הנאשם ברצח שלי דדון: לא יודע, לא זוכר
חוסיין חליפה עלה לדוכן העדים והתעקש שהודאתו הוצאה ממנו תחת לחץ שכלל אלימות, יריקות ומניעת שינה. לדבריו הוא לא זוכר כיצד הסביר בחקירתו פרטים מוכמנים על האירוע. משפחתה של הקורבן בחרה לא להגיע לאולם
עדותו של הנאשם ברצח שלי דדון הפכה היום (ג') לפארסה בבית המשפט המחוזי בנצרת: חוסיין חליפה התעקש שאינו זוכר דבר מחקירת המשטרה, או מהדברים שאמר במהלכה, בטענה שהופעל עליו לחץ הכולל מניעת שעות שינה, איומים, יריקות, וכן - כך נטען לראשונה - בעיטה שקיבל מאחד החוקרים.
כתבות נוספות בנושא:
התובעת, עו"ד אילנה ירושלמי מפרקליטות מחוז הצפון, עימתה אותו מנגד עם מסמכים ופרוטוקולים מעדויותיו שמהם עולה כי גם לאחר שנח היטב בימי החקירה הוא הודה ברצח. כמו כן היא הטיחה בפניו שידע מספר רב של פרטים על אופן הרצח ועל הפעולות שביצע לאחריו. התובעת הוסיפה שלא ייתכן שמחד הוא טוען לעייפות מצטברת ששיבשה את שיקול דעתו, ומאידך שחזר בחקירה פרטים כה רבים.
בני המשפחה של שלי דדון, שבדרך כלל עוקבים אחר המשפט מקרוב, החליטו הפעם לא להגיע לאולם הדיונים. הם אמרו כי אינם מעוניינים לצפות בנאשם משקר מעל דוכן העדים.
חליפה, בן 34 מהיישוב אעבלין, עלה בבוקר לדוכן כעד המרכזי של ההגנה. פרקליטו עו"ד עלאא סלימאן, המייצג אותו מטעם הסנגוריה הציבורית, ניהל את החקירה הראשית וטען שבמשך 8-7 ימים נמנעה מחליפה שינה וכי החוקרים איימו עליו שיהרסו את ביתו, יגרשו את הוריו מהבית ויקברו אותו מתחת לאדמה.
בשלב החקירה הנגדית תהתה התובעת ירושלמי מדוע אמר בשחזור דברים שאינם קשורים ישירות להודאה: "בין השאר אמרת שאתה יודע שאביה של הנערה לא יסלח לך גם אם תביע חרטה. אמרת שאתה מתחרט כי עשית מעשה נורא לאנשים טובים, שזה לא מגיע להם, וביקשת שלא יפרסמו את הפרטים של הרצח כדי לא לפגוע במשפחה של הבחורה ובשם של נהגי המוניות האחרים. גם את זה החוקרים אמרו לך להגיד?".
אחת הדוגמאות שעליהן הסתמכה התובעת נגעה למכשיר הנייד של דדון. חליפה העיד שחוקרי המשטרה אמרו לו שהטלפון נזרק באמצע הכביש המוביל אל היציאה ממגרש החניה שבו בוצע הרצח. עם זאת, הוא עצמו העיד בשחזור כי השליך את הטלפון מהחלון הימני של המונית, ושם אכן נמצא הטלפון בין השיחים.
בהמשך אמר אחד השופטים, אשר קולה: "היית כל כך עייף ובכל זאת הצלחת לזכור את כל הפרטים האלה, ועוד ללמוד את הדרך למקום שאתה טוען שמעולם לא היית בו באמצעות מפות?".
בהזדמנות אחרת תהתה התובעת כיצד עוד לפני שידע ש-DNA שלו נמצא תחת ציפורן של הקורבן הוא תיאר בפני החוקרים את המאבק שהתרחש ביניהם. "ידעת לספר על העובדה שהיא שרטה אותך והראית להם את המקום של השריטה", הטיחה בו התובעת.
חליפה ענה: "המצאתי את זה. זאת הייתה שריטה ממברג. אני לא יודע למה אמרתי את זה. המוח שלי המציא דברים".
דדון יצאה מביתה בעפולה עילית ב-1 במאי בדרכה לראיון עבודה בחברת "באבקום" במגדל העמק. אביה הסיע אותה לתחנת אוטובוס ומשם היא המשיכה בדרכה למגדל העמק. במרכז העיר היא עלתה על מונית שבה נהג חליפה. הנסיבות שבגינן רצח אותה הנאשם לא פורטו בכתב האישום, אולם משרד הביטחון הכיר בצעירה כנפגעת פעולות איבה.
מכתב האישום עלה כי הנאשם הסיע את דדון למגרש חניה בפאתי אזור התעשייה במגדל העמק, ושם דקר אותה מספר רב של פעמים. בנוסף, נמצאו במונית שרידים מדמה. בין הראיות הנוספות שעלו במהלך המשפט – שיחת טלפון שביצעה הצעירה מהמונית לבת דודתה.
במהלך חקירתו הודה הנאשם ברצח ואף החל לשחזרו, אולם בהמשך חזר בו מההודאה. סנגוריו טענו כי ההודאה הוצאה ממנו תוך שימוש באמצעים פסולים. בנוסף, טענו כי הממצאים המעבדתיים נמצאים כעת בבדיקה של מומחים מטעמם. מוקדם יותר השבוע הסתיים שלב התביעה, והעד האחרון היה קצין משטרה מזיהוי פלילי שחקר את הזירה וטען כי יש סבירות גבוהה שהציפורן של דדון, שבה נמצא DNA, ניתקה בעת מאבק בין שניהם.
לפנייה לכתב/ת 
