שתף קטע נבחר

"רציתי שההורים יראו שיש חיים אחרי"

שרון לדאני, בת 19, החלימה מסרטן ומתנדבת בימים אלו במסגרת השירות הלאומי בגן ראשון מסוגו לילדים חולי סרטן. "היה לי חשוב להיות פה מבחינת הילדים, אבל בעיקר מבחינת ההורים. רציתי שההורים יראו שיש חיים אחרי, שאפשר לעבור את זה ולהישאר בחיים"

בגיל 17 שרון אובחנה כחולת סרטן, לאחר שהרגישה ביום אחד בביה"ס גוש בצווארה. היא מספרת: "לא יודעת למה, היה ברור לי שאחלה בסרטן וחברות שלי תמיד היו צוחקות עלי, עד שבסוף הוא הגיע, כצפוי. לא הגבתי בכעס, לא בעצב. קיבלתי אותו בחברות. טוב מאוד שהוא הגיע, כי עד אז לא הערכתי את החיים שלי. חליתי בהודג'קינס, שתכלס, הוא ה"שפעת" של הסרטן. יוצאים מזה".

 

אחרי סבב של טיפולים כימותרפיים, הבינה שרון שלא תוכל להתגייס לצבא, אבל היה לה ברור שהיא רוצה להתנדב ולשרת את המדינה "על עמותת שלומית, לשירות לאומי-אזרחי, שמעתי דרך חברות. בהתחלה הציעו לי מקומות שירות שהרגשתי שמאוד לא מתאימים לי, כמו גני ילדים – מה לי וילדים? ואז התברר לי שהתפנה מקום ברמב"ם במחלקת יחסי הציבור, וביקשתי להתנדב שם. הייתי שם ארבעה חודשים, ובזמן התנדבותי במקביל בעמותת "גדולים מהחיים", המסייעת לילדים חולי סרטן, שמעתי את הדיבורים על הקמת הגן".

 

שרון פנתה לעמותת "שלומית", העוסקת מזה 20 שנה בהפעלת מתנדבות ומתנדבים בשירות הלאומי-אזרחי והם דאגו לקליטתה ושיבוצה בגן. 

 

 

"טוב מאוד שהוא הגיע, כי עד אז לא הערכתי את החיים שלי" (צילום: עמותת שלומית) (צילום: עמותת שלומית)
"טוב מאוד שהוא הגיע, כי עד אז לא הערכתי את החיים שלי"(צילום: עמותת שלומית)

 

"מנחם לדעת שיש מישהו שמבין"

שרון מספרת על השירות בגן: "היה לי ברור שאין מצב שהגן הזה נפתח בלעדיי. היה לי חשוב להיות פה מבחינת הילדים אבל בעיקר מבחינת ההורים. רציתי שההורים יראו שיש חיים אחרי, שאפשר לעבור את זה, ולעבור את זה בשלום, ולהישאר בחיים. בהתחלה ההורים לא ידעו שהייתי חולה, אבל לפעמים זה עולה. ככה ההורים מרגישים שהם יכולים לספר לי מה עובר על הילד שלהם. זה מאוד מנחם לדעת שיש מישהו שמבין".

 

גן החלומות הוא הגן הראשון בעולם המותאם לילדים חולי סרטן. בגן יש ילדים בני 11 חודשים ועד גיל 5. שרון מספרת, שהיא משתדלת להפריד בין המחלה לבין הילדים: "לא יצא לי לדבר עם הילדים על זה. עם הילדים חשוב, לדעתי, לייצר את הניתוק הזה, ולתת להם את ההרגשה שמדובר בגן רגיל. היא מוסיפה ומספרת: "כשהייתי במחנה קיץ ניגש אליי ילד ואמר לי 'כואב לי כל הגוף, את לא מבינה מה זה', ואמרתי לו שאני דווקא כן".

 

"ברגע שילד יבכה לי ויגיד לי מה הוא מרגיש, אדע להענות לצרכים שלו, כשיכול להיות שהצוות של הגן לא ידע איך להתמודד עם זה. אף אחד לא מכיר את זה ממקום קרוב, עד שהוא עובר את זה".

 

"לא מדברת עם הילדים על המחלה, אבל טוב שיש מישהו שמבין" (צילום: עמותת שלומית) (צילום: עמותת שלומית)
"לא מדברת עם הילדים על המחלה, אבל טוב שיש מישהו שמבין"(צילום: עמותת שלומית)

 

שרון מספרת, שהתחברה מאוד לילדה הקטנה בת 11 החודשים בגן: "אימצתי אותה אליי. לפני שבוע היא סיימה טיפולים והודיעו לנו שהיא נקייה מסרטן וזה ריגש אותי ברמה מטורפת".

 

"אני לא מפחדת, ורוצה להמשיך בחיים ולא להתעסק באם זה יחזור או לא. אבל, הכרתי הרבה אנשים שזה חזר להם והם כבר לא איתנו". היא כבר חושבת קדימה: "אני מיועדת להתנדבות בשנה הקרובה, אבל מאוד רוצה להמשיך שנתיים. אני רוצה ללמוד מוזיקה בביה"ס למוזיקה – מיוזיק. הייתי רוצה ללמוד פיתוח קול כי אני שרה וללמוד הפקה מוזיקלית".

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עמותת שלומית
שרון לדאני
צילום: עמותת שלומית
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים