היוצרת של בנות: "תכננו את המוות של כולן"
נשים מבוגרות מספרות להן סיפורי סקס ברכבת, המבקרים מעצבנים אותן וכולן מעריצות את לינה דנהאם: התסריטאית ג'ני קונור והשחקניות שמגלמות את שלוש החברות ב"בנות" מספרות בראיון על הסדרה, העתיד והיחסים ביניהן
במשך שני עשורים נדדה התסריטאית ג'ני קונור בין תוכניות טלוויזיה למיניהן, פיילוטים, סדרות וסרטים, וסייעה לתסריטאים גברים לפתח את הדמויות הנשיות שלהם. ואז הגיעה לינה דנהאם. קונור פגשה את הצעירה הנמרצת אחרי שהתאהבה, לדבריה, בסרטה "רהיטים קטנים" (2010).
קונור התקשרה לדנהאם והשתפכה בפניה על אהבתה לסרט, והשתיים נפגשו בהמשך בלוס אנג'לס בניסיון לחשוב על המשך קריירה מתאים. כשרשת HBO הביעה נכונות לתת לדנהאם צ׳אנס להפיק פרק פיילוט לסדרה "בנות" - בתנאי שיהיה באזור מבוגר אחראי, דנהאם ביקשה את קונור, והשאר היסטוריה.
קונור, שעבדה כל חייה ביצירת דמויות נשיות על המסך, מכנה את "בנות", שבימים אלה משודרת עונתה הרביעית ב-yes, "הג׳וב הכי טוב שאי פעם היה לי". בראיון שנערך בניו יורק היא מספרת שתמיד חיפשה שותפה לכתיבה של פרויקטים נשיים, ולכן דנהאם היא לא פחות מחלום שהתגשם.
קונור אולי התחילה בתור הצד המנוסה בצוות, אבל היא גם המעריצה הגדולה ביותר של דנהאם. היא לא חוסכת במילים על הכישרון, התבונה והבגרות שלה: "מדהים אותי כמה היא התפתחה וכמה מהר היא לומדת. בהתחלה אני הייתי מפקחת עליה, אבל עכשיו אנחנו שותפות שוות".
כמה התקרבתן מתחילת הדרך ועד עכשיו?
"אנחנו חברות הכי טובות, אני מרגישה שהיא משפחה. גם הקמנו חברת הפקות יחד שנקראת 'קז׳ואל רומנס', והפרויקט הראשון שלנו, סרט דוקומנטרי, כבר התקבל לפסטיבל סאנדאנס.
אתן בענייני דוקו?
"לא בהכרח. אנחנו מחפשות מה שמעניין אותנו, ומה שמעניין אותנו כרגע הוא קידום שיח נשי. אולי נתרחב ונעסיק את כל הנשים בעולם".
קונור הגיעה לראיון חמושה במילים ומוכנה להגן על דנהאם מפני כל עיתונאי שיעז להעליב או לשאול שאלות לא נעימות. זה קרה בעבר: באירועי תקשורת קודמים עיתונאים כינו את העירום של דנהאם בסדרה "מיותר ולא מובן", ורמזו שהיא פשוט אוהבת להתפשט. מבקרים גם טענו שהדמויות שיצרה "נרקסיסטיות באופן מוגזם", וכל זה מתגמד לעומת ההתקפות האישיות עליה בעקבות ספרה החושפני. השיא: בספרה תיארה כיצד הכריחה את אחותה הקטנה להראות לה את איבר מינה בגיל ההתבגרות, והתקשורת בתגובה יצאה בכותרות על התעללות מינית.
"לא התערבתי בזה", אומרת קונור. מה יכולתי לעשות? לצאת למלחמה באינטרנט עם כמה מטורפים? יש אנשים שזה המקצוע שלהם להגיב, ומוטב להשאיר להם את העבודה הזו. אני טובה יותר בלתמוך מאחורי הקלעים. היו ימים שנסעתי אליה הביתה כדי להזיז אותה מהמחשב, שתפסיק לקרוא תגובות".
קורה שאת מרגישה אשמה על כך שאת נהנית מחופש יצירתי, והיא זו שחוטפת את האש?
"לא, כי זה בעיקר היא. זו הסדרה שלה. אנחנו שמונה כותבים, כולל, לינה אני וג׳אד אפטאו (המפיק השלישי של הסדרה, שאחראי בין היתר לסרט "מסיבת רווקות"), הסיפור שהאנה הולכת לחוג כתיבה באייווה הוא למשל סיפור של אחת הכותבות שלנו. כולנו מביאים סיפורים, אבל הקול הוא הקול שלה".
מה תוכלי לספר לנו על המשך העונה?
"מה שאני יכולה להגיד זה שהבנות טיפה מתבגרות, מנסות לעשות את ההחלטות הנכונות, אבל זה 'בנות' אז זה כמובן לא ממש יעבוד. וגם יש הרבה שחקני חיזוק מהממים".
ומה יעלה בגורל הבנות? לא כולן הרי יצליחו בסדרה שמתגאה בהיותה ריאליסטית.
"מה זו הצלחה? יש דרגות של הצלחה וכל אחד חווה הצלחה כדבר אחר. אני מניחה שאפשרי שהבנות יגיעו לגרסה שלהן של 'אושר'. הסוף של הדמויות תלוי במספר העונות שיאפשרו לנו לעשות".
כמה עונות את צופה שיהיו לתוכנית?
"אם זה תלוי בי, 'בנות' תישאר באוויר לנצח. זה הג׳וב הכי טוב שהיה לי, מעולם, ואני לא רוצה שהוא ייגמר. אני ולינה חשבנו כבר איך כל דמות תמות, למקרה שייתנו לנו לעשות את הסדרה עד קץ הימים".
והן יישארו חברות?
לא בהכרח. זה הסיפור של האנה ומארני, כולם חושבים שזה הסיפור של האנה ואדם, אבל מרכז העלילה, הרומן המרכזי של הסדרה, הוא האנה ומארני".
מתפתחות ומביכות
הבנות, מצדן, מספרות בראיון על חברות אמיתית, מחוץ למה שמתרחש על המסך. "אנחנו משפחה. זה היה מסע מטורף מההתחלה ואנחנו עושות אותו יחד. זה מה שקירב אותנו", אומרת זושה מאמט, שמגלמת בסדרה את שושנה.
גם ג'מיימה קירק (ג'סה) ואליסון וויליאמס (מארני) מדברות על קרבה בין כולן, אך מבהירות שלכל אחת חיים פרטיים משלה - גם בצילומים וגם בתקופות שבין עונה לעונה. קירק, שמכירה את דנהאם עוד מימי התיכון, מספרת כי היא "החברה הכי טובה, כזו שיש לי היסטוריה איתה", אך מוסיפה שהתחברה גם לצלעות האחרות במרובע כבר מהעונה הראשונה. "בהתחלה היינו כל הזמן ביחד והקראוונים שלנו היו ריקים. עכשיו כל אחת בקראוון שלה, רוצה את הפרטיות שלה, אבל עדיין יש קרבה בין הבנות".
וויליאמס: "אנחנו מפוזרות אז גם קשה להיות בקשר. לנה כותבת את הסדרה בלוס אנג'לס, לג׳מיימה יש ילדים אז היא אדם מבוגר לכל דבר, לזושה יש פרויקטים ואני צילמתי את המיוזיקל הטלוויזיוני 'פיטר פן'. בסתיו האחרון התפזרנו, אבל כל פעם שאנחנו נפגשות זה כיף. הפעם האחרונה שהתראינו אחרי פרידה ממושכת היתה בצילום הפוסטר של הסדרה, והצלם המסכן ניסה לצלם אותנו ופשוט לא הצליח כי לא הפסקנו לפטפט. היינו אמורות להסתכל כולנו לכיוון אחד, וזה היה פשוט בלתי אפשרי".
אז החברות הנשית קיימת, אבל האם נשים באמת מסוגלות לה לפי הסדרה? טענות רבות נשמעו על כך ש"בנות" לא מייצגת אותה בצורה חיובית, אך נשות התוכנית ממש לא מסכימות עם האמירות הללו. "הסדרה מראה כמה החברות הנשית טובה", מבהירה קונור, "פשוט בשנות העשרים חברות בין נשים היא דבר מאוד טעון, אבל עם השנים סדר העדיפויות משתפר והופך נכון יותר".
מאמט: "אני חושבת שגם אם החברות בין הבנות עברה מהמורות והגיעה למקומות נמוכים, עדיין רואים בסדרה שבאופן בלתי נמנע, ברגעי משבר, הבנות כן נשענות אחת על השנייה ובוחרות להיות אחת עם השנייה. זו חברות נשית אמיתית".
איך היו צילומי העונה הרביעית? קל לחזור לדמויות שלכן?
מאמט: "לי היה קשה. כל שנה קשה יותר. זו לא סדרה נוסחתית שבה הדמויות נשארות באותו המצב, פה הדמויות גדלות ומתפתחות. פחדתי שאשכח את הדמות שלי ושלא אצליח לשחק את ההתפתחות שכתבו לי עבורה".
וויליאמס: "מארני כל הזמן משתנה, כל עונה היא מתפתחת בכיוון אחר לגמרי, וזה כיף בשבילי. בעונה הזו היא מתמקדת בקריירה המוזיקלית שלה. היא עדיין תופסת את המיקרופון ברגעים מביכים ולא נכונים, כי אם לא זאת לא מארני, אבל באופן מוזר היא ממש יודעת בעונה הזו מה היא רוצה, והולכת עליו בכל הכוח. השאלה היא האם תעשיית המוזיקה תתעניין בה".
קירק, שחזרה לצילומים כאם לשניים, אומרת כי הם רק הזכירו לה שאין שום סיבה להתגעגע לחיי הרווקות שלה. "בתור מישהי שהפכה לאימא בגיל צעיר - 24, יש לי לפעמים תחושה שאולי אני מפספסת משהו שם בחוץ. אבל החזרה לצילומים הזכירה לי שזה היה חרא, ואני לא מפסידה כלום. רק לספונטניות של חיי הרווקות אני מתגעגעת".
"אנשים אומרים הרבה חרא על לינה, וזה מרתיח אותי. אני קוראת הכל. אני יודעת שגם היא מודעת לכל מה שכותבים. אני חברה שלה ואני מתרגזת ונהיית מגוננת. פתחתי חשבון טוויטר ועד שהצלחתי היא אמרה לי ׳עזבי. אל תגיבי. תני לזה לחלוף׳. ויש גם ביקורות טובות. יש מעריצים והם נאמנים. אני מתרגזת מהרע ומופתעת ונדהמת מהטוב".
וויליאמס: "כמה שג׳מיימה היא המאמא-בר המגוננת והכי קשוחה, העניין הוא שלינה לא זקוקה לנו. היא אישה כל כך מדהימה, עם קול מיוחד משלה - אם היא לא היתה קיימת, העולם הזה היה הרבה יותר משעמם, ואני שמחה שיש לי חלק בלהביא את היצירה שלה לעולם. לינה מתייחסת ברצינות לכל הביקורות כלפיה ולומדת ממה שחשוב. ממש כמו בסדנה שהאנה עושה באייווה - אם יצרת משהו, אתה לא יכול לשבת בסלון של כל בן אדם ולהסביר לו איך הוא אמור לקבל את היצירה שלך. היא לומדת להתמודד עם הביקורת, ואנחנו תומכות ומעודדות מהצד. היא לא צריכה שנגן עליה".
למי הכי מציקים ברחוב?
מאמט: "אליי ניגשים ברחוב וחולקים איתי חוויות מאוד אישיות, שלא תמיד אני רוצה לשמוע, אבל בגלל האופי האינטימי של התוכנית, הם מרגישים נוח לבוא לדבר איתי. פעם ברכבת התחתית ניגשה אליי אישה בת 80 וחלקה איתי: 'את יודעת מותק, אני עושה את אותם הפרצופים שאת עשית בפרק ההוא שעשית מין אוראלי בזמן שבעלי יורד לי'. ואחר כך כל הדרך היא קרצה לי. הכי מביך. והיה את הפעם שמישהי ניגשה אליי ואמרה לי: 'אני והחבר שלי עושים סקס אחרי כל שידור פרק שלכם. מתי הסדרה חוזרת?'".
אליסון: "לזושה יש את הסיפורים הכי הזויים. זה בגלל שהדמות שלה יותר נגישה. כולם חושבים לעצמם: 'הנה שושנה, היא בטח תרצה לשמוע את כל הפרטים'. מארני היא דמות יותר שיפוטית ולכן אני חושבת שניגשים אליי פחות. אני גרה בניו יורק, אותה עיר שבה חיה ביונסה, לפפראצי יש מלא עבודה והם לא צריכים אותי. אני גם משתדלת שחיי האישיים יהיו משעממים מספיק כדי שאף צלם לא יטריח את עצמו להציק לי".
