שינוי לטובה / על התיקו בבלומפילד
אם כבר מישהי לא יוצאת מרוצה מחלוקת הנקודות אז זו דווקא הפועל ת"א: למרות שרדפה אחרי מכבי חיפה על לוח התוצאות - היא צריכה להרגיש מאוכזבת. אורי קופר מסכם את ה-2:2 בבלומפילד
קבוצה שמובילה וסופגת שער שוויון בדרך כלל מאוכזבת. קבוצה שמובילה פעמיים וסופגת שוויון כבר מרגישה ממש מתוסכלת, אבל מי שצריכה להרגיש פספוס מהתיקו בבלומפילד היא לא מכבי חיפה. אם כבר מישהי לא יוצאת מרוצה מחלוקת הנקודות אז זו דווקא הפועל ת"א, שאמנם רדפה אחרי חיפה על לוח התוצאות, ולמרות זאת צריכה להרגיש מאוכזבת.
אלה לא רק שני השערים הפשוט אדירים של הפועל לעומת מתנה וחצי שקיבלה חיפה, אלא גם העמידה והסדר במגרש. הפועל הייתה טובה יותר. אמנם לא בצורה ניכרת, אבל לחיפה יש שחקנים יותר איכותיים ובהתמודדות ראש בראש האיכות הזו נעלמה. אצל אלי כהן רואים שינוי לטובה בארגון על הדשא, אצל בלבול זה עדיין לא קיים.
הפועל הגיעה במשחק הזה לכמות מצבים ששווה לכל העונה (עדיין זה לא המון), אבל כרגיל חילקה פרסים. אחרי עוד פארסה בשבוע שעבר, כהן הזיז את סארי פאלח לשחק כמגן שמאלי כדי שלא יעשה צרות במרכז ההגנה, אבל קיבל את הטעות דווקא מהצד השני
, של אברהם צ'קול (מביך שהוא תפס את הראש עוד לפני שעטר נגע בכדור שלו). קולין כמעט בישל בעצמו לבניון ואז עוד פעולה הגנתית נוראית, הפעם קבוצתית, השאירה את עטר להקפיץ לעצמו לבד מול שוער.
הפועל, חוץ מאותן טעויות קבועות, הייתה מעל לרמתה הרגילה וגם חיפה קיבלה משחק לא רע מכמה שחקנים כמו קמארה וטוואטחה, אבל משהו חסר.
המשחק הבליט מאוד, יותר מתמיד, את הניגודיות במשחק של עזרא. מצד אחד כמה מהלכים שמרימים אותך על הרגליים, וממול קטעי השתוללות נוראית, כאילו לא הסכימו למכור לו שוקולד במטוס. זה בגדול גם הסיפור של חיפה אחרי ההחתמות האחרונות. לא מעט כישרון, אבל מישהו עדיין צריך לעשות בו סדר.
לפנייה לכתב/ת 
