שוב בועטים: הקליק חוזרים אחרי 30 שנה
במאי הקרוב תוציא להקת "הקליק" המיתולוגית אלבום חדש לאחר 30 שנה. "אני לא בפסקול", שיר שקורא לצאת ולשנות, הוא הסינגל הראשון שיוצא מתוכו ולא במקרה. "אין לנו כוונה לשעשע, אלא לדבר על המציאות", אומר דני דותן ממקימי הלהקה ולא חוסך ביקורות מהאמנים הישראליים ששותקים
לא במקרה השיר החדש של להקת "הקליק" המיתולוגית, מההרכבי הפאנק החשובים שצמחו בישראל בשנות השמונים, יוצא בעיצומה של עונת בחירות אגרסיבית וקיצונית במיוחד. הפזמון של "אני לא בפסקול" שיוצא היום (א') כחלק מאלבום מלא ראשון מזה 30 שנה שיראה אור בחודש מאי הקרוב, מפציר במאזיניו לצאת ולשנות, לבחור במה שהם מאמינים בו. בתי השיר, לעומת זאת, מדברים על ההרגשה של חברי הלהקה כי באופן מסוים – הם גם היום לא שייכים לפסקול הישראלי הקלאסי. האזינו לשיר וצפו בקליפ החדש כאן בבכורה.
"ישראל היא ארץ נורא אגרסיבית", אומר סולן הלהקה וכותב השיר דני דותן. "אם אנחנו בפסקול של הישראליות אז אנחנו הצבע הנוסף, הצבע שתמיד מעדיפים לא להסתכל עליו. כי לא הכל צריך להיות צבוע בצבע אחד מתוק. אני חושב שהקליק הייתה כזו מתחילת הדרך שלה. תמיד הייתה לנו משימה קטנה ודבילית – לעשות אמנות כוחנית, שנשמעת מאוד דומה לסאונד הישראלי כפי שאני רואה אותו - שקרים, פחדים, מלחמות, דם, שואה, כסאח. אני לא רואה במציאות הישראלית את כל המתוק הזה שלפעמים מנסים להאכיל אותנו בו".
יכול להיות שיש במילות השיר גם קצת תסכול?
"אני לא קורא לזה תסכול, אני קורא לזה גאווה. כי אנחנו להקה שמייצגת תרבות נגד, וככזאת אנחנו מאוד מצליחים. לאורך השנים היו לנו שירים מצליחים כמו 'אל תדליקו לי נר', שיצא בזמן במלחמת לבנון, או 'נמאס לי'. אני מרגיש אושר שעשיתי אותם. בכלל, אני משייך את הקליק לעולם האמנות, לא לעולם הבידור. יותר נוח לי עם העולם הזה. יש איזה פסקול ממש מרדים שאני חושב שאנחנו בדיוק ההיפך ממנו. אנחנו בווליום ובאגרסיה של הארץ. אלי (אברמוב, ע"פ) ואני חברים מהנעורים בירושלים, וכל מה שגדלנו עליו היה מלחמות, אין סיבה שהמוזיקה תשמע 'נחמדה', נקרא לזה".
אנשים מדורך כבר עשו את ההתאמה לפסקול. אתה יכול לדמיין את עצמך מצטרף לריאליטי מוזיקלי בטלוויזיה כמו פורטיס, נגיד?
"לא, לא נראה לי. אני יוצר סרטים תיעודיים. הסרטים שלי, כמו המוזיקה שלי, אלה דברים שחוקרים את המציאות הישראלית לעומק. אבל בוא לא נדבר על פורטיס, בוא נדבר על הקליק".
כשדני דותן מדבר על ישראל האגרסיבית, הוא מתייחס גם לעובדה שאת הקליפ המלווה את "לא בפסקול" (אותו ביימה בתו, שאשא דותן) צילמו חברי הלהקה תחת מטר הטילים שהתעופפו מעל תל אביב בקיץ האחרון, במהלך מבצע "צוק איתן". מבחינתו, השתיקה של רוב המוזיקאים הישראליים היום בכל הנוגע למצב בארץ היא לא פחות מהרדמות בשמירה.
"אין לנו לא כוונה לשעשע, אלא לדבר על המציאות, גם עם זה נעשה בסוג של הומור שחור, שזו הדרך היחידה לדעתי לראות מציאות כאן", הוא אומר. "כשאתה יוצר מקומי אתה לא יכול לברוח מהמציאות. אם יש יוצרים שמסוגלים לעשות את זה אז זו באמת הצלחה גדולה. זה סוג של התנערות. תשמע, זה ניסיון לברוח. אתה מבין איזו הזיה זו שהקליפ צולם בזמן מלחמה? ירו טילים על תל אביב בזמן שאנחנו צילמנו את הקליפ הזה, ואתה יודע מה? אני לא זוכר שזה אי פעם היה אחרת. בשנות השמונים זה לא היה אחרת".
מעניין שדווקא אתם שימרתם את הסאונד והתכלית שלכם. הגיל נוטה לגרום לנו להשלים עם המצב.
"אני לא משלים עם שום דבר. יחריד אותי אם פתאום נהיה בפסקול הזה, בגלל שנהיה מאוד בינוניים. אני לא בפסקול ואני גאה לא להיות בפסקול".
אני לא בפסקול
מילים: דני דותן, לחן: אלי אברמוב
אני לא בפסקול של יום העצמאות
אני לא בפסקול של החדשות
אני לא בפסקול של יום הזיכרון
אני לא בפסקול של המפלגות
אני לא בפסקול של מעליות
אני לא בפסקול של יום המשפחה
אני לא בפסקול של הקניונים
אני לא בפסקול של יום השואה
טיפשים טיפשים
תצאו מהחורים
שבהם אתם גרים
שבהם אתם נוחרים
טיפשים טיפשים
שלא רואים אסון
ידיים מלטפות
מבעד לחלון
אני לא בפסקול של המלחמות
אני לא בפסקול של בתי חולים
אני לא בפסקול של בתי בובות
אני לא בפסקול של הזיונים
טיפשים טיפשים
תצאו למלחמה
מלחמת חורמה
בתאוות האומה
תאוות האומה
למציאות מדומה
לשירים על שלום
וחרחור מלחמה.
