שלום ולא להתראות: שני גברים וחצי - הסוף
ממש כפי שאלן סירב לעזוב את הספה של צ'ארלי, כך גם "שני גברים וחצי" סירבה לעזוב את המסך במשך 12 עונות. פה ושם היו לה רגעים חביבים, בעיקר בזכות צ'ארלי שין, אבל רוב הזמן היא היתה פשוט גרועה. ואז הגיע אשטון קוצ'ר והמצב רק הידרדר. פרידה עם חיוך עייף
מי אתם האנשים שעוד צופים ב"שני גברים וחצי?" מי אתם ומה קרה לכם בילדות, שהנמיך כל כך את סטנדרט ההומור שלכם וגרם לכם לעקוב אחר סדרה שהתחילה בצורה רעה, ובדרך נס הצליחה להפוך גרועה יותר עם כל עונה ועונה?
אם זה מנחם, אתם לא לבד. אם להאמין לטבלאות הרייטינג האמריקניות, בפרק הסיום של הטמטום שאינו נגמר (וישודר הערב, שבת, ב-yes) צפו לא פחות מאשר 13.52 מיליון צופים, נתון מדהים ומזעזע בו זמנית, שכן בשלב זה של קומדיית המצבים האיומה הזו, שהחלה דרכה לפני 11 שנים, אפילו אלו ששמרו לה חסד נעורים כבר התייאשו משלל קווי העלילה המטופשים, הדמויות התמוהות והצחוקים המוקלטים.
אינתיפאדת אל אקצה דעכה, יאסר עראפת מת, צונאמי חירב את חופי תאילנד, ההתנתקות יצאה לפועל, מלחמת לבנון השנייה פרצה, גלעד שליט נחטף והושב, משה קצב נכנס לכלא, ארק שרון שקע בתרדמת, אולמרט עלה לשלטון, "שובר שורות" ו"דקסטר" עלו לשידור, האייפון הראשון הוצג לעולם, ארה"ב בחרה לראשונה בנשיא שחור, דודו טופז התאבד, נתניהו נבחר שוב לראשות הממשלה, "שובר שורות" ו"דקסטר" הסתיימו, רובין וויליאמס התאבד. אלוהים, אפילו המלחמה בעיראק הסתיימה ונינט כבר הספיקה לשנות 15תספורות וז'אנרים מאז. כל אלו התרחשו בעשור האחרון כשברקע משודרת לה, ללא מהות, סיבה או הסבר ראוי, "שני גברים וחצי". קצת מדאיג כשחושבים על זה, לא?
"30 רוק", "המשרד" (האמריקנית), "משפחה מודרנית", "קומיונטי", "לואי" – רשימת הסיטקומים המוצלחים שעלו בעשור האחרון עוד ארוכה. לצד היצע נדיר של דרמות מופת מזן "מד מן", התפתחותו של הסיטקום האמריקני תרמה גם היא להיווצרותו של מה שמוגדר כ"תור הזהב של הטלוויזיה". ואין ספק כי אותו סיטקום עבר בדרך לא מעט תהליכים ושינויים - מהצגת הסיפור והגדרה חדשה להומור ועד היחס בין הקהל לקומדיה.
טינה פיי העלתה משמעותית את רף הפאנצ'ים פר שורה, אד או'ניל המציא את עצמו מחדש והפך מאל באנדי לג'יי פריצ'ט , לואי סי קיי הגדיר מחדש את מהותו של הסיטקום, והוכיח שסדרה על כלום בשנות האלפיים יכולה בו זמנית להצחיק, לרגש ולעורר בך חרדה קיומית.
אין ספק כי סאגת הפיטורין של שין מהסדרה ומלחמתו ביוצרה צ'אק לורי סיפקה לא מעט רגעים משעשעים (ופרק "רוסט" מעולה), שהוכיחו כמה דמותו בסדרה לא דגדגה את תהומות הטירוף שהבחור מסוגל להגיע אליהם במציאות. אבל מה זה אומר על סדרה שהרגעים הטובים ביותר שלה התרחשו מחוץ לה?
וזה לא שלא היה לה סיכוי. מהרגע שבו הבינו יוצרי הסדרה כי דמותו של הילד ג'ייק צריכה להתרחק ככל האפשר ממשבצת הילד השמנמן והחמוד של הפרקים הראשונים, ולהפוך בעצמה לגרסה מוקטנת של שני הגברים שגידלו אותו, היו בה לא מעט רגעים יפים - תולדה של הדינמיקה שנוצרה בין צ'ארלי האלכוהוליסט, אלן הנוירוטי וג'ייק, כאמור - ילד נטול חן, נימוסים או עידון מכל סוג שהוא.
גם העובדה שהיתה קומדיה שחורה במהותה, שהכילה בדיחות על זנות, קוקאין וציפייה לראות את אחת הדמויות מתפגרת, הפכו גם את פרקיה המייאשים ביותר לקונטרה מבורכת לעודף הסכריניות של הסיטקום הניינטיזי הממוצע. אחרי הכל, כמה דמויות ראשיות בקומדיות לכל המשפחה מזמינים נערות ליווי לבתיהן ומשתינות דם (כן, גם זה היה) – בפריים טיים ב-CBS?
צ'ארלי הארפר - חובב אלכוהול בפריים טיים
אלא שבעונתה התשיעית השל הסדרה, אחרי עזיבת שין, החליטו יוצריה להמשיך לחלוב את הפרה הגוססת, והכניסו למקומו את השחקן אשטון קוצ'ר – גאון במונחים של טיימינג קומי, למי שזוכר אותו כמייקל קלסו ב"מופע שנות ה-70". אם הסדרה לא מתה מוות איטי וכואב לפני כן (לפחות ברמה התסריטאית), צירופו של קוצ'ר בתור דמות מופרכת של מיליונר שהחליט משום מה לשאת על עצמו את נטל אלן ובנו ללא כל קשר משפחתי או חיבה מיוחדת, לא עשתה עמה חסד.
מכאן שינתה שני גברים את פניה ולמעשה בגדה בקונספט המקורי שלה, והמשיכה לעשות זאת עם היעלמותו של ג'ייק (אנגוס ט. ג'ונס) מהסדרה. אך בשלב זה כבר הכל היה אבוד מילא, שכן הוא כבר מזמן לא ענה להגדרה של חצי אדם, ולמעשה הפך למתבגר די מטריד ונטול חן. את מקומו תפסה השחקנית אמבר טאמבלין, שגילמה את בתו המופרכת והלסבית של צ'ארלי, ובאמת שמכאן לא היה ניתן להסביר את ההצלחה שלה בשוק הטלוויזיה האמריקני, ולהניח שהצופים בה עשו זאת מתוך אינסטינקט, הרגל והתניה, ופחות כפעולה מושכלת.
על כן, אין סיבה להתרגש ממותה המאוחר מדי של "שני גברים וחצי". כן, היו לה פה ושם רגעים טובים, חלקם אפילו העלו יותר מגיחוך. אך קשה לשכוח לה את עונותיה המאוחרות, לפחות שבע מהן, שבהן הפכה לאורח לא רצוי בסלון ביתנו.
ואולי בכל זאת יש משהו משעשע, אפילו מתוחכם, בדרך הארוכה שבה התעלקה על לוח המשדרים והתנדפה ממנו באיחור כה משמעותי. "שני גברים וחצי" החלה כסדרה על גבר חד הורי מרושש, שנוחת על אחיו ביום בהיר, ומכריח אותו להתאים את שגרת יומו נטולת הרסן לחיים בבית שמתגורר בו אדם צעיר ונתון להשפעה.
עם השנים ניסו החיים וצ'ארלי לגרום לאלן לעזוב את הבית, וזה סירב, נאחז בשיניו והתעקש להשתקע. עם סיומה, כבר ברור ש"שני גברים וחצ"י היתה לא פחות מסדרה רפלקסיבית, שהפכה גם היא, ממש כמו דמותו של אלן, לאורח בלתי רצוי שמתעקש ללוות אותנו מדמי ימינו עד זקנה. תמיד ידענו שאורחים ודגים מסריחים אחרי שלושה ימים. כעת אנחנו יודעים שגם סדרות טלוויזיה.
