן הפרנסה שלנו, וזה כמעט בלתי אפשרי לנסוע יום-יום למשרות שיש לנו, ושם קשה למצוא עבודה. אני מרגיש שמערכת הבחירות היא סביב דברים שוליים ורצינו להעלות את הנושא הזה".

"נלחמים בשיניים כדי לא ליפול"

מיכל זוהר (32) נשואה ואם לשני ילדים, ילד בן 5 ותינוק בן שנה וחצי. היא ובן זוגה עובדים, משתכרים טוב ועדיין לא מצליחים לגייס הון עצמי כדי לרכוש דירה. המשפחה מתגוררת בשכירות בדירת שלושה חדרים במודיעין, 3,500 שקל בחודש לא כולל ארנונה. על גני ילדים מוציאים השניים סכום של 4,500 שקל - "רק ההוצאות הבסיסיות כדי שאוכל לצאת ולעבוד זה סכום של 8,000 שקל, שזה משכורת של אחד מאיתנו. בשאר הכסף אנחנו משלמים חשבונות, קניית אוכל (1,800 שקל בשבועיים) ומחזיקים רכב אחד. אנחנו לא קונים קוויאר, אין לנו רשימת קניות בזבזנית, אבל בחורף החשבונות מטורפים כי צריך לחמם את הבית, להדליק את הדוד, וחשבון החשמל יכול להגיע ל-1,000 שקל בחודש".

מיכל זוהר עם בנה. "לא חוכמה לקחת משכנתה שלא נוכל להחזיר"

בני הזוג נשואים שמונה שנים וחצי, ויש להם הוראת קבע שבעזרתה הם חוסכים. "אנחנו שמים כסף בצד גם אם זה אומר שאנחנו נכנסים קצת למינוס", מספרת מיכל. "קניית דירה כרגע היא בגדר חלום, פעם חשבתי שכאשר יהיה לנו חיסכון של 100 אלף שקל נוכל לקנות דירה, היום גם עם סכום כזה אתה לא יכול לקנות דירה, זה לא מספיק לרבע כדי לקחת משכנתה, זו בדיחה. זו גם לא חוכמה לקחת משכנתה שלא נוכל להחזיר, גם ככה אנחנו נלחמים בשיניים כדי לא ליפול.

"אני לא הכי חסכנית בכל אגורה, כי מגיע מצב שאתה אומר - זה כל כך רחוק שאני מעדיפה לחיות קצת עכשיו במקום לחסוך לדירה שאני לא רואה באופק. אבל אנחנו כן מצמצמים הוצאות ועושים מה שאפשר. אני לא רואה איך נרכוש דירה לפחות בשמונה השנים הקרובות, מה גם שהפתרונות שהממשלות הציעו עד כה לא היו אפקטיביים".

משפחה שורדת או שורדת בקושי

אוריאל לדרברג, מנכ"ל עמותת "פעמונים" המסייעת למשפחות להגיע לאיזון כלכלי, סיפר כי סעיף הדיור הוא המרכיב המשמעותי והכואב ביותר של מרבית המשפחות שפנו לעמותה. "משכנתה או שכר דירה - אלו הסעיפים שמטים את הכף ממשפחה ששורדת לשורדת בקושי.

"מדובר במציאות כואבת שבה זוגות שהוריהם לא יכולים להעניק להם דירה במתנה צריכים להתמודד עם הוצאה גבוהה בתקציב המשפחתי. כאשר ההוצאה הקבועה הזאת גבוהה מהיכולות וההכנסות של המשפחה, היא מערערת את מצבן של המשפחות ומונעת מהן לחיות ברמת החיים המתאימה להם לגבי שאר המרכיבים בחייהם".

עלייה של 43.3% ב-16 שנה

עד שנת 2008 לא היה שינוי משמעותי במחירי הדירות, הן עלו בשיעור מתון ברוב הערים ובחלקן נרשמה אף ירידה. החל משנת 2009 נרשמה עלייה משמעותית במחירי הדירות ובכל שנה מאז חלה עלייה נוספת. נתונים אלה עולים ממדד הדיור בישראל שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) בחודש שעבר.  

נתוני הלמ"ס מלמדים עוד כי שווי הדירות זינק ב-43.3% בשנים 2012-1997. על פי הנתונים, בתל-אביב שווי הדירות ב-2012 עלה ב-56% לעומת 2008, ואילו עד 2008 עלה שוויין ב-5.6% בלבד. בחיפה ובבאר שבע ירד שווי הדירות עד 2008 בהשוואה לשנת 1997, אולם מ-2009 ואילך עלו מחיריהן ביותר מ-50%. בלמ"ס מציינים כי המגמה העולה מנתונים אלה משקפת את העלייה שחלה בשנים האחרונות במחירי הדיור.

עוד עולה מהנתונים כי כ-40% מכלל בעלי הדירות שילמו בשנת 2012 משכנתה בסך 2,965 שקל בחודש. רק כ-20% מבעלי הדירות לא נזקקו למשכנתה עבור הדירה שבה התגוררו בשנה זו.

בסך הכול עמד שיעור בעלי הדירות מכלל האוכלוסייה ב-2012 על כ-68%. על פי הנתונים, מחירי הדירות הגבוהים ביותר בשנת 2012 היו בתל אביב, רמת גן וירושלים. ב-16 השנים האחרונות חלה עלייה של 47.2% בשווי הדירות ביישובים העירוניים, ואילו ביישובים הכפריים חלה עלייה של 1.4% בלבד. מבין הערים הגדולות, אשדוד רשמה את העלייה החדה ביותר בשווי הדירות (92.4%), ואחריה רחובות עם עלייה של 73.7%. גם בתל אביב נרשמה עלייה גבוהה של 65.5% מאז 1997.

על פי נתוני משרד הבינוי, משנת 2005 ועד הרבעון השני של 2014 עלו מחירי הדירות ב-54% (גבוה מצמיחת התמ"ג, 41%), לעומת זאת, השכר הריאלי עלה ב-8% בלבד. ההפרשים הגדולים רק ממחישים עד כמה זוגות צעירים בישראל רחוקים מקו הגמר של המירוץ לדירה משלהם.