אחרי 72 שנה: ציפי נפרדה מהבובה שאיתה שרדה בשואה

"לכל מקום שאליו הלכתי הבובה הייתה איתי", מספרת ניצולת השואה ציפי כהן, שהחליטה השבוע למסור למכון "שם עולם" את הבובה שמלווה אותה כבר יותר מ-70 שנה. "שימרו על הבובה ועל סיפור הצלתי, כדי שהוא יישמר גם לאחר מותי", אמרה לאנשי המכון, אחרי שסיפרה להם איך הבובה הצילה את חייה, לעומת חבריה הילדים שהושלכו אל מותם.

כהן עם הבובה. "לא נתתי לה שם"(צילום: מכון 'שם עולם' )

ציפי ומשפחתה התגוררו בזמן מלחמת העולם השנייה בבודפשט, בירת הונגריה. את הבובה קיבלה ציפי ביום הולדתה לפני כ-72 שנה, זמן קצר לאחר שהמלחמה הגיעה להונגריה. מיד לאחר מכן גויס אביה לפלוגות העבודה, ואמה ואחיה הסתגרו בביתם יחד עם הסבים והסבתא.

"בימים ההם של מחסור ומתח רב - התנחמתי בשיחותיי עם הבובה, שלא נתתי לה שם", היא מספרת. אלא שציפי מעידה שהיא לא רק דיברה איתה, אלא שהבובה אף הצילה את חייה. כאשר החלו לשלוח את יהודי הונגריה אל מותם, פתח בית "הצלב האדום" את שעריו לילדים היהודים, ואמה של ציפי השאירה אותה שם - יחד עם הבובה. ציפי לא אהבה את המקום, ואחרי "התייעצות" עם הבובה החליטה לצאת ולחפש את דרכה הביתה. היא תעתה בחשכה, נרדמה על המדרכה, ובבוקר מישהו הביא אותה ואת הבובה הביתה. הילדים היהודים שנשארו בבית "הצלב האדום" נלקחו באותו לילה בידי חיילי צבא החץ ההונגרי, הושלכו אל נהר הדנובה ומתו. משפחתה הגרעינית של ציפי שרדה בשואה, אך לא כל בני משפחתה המורחבת.

ציפי מתגוררת בכפר הרא"ה, יש לה שני ילדים ויותר מעשרה נכדים. במקצועה הייתה

אחות ואף עבדה בהוראה בבית ספר לאחיות. "היה לי קשה מאוד להיפרד מהבובה", היא מספרת השבוע. "הבובה ברשותי מאז שאני זוכרת את עצמי וליוותה אותי לכל מקום שאליו פניתי. היא לעולם לא תהיה רק 'בובה' אלא מצבת זיכרון שמספרת את סיפור ההצלה האישי שלי, לצד סיפורה של משפחתי ושל יהודי אירופה שנפלו בידי הצורר הנאצי".

למה החלטת למסור את הבובה דווקא למכון "שם עולם" ולא לנכדים?

"אני יודעת שבמכון הסיפור שלי יישמר גם לדורות הבאים, אין מישהו שישמור טוב יותר על הסיפור שלי". מחלקת החינוך של מכון "שם עולם" תוציא בקרוב לאור ספרון עם סיפורה המרגש של ציפי והבובה, שמיועד לתלמידי בתי הספר היסודי.

הרב אברהם קריגר עומד בראש מכון "שם עולם", שבו אוספים את סיפוריהם של ניצולי השואה: "סיפור הצלתה של ציפי מספר את סיפורם של יהודים רבים שרוחם עמדה להם ברגע האמת, והצליחו לחמוק בשנייה האחרונה מבין אצבעותיו של הצורר הנאצי. בהיעדרם של הוריה, הילדה ציפי 'נשמעה להצעתה של הבובה' או למעשה, לתחושת הבטן הפנימית שלה, ומצאה חבל הצלה. ה'שיחות' עם הבובה הן דוגמה למאבקה האישי של הילדה לשמור על שפיות בתוך מציאות אכזרית נטולת היגיון. המכון ימשיך להיות אבן שואבת עבור סיפורי שואה שנשמרו ספונים בחדרי לבם של הניצולים למען הדורות הבאים".