חיכו להוזלה והפסידו: "המדינה בגדה בנו"
10 השנים האבודות של שוק הדיור: חוסר המדיניות הממשלתית, לצד ההמתנה לחוק מע"מ אפס, הוביל משפחות רבות לחכות ולחכות. בסוף הן שילמו הרבה יותר או שהתרחקו מחלום הדירה: "יש חוסר אמון מוחלט בממשלה"
"התחילו לדבר על מע"מ אפס וזה אפילו עבר בקריאה ראשונה. היינו בטוחים שנצליח לקנות דירה בכמעט 180 אלף שקל פחות. הזמן עבר, חיכינו, התוכנית לא עברה ובסופו של דבר נגנזה. כשבאנו שוב לקנות את הדירה, היא עלתה מיליון ו-170 אלף שקל. זה היה נורא, במקום לחסוך היינו צריכים עוד 200 אלף שקל". רועי חרמוני מקריית אתא הוא רק אחד מאלפי משפחות צעירות רבות שהאמינו כי מחירי הדירות יירדו, חיכו - ובסוף שילמו יותר, או שהתרחקו מחלום קניית הדירה.
חרמוני, נשוי לנעמה ואב לילדה, התכוון לפני כשנה לרכוש דירה בשכונת גבעת אלונים בעיר בסכום של 980 אלף שקל, ובני הזוג נאלצו כאמור להוסיף עוד כ-200 אלף כדי לרכוש אותה. הם הצליחו לגייס את הכסף ולקנות את הדירה, אך התחושות היו קשות. "המילה אכזבה קטנה על זה, זו תחושה של בגידה מצד המדינה. חוסר אמון מוחלט בממשלה, כל ממשלה. אף אחד לא סופר אותך והתחושה היא שאנשים שם דופקים אותך מתוך אינטרס צר שלהם. שהרכוש האישי שלהם לא יינזק", אמר רועי.
אלעד לוי (30), נשוי לתמר ואב לאיתי בן השנה, מחפש דירה מאז שהתחתן לפני יותר מארבע שנים. "אני עובד במשרה מלאה כאיש שיווק בחברה טכנולוגית, ואשתי במשרה מלאה כעובדת סוציאלית", מספר לוי. "עם הזמן הבנו שבאזורים מרכזיים בגוש דן ובירושלים לא נצליח לקנות דירה, אז התפשרנו והתחלנו לנסות לקנות דירה במודיעין, שבה יש גם איכות חיים וגם תעסוקה".
לוי אומר שההצעה להוריד את המע"מ לאפס עבור דירה ראשונה לזוגות צעירים מעולם לא נראתה לו כפתרון מעשי, ולכן בחר לנסות את מזלו בהגשת הצעה למכרז דיור של משרד השיכון. "מע"מ אפס גרם עד עכשיו רק לנזק, לקיפאון בשוק ולעליית מחירים, לא ראינו שום שינוי לטובתנו. הגענו למסקנה שהסיכוי היחיד שלנו לרכוש דירה זה דרך מכרזי משרד השיכון, על ידי כניסה להגרלות ותפילה לאלוהים שאולי נזכה ונהפוך לברי מזל". לוי מעיד כי החיפוש אחר דירת שלושה חדרים שתאפשר לו לחיות בכבוד עם אשתו, במחשבה על שני ילדים, נעשית גם היא בעזרת ההורים. "התקציב שלנו הוא עד מיליון שקל. אנחנו דור שרחוק מלהיות מפונק כמו שלפעמים חושבים עלינו. אנחנו מודעים מאוד להתנהלות הכלכלית שלנו ועדיין לא מצליחים לעמוד בהוצאות ולחסוך".
אלכס רייף (29) ואשתו ליאורה (32) מראשון לציון לא הצליחו עד כה לרכוש דירה בגלל המחירים הגבוהים. חוק מע"מ אפס היה עבורם פתח לתקווה, שבסופו של דבר התנפצה. "את הדירה הנוכחית אנחנו שוכרים כשנתיים, תמורת 4,300 שקל לחודש, אבל כל אחד מאיתנו בנפרד שכר דירות כבר עשר שנים", אומר אלכס. "היינו רוצים לרכוש דירה בראשון לציון, בה אנחנו מתגוררים כעת, אבל המחירים בעיר נעים בין 1.4 ל-1.7 מיליון שקל. אלה לא מחירים בטווח אפשרי עבורנו. אם המחירים היו יורדים לרמת מיליון, אפילו 1.2 מיליון שקל, אולי אפשר היה להתחיל לנסות למצוא דירה לרכישה".
אלכס, שנפצע במלחמת לבנון השנייה, עובד כמנהל אבטחת מידע בעוד ליאורה היא טכנאית אולטרה-סאונד. ביחד הם מרוויחים כ-17 אלף שקל נטו בחודש. "יחד עם תשלומי המסים, לחסוך כל חודש 5,000 שקל זה קשה", אומר אלכס, "אנחנו לא יודעים כמה מע"מ אפס היה מוריד את המחירים, אבל אם הם היו יורדים משמעותית אז הייתה לנו אפשרות לרכוש. מע"מ אפס הוא לא הפתרון היחיד שהיה מוריד מחירים, צריך לבצע כל מיני צעדים ולהגדיל את ההיצע".
אלכס מרגיש שבשנים האחרונות הוא ואשתו איבדו את ההזדמנות להיות חלק ממעגל בעלי הדירות. "בשנים 2003-2002 עוד אפשר היה לרכוש דירה בראשון לציון במחירים יחסית נורמלים, 800-700 אלף שקל", הוא אומר, "אם היינו אז בגיל של רכישת דירה, היינו עומדים בזה, אבל פספסנו את הרכבת. לרוב החברים שלנו אין דירה בבעלותם ואלה שיש להם, צריכים להשתעבד למשכנתה. כל שינוי קטן במצבם הכלכלי יכול לגרום להם לאבד את הבית ולא לעמוד בתשלומים. אף פוליטיקאי פה לא מספק כרגע איזשהו פתרון להורדת יוקר הדירות".
בעיה כפולה במגזר הערבי
מחמוד חדאד מרמלה גר בשכירות יחד עם משפחתו ולא רואה איך יוכל בקרוב לרכוש דירה. "מצוקת הדיור מגיעה מכמה כיוונים. מצד אחד אין מספיק הצעות ופרויקטים שאפשר להתחבר אליהם, במיוחד אני מדבר על עצמי כאזרח ערבי שלא כל פרויקט יקבל אותי. כאן הקושי שלי הוא כפול. מעבר לזה יש את הקושי של ההון העצמי ואישורי המשכנתה, וכאן הדברים הם פי כמה מורכבים לכל אזרח ערבי שרוצה לקנות דירה. אני ממתין יותר משנתיים לקניית דירה. בתקופה זו התחברתי לפרויקט יפה מאוד ורציתי לקנות שם, אבל אז הסתבר שהם לא מוכרים לערבים. גם אם הייתי רוצה, לא הייתי מקבל דירה. צריך שייתנו לערבים את הזכות המלאה לרכוש דירה, כמו לכל תושב אחר במדינה".
לגבי מחירי הדיור הוסיף חדאד: "המחירים רק הולכים ומזנקים ואין הלימה בין מה שמוצע לבין המחיר. זו בעיה שקיימת בכמה מקומות בארץ אבל האוכלוסייה הערבית חווה את זה יותר, עקב התנאים לקבלת ערבים לפרויקטים מסוימים. אני מצפה שיהיה שינוי, כי מחיר הדיור רק עולה עם השנים, אבל אני לא יודע איך כל ממשלה שתהיה תוכל להקטין את הפער. זה לא יבוא ביום אחד שהמחיר יירד ממיליון ל-500 אלף שקל. אני אישית לא רואה פתרון, אף מפלגה לא יכולה להציע פתרון".
ירידת הריבית השבוע לא תשפיע לדעתו על רוכשי הדירות: "בסופו של דבר זה לא משפיע על מחירי הדיור אלא מגביר את הלחץ על המחירים. זו כביכול הזדמנות לקבל משכנתה אבל זה יעזור רק לאנשים שמלכתחילה הייתה להם אפשרות לקנות דירה".
2,000 פונים ל-173 דירות
היזם ד"ר אלדד פרי מקבוצת אלדד פרי, שבונה היום פרויקטים למגורים במודיעין, רחובות, נס ציונה, ראשון לציון, תל אביב, בת ים ועפולה, מסביר מה קרה לשוק הנדל"ן בתקופה האחרונה: "זעקנו כל הזמן ואמרנו שברגע שמע"מ אפס ייפול, יעלו מחירי הדיור ויגדלו הביקושים. זה מה שקרה ולצערנו הרב נבואה זו התגשמה. מאז שמע"מ אפס הוכרז ואז נפל, אנחנו עדים לעליית מחירים של בין 7% ל-10%, תלוי באיזו עיר. דירת ארבעה חדרים בגן הפקאן ברחובות נמכרה אצלנו ב-1.6 מיליון שקל לפני מע"מ אפס, והיום נמכרת ב-1.7 מיליון שקל. דירת ארבעה חדרים בעפולה שמכרנו לפני מע"מ אפס ב-819 אלף שקל, נמכרת היום ב-880 אלף שקל".
פרי מסביר את התהליך שהתרחש בחודשים שעברו מאז מע"מ אפס: "שוק הנדל"ן, כמו כל כלכלה בעולם הקפיטליסטי, בנוי מהיצע וביקוש. הביקושים נשארים קשיחים ויש צורך לייצר במדינה הזו 45 אלף דירות בשנה. ברגע שקונים ישבו על הגדר, הם לא הפסיקו לרצות לרכוש דירות, הם בסך הכול המתינו. היזמים לא התחילו בנייה חדשה מחשש להיתקע באמצע עם פרויקטים או לשלם ריביות מיותרות לבנק המלווה. ואז, כשכולם התייאשו, גם ממע"מ אפס וגם מהממשלה, הם חזרו במכה אחת ויצרו ביקוש של 100-80 אלף דירות. מכיוון שאין לנו מספרים כאלה בבנייה, המחירים עולים".
ההבדל בביקושים בין התקופה שבה דובר על מע"מ אפס לבין התקופה שבה נפל, הודגמה במהלכי השיווק של קבוצת אלדד פרי. "במהלך חודש יוני", אומר פרי, "יצאנו בשיווק פרויקט של 90 דירות במודיעין וקיבלנו 2,000 פניות. בנוסף למע"מ אפס, שהיה בדיונים, ביולי כבר היה המבצע בעזה. בסוף מכרנו רק 22 דירות מתוך ה-2,000 פניות. בינואר ובפברואר האחרונים יצאנו במהלך שיווק של 70 דירות בת"א ו-103 ברחובות, שוב קיבלנו 2,000 פניות, וסיימנו את השיווק תוך חודשיים. זה אומר הכול".
כבר עשור אין מדיניות ממשלתית
מחקר של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית כלכלית, שהתפרסם בשנה שעברה, מצא כי היעדר מדיניות ממשלתית בשוק הנדל"ן היא מאפיין בולט של ממשלות ישראל בכל העשור האחרון.
על פי המחקר, ממשלת ישראל לא פעלה כדי להגשים את החזון התכנוני שקבעה לעצמה במסגרת תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35), שבה נקבעו יעדים להגדלת מספר הדירות על ידי הקטנת שטחה הממוצע של דירה וציפוף מרכזים עירוניים. מחברי המחקר מצאו כי בפועל התרחש ההיפך המוחלט. שטחה הממוצע של דירה חדשה בשנת 2000 היה 153 מ"ר, ובשנת 2008 הגיע שטחה הממוצע של דירה חדשה ל-182 מ"ר. עוד לימד המחקר כי בין השנים 2007-1995 צומצמה הבנייה הרוויה לטובת בנייה צמודת קרקע. בבנייה הרוויה (בניינים בגובה שלוש קומות ויותר) מספר התחלות הבנייה ב-1995 היה כ-48,500, לעומת כשליש בלבד ממספר זה בשנת 2007.
בשנים 2011-2008 נעשתה 51% מהבנייה בארץ על קרקעות פרטיות - ולא על קרקעות המדינה. "ויסות קרקעות שונה יכול היה להביא למחירי דיור נמוכים בהרבה", כתבה ד"ר גלית בן שטרית,
שערכה את המחקר. בהקשר להפקרת הדיור הציבורי, נטען כי מדיניות הממשלה בנוגע למכירת דירות ציבוריות כמעט שהובילה לחיסול מאגר הדירות. בין השנים 2011-1998 נמכרו כ-37,500 דירות לדייריהן, אך רוב הכסף לא הועבר לבניית דירות חדשות במקומן ונוספו רק כ-1,000 דירות למאגר.
בנוסף קובעת ד"ר בן שטרית כי מספר המממשים את זכותם למשכנתה מסובסדת מהמדינה ירד מ-30 אלף בשנת 2003 לכ-2,200 זכאים בלבד ב-2011. הסיבה לכך היא הקשחת הקריטריונים והירידה בריבית הכללית במשק, שהפכה את המשכנתאות המסובסדות לפחות אטרקטיביות.
עמותת ידיד, אליה פונים רוכשי דירה שמתקשים בתשלום המשכנה, מזהירה כי בחודשים הקרובים יגדל מספר הישראלים שלא יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתה. "בחודש ינואר האחרון חל גידול של כ-20 אחוז במספר הפונים ל"ידיד" המתקשים בתשלום המשכנתא. עדיין לא מדובר במינוי כונסי נכסים אך אנחנו משוכנעים שבחודשים הקרובים ילך המספר ויגדל לאחר שמשפחות שהתעקשו לרכוש דירות בשנים האחרונות לא יוכלו לעמוד יותר בתשלומים עקב העלייה בעלויות הדיור, אומר סמנכ"ל "ידיד", רן מלמד.
בשנת 2014 טיפלו מרכזי הזכויות של "ידיד" ביותר מ-3,700 משפחות שלא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתה שלהם, רובן לתקופה של שישה חודשים ויותר, פרק הזמן המינימלי שרק לאחריו יכול הבנק המלווה להעביר את חוב הפיגורים לטיפול משפטי.
לפנייה לכתב/ת 
