And the winner is: Maccabi / מליניאק

כשיותם הלפרין וליאור אליהו היו שחקני מכבי ת"א, הם היו ווינרים. זכו בגביעים, לקחו אליפויות. מאז שהלפרין ואליהו חתמו בירושלים, הם זכו רק פעם אחת בגביע ווינר. בעונה שעברה הם הפסידו בחצי גמר הפלייאוף למכבי חיפה, ואפילו לא הגיעו למשחק גמר האליפות. השבוע הם הגיעו למשחק גמר הגביע שהתקיים אצלם בבית, בארנה בירושלים, ושוב חטפו סטירת לחי מצלצלת.

זה לא ההפסד, כמו שהאגרסיביות של מכבי ת"א העיפה את הלפרין ואליהו מהמגרש. אגרסיביות, כשהיא לא חורגת ממסגרת חוקי המשחק, היא ברכה. גיא פניני הוא דוגמא לשחקן אגרסיבי מטבעו. כששיחק בירושלים הוא רדף אחרי ליאור אליהו שרץ לליי־אפ, העיף אותו לשלטי הפרסומת מאחורי הסל וכמעט גמר לו את הקריירה.

ליאור אליהו מול דווין סמית'(צילום: עוז מועלם)

פניני היה שותף לשני גביעים בירושלים, לא כשחקן מוביל. במכבי ת"א הוא זכה בחמש אליפויות ושלושה גביעים. יוגב אוחיון זכה עד היום בשתי אליפויות ובארבעה גביעים, כולם במכבי ת"א.

למה ליאור אליהו, שלקח גם אליפות בספרד עם ויטוריה, נראה כל כך מסכן השבוע בגמר הגביע? לאן נעלם אותו אליהו שחגג על אילת בחצי הגמר? לאן נעלמת הווינריות של הלפרין, שצלף 12 נקודות במחצית אחת נגד אילת, כשהוא רואה צהוב במעמדים גדולים? יש אוחיון, פניני, אליהו והלפרין של ירושלים, ויש את אותם שחקנים בוורסיה התל אביבית הצהובה. זה ממש לא אותו הדבר.

יוגב אוחיון חוגג עם פיני גרשון(צילום: עוז מועלם)

כל הכבוד לתואר הראשון של גיא גודס. כמאמן מכבי ת"א, במיוחד בשנה הראשונה, סופרים לך במיוחד את התארים שאתה לא לוקח. היו מאמנים שפוטרו במכבי ת"א באמצע העונה, אבל כמעט כל מי שסיים את העונה לקח בסוף אליפות, וזה כולל את חיים שטרקמן שלא היה לו ניסיון קודם באימון, וקריירת האימון שלו הסתכמה בעונה וחצי. אפילו חיימון לקח עם מכבי ת"א דאבל.

אז לתשומת ליבם של אליהו, הלפרין, אוחיון ופניני: לקחת אליפויות וגביעים בצהוב, את זה כמעט כולם יודעים. אם תערכו רשימה של שחקני מכבי ת"א לדורותיהם, תתקשו למצוא מישהו ששיחק שם ולא לקח אליפות או גביע.

גיא גודס עם הגביע(צילום: טל שחר)

את מי שלקח אליפות או גביע כששיחק מול מכבי ת"א, צריך לחפש בזכוכית מגדלת. כמאמר האמרה הידועה: מי שלא יכול לנצח אותם, בדרך כלל מצטרף אליהם, כי זו הדרך הבטוחה להפוך לווינר. הווינרית, לא להתבלבל, זו מכבי ת"א, והיא שהופכת את השחקנים שלה לווינרים, לא להפך.

שר ההגנה

משה דיין אמר פעם, לא זוכר על מי, שהוא בחור טוב במובן הרע של המילה. בראיין רנדל הוא בחור רע במובן הטוב של המילה. בהפועל ירושלים השקיעו העונה הרבה כסף. משחקים שם שחקנים מוכשרים. הבעיה שהם לא הצליחו להחתים איש רע. מתחילת העונה אני טוען שזו כנראה הבעיה שלהם, בתוך ומחוץ למגרש, אין שם אנשים רעים במובן הטוב של המילה. לא תמצאו בירושלים שחקנים שיוציאו לך החשק לעלות לשחק נגדם.

בראיין רנדל(צילום: עוז מועלם)

ענייננו ברנדל, שמזכיר את נדב הנפלד למרות שהוא אתלטי בהרבה ממנו. התרומה של רנדל חורגת ממה שאפשר למצוא בסטטיסטיקה. את דווין סמית' מעלים לכותרת כשהוא קולע 27 נקודות, לא כשהוא יורד להגנה. התרומה הגדולה של רנדל לענף, שהוא גורם לפרשנים ולשדרים להתייחס לעניין ההגנה.

פתאום ההגנה נהייתה נושא לדיון. הגנה מופיעה בסטטיסטיקה רק בעמודות הריבאונד, החטיפות, העבירות ואחוזי הקליעה של היריב. יש המון פרמטרים הגנתיים שבכלל לא מופיעים בסטטיסטיקה. מגן גרוע יכול לקלוט כדור חוזר בהגנה, כתוצאה מעבודת הגנה טובה של שחקנים אחרים. למה מגיע לו קרדיט? יש שומרים גרועים שלא סוגרים בכלל בריבאונד, אבל המספרים שלהם נפלאים, כי יש להם תכונה נהדרת שאי אפשר ללמד ‑ הם מסוגלים לצפות מראש לאן ומתי הכדור ייפול.

רנדל ברגע מאושר(צילום: טל שחר)

הגנה מתחילה בירידה להגנה. איפה זה מופיע בסטטיסטיקה? איפה מופיעה בסטטיסטיקה מניעת כדור משחקן? למי נותנים קרדיט בחילוף אחרי חסימה? רנדל היה שחקן ההגנה של העונה גם בקבוצות פחות טובות, והמסר לצעירים: כדי להגיע רחוק לא חייבים לצלוף שלשות ולא להטביע, די לכופף ברכיים ולעבוד. כי בהגנה אין יום חלש.

כשהקסם מתפוגג

מאז שצביקה שרף הגיע לאשדוד, היא ניצחה בשלושה מתוך ארבעת המשחקים האחרונים. מאז שמיקי גורקה מונה למאמן זמני במקום מולי קצורין, בני הרצליה ניצחו בשני משחקים רצופים. טל בנין החליף את ראובן עטר, והפועל חיפה ניצחה את מכבי ת"א 0:2. גיא לוי מצליח בבית"ר ירושלים, והסיפור של חיים סילבס, שפוטר אחרי 9 משחקים ללא ניצחון, חזר תוך שלושה ימים וניצח בארבעה משחקים ברציפות, עוד יילמד בבית ספר לקוסמים.

טל בנין(צילום: גיל נחושתן)

מאמן־קוסם זו לא המצאה חדשה. בעלי קבוצות עושים בקבוצות "זעזוע", כי זה מה שעובד במזרח התיכון. אבל כשאני רואה מאמן על הכתפיים אחרי שניים־שלושה ניצחונות, זה עושה לי רע, כי אני יודע שיעיפו אותו לרצפה אחרי שני הפסדים. מי שמחזיק ממאמן קוסם, מפטר אותו אחרי כמה הפסדים. הקוסם מפשל? הוא לא יודע את הטריק? הקסם פג? אז נביא קוסם חדש.

יש מאמנים שיודעים להעמיד קבוצה מהר. כושר גופני, כמה תרגילים, מומחים בתקשורת בין אישית. השחקנים נדלקים ומתחילים לרוץ. הבעיה שכאשר ההתמקדות היא במאמן, זה משחרר את השחקנים מאחריות. שמתם לב שאליניב ברדה נחלש מאוד העונה? מאור בוזגלו לא בעניינים כבר חודש וחצי. פסטיבל "שער בכל משחק" של ערן זהבי הסתיים. ומי אחראים לפשלות של באר־שבע ומכבי ת"א? אלישע לוי ופאקו אייסטראן.

פאקו אייסטראן(צילום: עוז מועלם)

בעסקים העובד מרוויח אלפים, המנהל מרוויח מיליונים, ובעל החברה עושה מאות מיליונים. כשהעסק מפסיד מפטרים תחילה מאות עובדים, ורק אחר כך נוגעים בכמה מנהלים. המנכ"ל ממשיך בדרך כלל לקבל בונוסים. בספורט זה עובד הפוך: המאמן מרוויח 10 עד 20 אחוז משכרו של השחקן הכי טוב שלו, ובעל הקבוצה מפסיד. נשמע לכם הגיוני?