האם באמת יש חוסר אחידות בבית הדין?
הקרטיב שיעלה לקבוצה שלכם 50 אלף שקל, הפיצוחים ששווים כמו אבוקה מסוכנת, הדמות שנפגעת מהכי הרבה חפצים, המועדון שאוהדיו מתפרעים יותר מכולם. בדקנו את העונשים שהטילו דייני בית הדין המשמעתי על "התנהגות בלתי הולמת של אוהדים". עו"ד שמעוני: "מדיניות הענישה של בית הדין מושפעת משורה של פרמטרים"
בשבועות האחרונים מתחזקת המחאה נגד המחירים במזנוני האצטדיונים בישראל. המחירים יקרים, זה נכון, אבל אף אחד, בשום מגרש, לא שילם על ארטיק מה שנדרשה לשלם מכבי תל אביב. בשבוע שעבר, בפעם השנייה שהאלופה הורשעה בעבירה הקשורה בשלגון, זה עלה לה לא פחות מ־5,000 שקל. ועוד מדובר בארטיק זול, מקרח.
מיץ' גולדהאר יהיה זה שישלם על אותו ארטיק, שבעקבות השלכתו נשפטה והורשעה הקבוצה בסעיף "התנהגות בלתי הולמת של אוהדים". אבל מה היה קורה אם האוהד היה זורק כוס שתייה? או שקית גרעינים? ומה בנוגע לאבוקה או חזיז? לשאלות האלו, מתברר, אין תשובה ברורה.
אם תשאלו את דייני בית הדין המשמעתי, שמחליטים איך להעניש קבוצות על התפרעויות אוהדים, הם יסבירו שהכל לגופו של עניין. שיש להתחשב בהרשעות הקודמות, בעונשים על תנאי מהעבר או בתוצאה שנגרמה מהשלכת החפץ. ובכל זאת, למרות שיש תקנון ולמרות שלדיינים עצמם יש שיקול דעת, התחושה אצל אוהדי כדורגל, וגם אצל חלק מהקבוצות, היא שבית הדין אינו עקבי בהחלטותיו, ולפעמים כשזה נוגע לעונש כמו משחקי רדיוס הדבר פוגע בהם אישית.
האם יש אחידות בעונשים? כדי לבחון את הסוגייה לעומק, בדקנו את כל הדיונים וההחלטות של השנים האחרונות. התמקדנו בסעיפי ההרשעה הבולטים: התפרעות אוהדים, התנהגות בלתי הולמת של אוהדים וקריאות גזעניות. אבל לפני שננסח את מחירון העונשים של בית הדין, ונשווה בין פסיקות שונות, נתחיל דווקא מהסוף בסיכום העונשים.
הקבוצה שהורשעה הכי הרבה פעמים בגלל מעשי אוהדים, וזו ששילמה את הקנס המצטבר הגבוה ביותר, היא לא, כפי שאולי נהוג לחשוב, בית"ר ירושלים. אלופת הקנסות היא גם אלופת הליגה מכבי ת"א. בחמש העונות האחרונות הורשעו הצהובים 24 פעמים בגלל התנהגות אוהדים, ושילמו כמעט 700 אלף שקל בקנסות. במקום השני נמצאת בית"ר, עם 23 הרשעות.
חשוב לציין שבית"ר הורשעה יותר במקרים של קריאות גזעניות, בעוד מכבי חיפה, למשל, כמעט לא הואשמה בסעיף זה ונמצאת בצמרת בעיקר בגלל התפרעות אוהדים. אם מוסיפים את יתר הקבוצות בליגת העל, הרי שקופת ההתאחדות התעשרה בכ־3 מיליון שקל בחמש השנים האחרונות בעקבות אותם קנסות.
בית הדין המשמעתי כולל ארבעה דיינים, ובניגוד לנשיא בית הדין העליון של ההתאחדות, השופט בדימוס אורי גורן, שמונה לתפקיד בקיץ 2012 ומרוויח 45 אלף שקל בחודש, דייני בית הדין המשמעתי אינם זוכים למשכורת קבועה. הם מקבלים שכר והחזר הוצאות לפי מספר הדיונים שבהם הם יושבים.
ארבעת הדיינים הם ישראל שמעוני, עמנואל סלע, גיורא לנדאו ונועם ליובין. כולם עובדים במשרדי עורכי־דין שונים במגזר הפרטי, כך שבית הדין אינו מקור פרנסתם העיקרי. על המועמדים ממליצה נשיאות בית הדין העליון בראשות השופט גורן, בעוד האסיפה הכללית של ההתאחדות בוחרת אותם בפועל. בראש בית הדין המשמעתי עומד עו"ד שמעוני, והוא זה שמחליט מי יישב בכל דיון. שמעוני גם מחליט אם דיון מסוים ראוי להתנהל בהרכב מורחב.
"להבדיל בין נפץ לפיצוחים"
תקנון יש, אבל דיינים שונים יכולים לקבוע עונשים שונים. הנה דוגמה פשוטה: לפני חודשיים גזר הדיין לנדאו קנס של 5,000 שקל על מכבי חיפה בעקבות זריקת כוסות לדשא. לנדאו ציין שבחיפה עושים מאמצים למנוע תופעות כאלה. לעומת זאת, שנה קודם לכן הורשעה אותה חיפה פעמיים בזריקת כוסות למגרש, בשני המקרים על־ידי הדיין ליובין. פעם אחת עמד העונש על 10,000 שקל, פעם אחרת על 20,000 שקל.
רוב האנשים המשתתפים בדיונים מטעם הקבוצות טוענים לחוסר אחידות בעונשים. לא תמיד הקבוצות שולחות נציג משפטי. לפעמים מדובר בדובר הקבוצה. במכבי חיפה, למשל, לפעמים מגיע לדיונים המנכ"ל איתמר צ'יז'יק ולפעמים זה הדובר דודו בזק. גם בבית"ר ירושלים נהוג לשלוח את הדובר, אושרי דודאי, שמתייחס לנושא האחידות: "ההגדרות להאשמות בהתאחדות הן בקטע אפור, כי התפרעות אוהדים יכולה להיות מזריקת גרעין בודד מהיציע ועד 2,000 איש שיזרקו גלילי נייר לדשא. זה מופרך. או נגיד שקית ריקה של טרופית שזה ועוד איך מופרך. ואז על משהו כמו זריקת ניירות אתה מוזמן לבית הדין, מצטברים מקרים, ואתה מופיע כבר חמש פעמים בטור ההאשמות תחת סעיף של התפרעות אוהדים. על מה? גלילי נייר? גרעין? צריך להבדיל בין נפץ או חזיז לבין פיצוחים".
יש הבדל? אם כן, לא תמיד רואים אותו. הקנסות על השלכת אביזרי פירוטכניקה נעים בין 10,000 ל־40 אלף שקל, עם אפשרות להוספת משחק רדיוס בפועל או על תנאי. לפעמים, העונש הוא ברף התחתון, וכך היה במקרה זריקת אבוקה על־ידי אוהדי בית"ר ירושלים בספטמבר 2012: הדיין לנדאו החליט להפעיל עונש על תנאי שעמד נגד הקבוצה וגזר עליה משחק רדיוס וקנס של 10,000 שקל. כעבור שנה הפעיל הדיין סלע עונש על תנאי נגד סכנין – 10,000 שקל קנס פלוס משחק רדיוס, אלא שהפעם העבירה הייתה זריקת שקית גרעינים. דין אבוקה כדין פיצוחים.
"אין אחידות", קובע עו"ד מורן מאירי, שמייצג בקביעות את מכבי ת"א. "יש בעיה. הוכח שהקנסות למכבי ת"א גבוהים באופן חסר פרופורציות לעונשים שמוטלים על הקבוצות האחרות". האמת היא שכל קבוצה, לא רק מכבי ת"א, חושבת שהיא מופלית לרעה, שהעונשים שהיא סופגת אינם מידתיים. כך בבית"ר ירושלים, בהפועל ת"א ועוד.
הנה, לפני שנה, אחרי שהפועל ת"א הורשעה בגלל שריקות מהיציע שהפריעו לשופט (הפועל הורשעה בשני מקרים דומים על אותה עבירה הדיין סלע גזר עליה 5,000 שקל והדיין ליובין 7,000 שקל), ביקש עו"ד עמית פינס, המייצג את המועדון, להראות את חוסר האחידות.
וכך טען פינס בדיון: "היה דיון של מכבי ת"א אצל הדיין סלע בעניין המשחק עם אשדוד שבו תואר העניין כפוגרום ושם קיבלו קנס של 50 אלף שקל. הפועל הורשעה על מצית וקיבלה קנס של 50 אלף. אני לא חושב שזה שקול לפוגרום. מכבי חויבה ב־5,000 שקל על זריקת מוט, הפועל הורשעה ונקנסה ב־35 אלף על שקיות גרעינים. הרי לא מדובר באותו נזק. היד קלה על ההדק".
לא כל מקרה, כאמור, שווה לאחר, ולכן קשה להשוות. בשנים האחרונות מנסים הדיינים להתחשב מאוד בניסיונותיהן של הקבוצות להילחם באוהדים מתפרעים, ומשתמשים בנימוקים כמו "התרשמתי שהקבוצה עושה מאמצים". מכבי חיפה, שבאמת עושה מאמצים, מוזכרת כקבוצה כזו פעמים רבות, ולפעמים גם מקלים בעונשה. במקרים של בית"ר ירושלים הדיינים מציינים לפעמים שלא התרשמו ממאמציה.
אותו משחק, אותו גליל
ועדיין, יש כמה עקרונות שמנחים את בית הדין. אחד מהם הוא שאלת הפגיעה או הנזק. כך, למשל, במקרה של זריקת חפצים למגרש, האירוע הנפוץ ביותר, הדיינים מבחינים בין אירועים שבהם חפץ פגע בשופט או בשחקן לבין מקרים שבהם לא הייתה פגיעה. ניסינו להשתמש בקו המנחה הזה כדי למצוא את הפרופורציה המתאימה.
בשלוש השנים האחרונות היו תשעה מקרים בליגת העל של השלכת חפץ שפגע בקוון במשחק ליגת העל. הנתון הזה הופך את עוזר השופט לדמות הפגיעה ביותר בפועל על המגרש יותר מהשופט, יותר מהשחקנים, יותר מהמאמנים.
זוכרים את הארטיק מתחילת הכתבה? לא באמת מדובר בארטיק היקר ביותר. באוקטובר 2012 אוהדי אותה קבוצה, מכבי ת"א, זרקו מהיציע קרחון שפגע בקוון. העונש שקבע הדיין שמעוני: סגירת יציע למשחק אחד וקנס של 50 אלף שקל פי עשרה מהסכום שקבע הדיין לנדאו על הארטיק שהחטיא. לפעמים היחס הזה, פלוס־מינוס, נשמר. לפני חודשיים נזרק מצית מיציע אוהדי סכנין, העונש עמד על 6,000 שקל. שנתיים קודם לכן, אוהד של אותה קבוצה זרק מצית שפגע בקוון. העונש: 50 אלף שקל כמעט פי עשרה.
יש דוגמאות נוספות שמדגימות את היחס הזה, אבל גם הוא לא תמיד נשמר. בספטמבר 2013, למשל, הורשעה בני־יהודה על שקית גרעינים שנזרקה לדשא. למרות שלקבוצה היה עונש על תנאי, הדיין ליובין החליט להקל וקנס אותה ב־5,000 שקל בלבד. כעבור שנה, אותו דיין גזר על הפועל עכו קנס של 15 אלף שקל פלוס משחק רדיוס בגלל שקית גרעינים שפגעה בקוון. רק נציין שבמהלך המשפט דאגו להדגיש שמדובר בשקית גרעינים גדולה, לא מהסוג שמוכרים שתיים בעשר.
הנה עוד דוגמה מעניינת. אחרי הדרבי התל־אביבי במאי 2013 הורשעו שתי הקבוצות על־ידי הדיין שמעוני בזריקת גלילי נייר. הגלילים לא נפתחו, ולכן נקבע שיש עבירה. העונש שהוטל על מכבי: 2,500 שקל. הפועל, שהגליל שנזרק מהצד שלה פגע בגבו של הקוון, נקנסה ב־25 אלף שקל.
אבל מה קורה אם גליל הנייר פוגע דווקא בשחקן? זה היה המקרה בחודש שעבר. גליל נזרק מיציע מכבי חיפה ופגע בשוער בית"ר בוריס קליימן. בחיפה טענו, כך במקור, כי "רק פתיתים מהנייר פגעו בשוער". בכל מקרה, הדיין שמעוני, זה שהטיל בעבר קנס של 25 אלף על פגיעה בעוזר שופט, העלה את המחיר ל־55 אלף שקל על פגיעה בשחקן. יש היררכיה.
"ההחלטות לא אחידות", קובע גורם בהתאחדות, שביקש לשמור על עילום שם. "אני מבין שמי שיש לו תיק עשיר צריך לקבל יותר, אבל אתה רואה שכל אחד מהדיינים מחליט איך שהוא רוצה. עד לפני כמה שנים הדיינים היו יוצאים לשטח באוטובוס הדיינים, יוצאים למשחקים מליגות ג' עד ליגת העל, רואים בשטח איך קבוצה מתמודדת עם האוהדים. בארבע־חמש השנים האחרונות לא עשו זאת, אז הם מתחילים להתנתק ולא מבינים".
מתנתקים או לא, ברור שלא פשוט להיות דיין, אבל בהחלט יש מקום לשיפור. הקבוצות ימשיכו לטעון לחוסר אחידות, אבל עדיף היה אם הדיינים לא היו מספקים להן את התחמושת.
אב בית הדין המשמעתי, עו"ד ישראל שמעוני מסר בתגובה: "מדיניות הענישה של בית הדין מושפעת משורה של פרמטרים ובראש ובראשונה מהמצב השורר במגרשים בתקופה נתונה. לכן בתקופות בהן היקף וחומרת האירועים במגרשים עולה, הענישה בבית הדין תוחמר. לנתון זה מצטברים נתונים של חומרת העבירה, עברם המשמעתי של הנאשמים ועוד אלמנטים, אשר מובילים את הדיין לעונש המשתנה ממקרה למקרה. בית הדין המשמעתי בוחן את עצמו ומקיים דיונים פנימיים על בסיס שבועי במסגרתם נבחנת מדיניות הענישה של הדיינים, אולם בית הדין דוחה את העמדה כי יש לקבוע ענישה אחידה בבתי הדין. הדרישה לענישה אחידה משמעותה דרישה להתעלם מכל אלה ולהשית על הקבוצות עונשים באופן שרירותי. מדיניות כזו אינה קיימת בשום מערכת משפט מודרנית (לרבות לא בבתי המשפט של מדינת ישראל) ויש להצטער כי משפטנים בקיאים משתמשים בדרישות פופוליסטיות כדי לנגח את בית הדין מטעמים זרים".
לפנייה לכתב/ת 
