על מה אנו מדברים כשאנו מדברים על בחירות
דו"ח המבקר עשוי לעצור את הסחות הדעת למיניהן ולהעניק סיכוי לדיון אמיתי על השבר של מעמד הביניים, שנתניהו היה האחרון לזהות
"איש בלי ידיים בא לדלת למכור לי תצלום של הבית שלי." מי חוץ מריימונד קארבר יכול לפתוח סיפור כך, ולהראות בהמשך את החֶסֶר הכואב עוד יותר שממנו סובל בעל הבית? מי כמוהו מכיר מבפנים ומכל הצדדים את הסבך הבלתי פתיר של בדידות, אהבה, כעס, אלימות, ניתוק?
כך בחרו עורכי הוצאת הספרים עם עובד להציג את "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה" – קובץ הסיפורים של קארבר שיצא ב-1981 ומהדהד להפליא גם ב"בירדמן", הסרט שזכה באוסקר השבוע.
נזכרתי במשפט הפתיחה המפואר של קארבר דווקא כשראיתי את משה גלאמין בבית ראש הממשלה הלא מפואר וחשבתי שהמשפט הוא אולי גם משל לכל הספינים העלובים והמכוערים של אנשים שיש להם ידיים, אבל לא תבונה ולא טעם טוב, שמנסים למכור לנו תצלום כוזב של הבית שלנו.
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על בחירות? זו השאלה. להיות או לא להיות שבויים בידיים של אלה שרוצים לבלבל אותנו, לסחרר את הראש בסיפורי מעשיות, סרק סרק סרק, עד 17 במרץ. הם רוצים את הפתק שלנו, לא את התודעה. והרי זה העיקר עכשיו – לא להניח לאיש להסיח את דעתנו.
קל להבחין בטריקים הזולים. אפילו כמה מחסידיו של בנימין נתניהו הבינו שהסרטון של גולמין היה ניסיון להסיח את הדעת רגע לפני דוח המבקר הקטלני על מעון ראש הממשלה. אבל, למרבה הצער, גם רבים מאלה שמייחלים להסתלקותו של נתניהו מהמעון, נגררים להסחות הדעת היומיומיות שמרחיקות אותנו מהנושאים החשובים.
יש הסחות דעת מענגות כשלעצמן כגון הדיון בשאלה אם צילומי השער של שרה הם קמפיין לפוטושופ. בסדר, כולנו קצת גיא פינס. ומגיע לנו לצחוק, גם אם הבדיחה הזו היא על חשבוננו. אבל עם כל הכבוד לשרה, היא הצרה של ביבי, וביבי הוא הצרה שלנו. אז בואו נחזור לראש הממשלה.
הסחת הדעת הגדולה מכולן היא נסיעת ראש הממשלה לוושינגטון על אפו וחמתו של נשיא ארה"ב. לכאורה, החלטה שנויה במחלוקת שהבליטה את כישלונותיו. למעשה, הנסיעה הציבה את האיום האיראני בראש סדר היום כמעט בלי תחרות. כל פוליטיקאי וכל פרשן שהתגולל על נתניהו סייע להסחת הדעת. הויכוח על הנסיעה עדיין תקוע בתיקו בין הימין והשמאל, אבל לנתניהו, התיקו הזה עדיף על נושאים אחרים שבהם הוא נידון לתבוסה.
למשל, משבר הדיור. לא צריך לחכות לפסק דינו של מבקר המדינה כדי לדעת שראש הממשלה בשש השנים האחרונות היה האחרון לזהות את הבעיה הקשה ביותר של מעמד הביניים. הזינוק המסחרר של מחירי הדיור, במיוחד באזורי הביקוש, ניפץ את החלום של זוגות צעירים לקנות דירה במחיר שפוי, ומעך את ההורים שלהם, שלא מסוגלים לסייע. על מחדל ענק כזה, ראש ממשלה חייב לשלם בכיסאו. לכן, פרסום הדו"ח של מבקר המדינה על משבר הדיור לא יחדש הרבה אבל הוא עשוי להיות נקודת מפנה בקרב על סדר היום.
אם נתניהו ייסע לוושינגטון בשבוע הבא, ולא ילקה בשפעת ברגע האחרון, אנחנו נידונים לשעות ארוכות של אוויר חם בשידור חי. לכאורה, אין מה לעשות – אי אפשר שלא לדווח בהרחבה על הביקור, והנאום, והיחסים, ובלה-בלה-בלה. למעשה, אפשר לכסות את הביקור בהיקף סביר, בלי לגרוע מחשיבותו, ובאותה עת לשמור על פרופורציות של סדר יום, שבועיים לפני בחירות. כלי התקשורת יכולים להציע תפריט מגוון ומעורר של הנושאים החשובים ביותר, ובראשם הנושאים הכלכליים והחברתיים – התמוטטות מעמד הביניים, העוני המתרחב, שקיעת החינוך, וכמובן המחיר המאמיר של מפעל ההתנחלויות והבידוד המדיני – ולא לאפשר לנתניהו לבעוט בכל התפריט הזה לפח.
לא רק לנתניהו. בזמן המועט שנותר, אחרי שזמן יקר של מערכת הבחירות בוזבז, צריך להתייחס מעתה לכל פוליטיקאי בחשדהו וחשדהו. גם לאלה שמנסים להחליף אותו. זה גם המבחן שלהם, שיכול לסייע בשאלה מי מהם ראוי יותר לאמון. רואים פוליטיקאי מדבר במהדורה המרכזית? סננו את הדברים במסננת אחת – האם הוא מדבר ברצינות ובענייניות על הנושאים המעסיקים אותנו או שהוא ממשיך לבזבז את זמננו היקר? מפלגה, לא חשוב מאיזו עדה, מנסה לשעשע אתכם בסרטון שובב? תזכירו לעצמכם שזו לא "ארץ נהדרת", ולא ארץ נהדרת.
הסקרים מתעתעים. לכן, המאבק על סדר היום עד לבחירות הוא קריטי. על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על בחירות – זו השאלה שתכריע את גורלנו בקלפי, בעוד 20 יום.
לפנייה לכתב/ת 
יואל אסתרון
צלם: אוראל כהן, כלכליסט
מומלצים
